תן לי רק סיבה לחיות – פרק 2 1D

"מממ זה אלוהי!!! מישל, שחף, זה פשוט מדהים!!!" זאיין אמר, נוגס בעוד פיסת מזון..
"תודה זאיין.." שחף חייכה בעדינות אל זאיין, שהחזיר לה חיוך וחזר לאכול..
ראיתי את הניצוץ שדלק בעיניה של אפריל..
קנאה?
גם אני קינאתי בזאיין..
הוא גרם לשחף להיפתח אליו בכמה דקות.. אפילו ברגעים אלו הם מנהלים שיחה על הקעקועים של זאיין..
אני אצטרך להבהיר לו בקרוב שהיא שלי…
סיימנו לאכול, כולם מלאים עד אפס מקום, מלקקים שפתיים ומחייכים, חלקנו מנהלים שיחה, חלקנו מנסים להילחם בעייפות שמשתלטת..
"קדימה חברים.. למקלחות ואז יש לכם זמן פנוי עד 24:00.. ואז כרגיל, כיבוי אורות.. הארי, מישל, תראו לחברים החדשים מה לעשות.. ערב טוב ילדים.." טניה קראה וכולנו קמנו מהשולחן, מרימים ומסדרים אחרינו.. לזאיין ואבי לקח קצת זמן לקלוט את הנהלים אך הם השתלבו יפה…
התחלנו תורנות מקלחות, הארי נכנס ראשון, אחריו לואי.. זאיין אחריו ואז אני.. נייל התקלח אחרון, ומיד נכנס למיטה שלו..
"ניילר אתה לא בא איתנו למטה?" לואי שאל מתיישב על קצה מיטתו של נייל, מלטף את ראשו החסר שיער..
"יש לי מחר כימו.. אני צריך את השינה הזאת.. תהנו ואל תעירו אותי כשאתם חוזרים.. קשה לי להירדם גם ככה.." נייל חייך והתרומם מהמיטה לחבק את לואי..
"בהצלחה ניילר.. לילה טוב.." לואי השכיב את נייל וכיסה אותו, נושק על מצחו..
"לילה טוב בובייר.." נייל מלמל חצי רדום..
"קדימה.. בואו נרד למטה.." לואי לחש וכולנו קמנו מהמיטות, מכבים את האור וסוגרים את הדלת מאחורינו בשקט..
" אתם כאלה קרובים? אתם מתנהגים כמו משפחה ממש.." זאיין שאל..
"כן.. ניילר הוא הבייבי שלנו, למרות שהארי הכי קטן.. האמת שאת שניהם אנחנו מפ-" התחלתי להגיד עד שנתקעתי במשהו חם..
"אאוץ.." מלמול נשמע מכיוון הרצפה ועיניי מיד הסתכלו אל אותו הכיוון..
שחף..
"סליחה שחף.. לא התכוונתי להפיל אותך…" אמרתי בעודי עוזר לה לקום..
"זה בסדר ליאם.. אני זאת שרצתי.." היא אמרה וחייכה חיוך חם..
"לא היה לך תלתלי-" לואי נקטע באמצע מהצעקות של מישל..
"שחף לא סיימתי לעשות לך מחליק בואי לפה!!!!" היא צעקה ורצה לכיווננו..
"זה מה שקרה לתלתלים…" היא ציחקקה וחייכה אל זאיין…
"מתאים לך ככה.." הוא אמר והיא הרכינה ראשה..
הוא הרים את סנטרה בעדינות..
"אל תרכיני ראש.. יופי לא מסתירים.." הוא חייך אליה והיא הסמיקה, אדומה כעגבניה..
הייתי צריך לעצור את הכעס בו במקום, את הקנאה, אני חייב לדבר עם זאיין על זה…
"תודה.." היא מלמלה בשקט ורצה לכיוונה של מישל המחכה..
"וואו.. אף אחד לא מתקרב אליה ככה.. בדרך כלל כולם מבינים שליאם מאוהב בה אבל כנראה אתה צריך משקפיים..
"ליאם אתה אוהב אותה?" זאיין שאל לא מבין..
"אממ.. כן.. האמת שכן.." מלמלתי..
"סליחה.. אני בחיים לא הייתי מתחיל איתה אם הייתי יודע.. והאמת שאפריל משכה לי את העין הרבה יותר.." הוא מלמל את החלק האחרון…"זה טוב.. היא גם שמה עליך עין.." אמרתי תוך כדי שהוא מחץ אותי בחיבוק גברי..
"באמת?" יכולתי לשמוע את החיוך בקולו..
"באמת.. ואני יכול לתת המלצונת עלייך בכל מקרה.." חייכתי אליו..
"טוב מה נתקענו במסדרון?? קדימה לסלון!!!" לואי קפץ ורץ קדימה, כולנו אחריו…
צפינו יחד בטלויזיה, וגם הבנות הצטרפו..
הילדים מזמן הלכו לישון, והמבוגרים היו בישיבה, מנהלים את סדר היום למחר..
"אז אתם באמת חושבים שמתאים לי חלק?" שחף שאלה כשהתחילה הפסקת פרסומות..
הסכמות, הנהונים ומלמולים נשמעו..
"חשבתי על להחליק את השיער, לתמיד.." היא אמרה מחייכת..
"תעשי מה שבראש שלך.. את נראית מזעזע בכל מקרה.." לואי קרץ לה רק בשביל לקבל מכה בראש ממנה, ומבט כועס ממני..
"זה יתאים לך.. זה מדגיש לך את העיניים.." אמרתי מחייך אליה..
"תודה לילי.. ואני ממש אוהבת את התספורת שלך ככה.. מתאים לך עם השיער למעלה.." היא קרצה והתיישבה בחיקי, עוטפת את ידיי סביבה..
"לילי?" זאיין שאל מגחך..
"כן לילי.. יש לך בעיה זאייני בו?" היא שאלה צובטת אותו בלחי, חיוך גדול על פניה..
"שום בעיה, כל עוד את לא קוראת לי זאייני בו.." הוא אמר מחייך, כולם מחייכים וצוחקים..
"אוקיי זאייזאיי…" היא ציחקקה נשענת עם גבה אל חזי, בדיוק בזמן לחזרת התוכנית..
חיזקתי את ידיי סביב מותניה, מחבק אותה חזק אליי..
היא הסתובבה אליי מחייכת וחזרה אל הטלויזיה..
נשקתי לראשה בעדינות והתרכזתי גם אני במסך, נותן לראש לשכוח מהכל חוץ מדבר אחד,
שחף..