תקועים במקום הכי לא צפוי.. (43)

~מנקודת מבטה של זואי~
"בוווווקר" צעקה מייגן, "גוד הורנינג" מלמלה ג'יין ונורה הנהנה ופיהוק הבליח מפיה.
קמתי ומתחתי את ידיי מעלה, מסירה מגופי את השמיכה העבה וניגשת למקלחת כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. שטפתי את פניי והבטתי במראה, משפשפת את עיניי הכחולות ומסיטה את שיער החום מאחורי כתפיי, לקחתי את מברשת השיניים שלי. מרחתי עליה קצת משחה לבנה וחריפה בטעם מנטה והתחלתי לצחצח את שיניי הלבנות, אחת אחרי השנייה.
ניגבתי את ידיי ופניי ויצאתי מהמקלחת הקטנה, ג'יין נכנסה אחריי וניגשתי לארון כדי לבחור בגדים להיום, אחרי כמה התלבטויות בחרתי וניגשתי להתלבש.
סידרתי את שיערי ושמתי קצת מסקרה וסומק, וגם אודם בהיר. היום אנחנו צריכות לגמור לארוז, וחשבנו לחפש גם איזו דירה שתהיה לנו כשנחזור מישראל.
הוצאתי את כל החולצות, הסוודרים, המכנסיים, הנעליים ועוד אביזרי לבוש. את כל אלה הצלחתי איכשהו לדחוס לשתי מזוודות גדולות בעזרת ג'יין שישבה על המזוודות בזמן שסגרתי אותן.
"קדימה, עכשיו את עוזרת לי" היא צחקה והובילה אותי אל המזוודות שלה. אחת כבר סגורה, אחת פתוחה ואחת מלאה למחצה כשערמת בגדים מונחת לידה. "אוקיי" אמרתי והתחלתנו למלא את המזוודה בבגדים שנותרו, מותשות הצלחנו איכשהו לסגור את המזוודות, באותה השיטה בה השתמשנו כדי לסגור את שלי.
"מייגן את נשארת פה?" שאלתי אותה "כן.. אין לי ממש מה לחפש בישראל" ענתה ושיחקה עם אצבעותיה בעצבנות. "אוקיי" אמר נורה וחיבקה אותה חיבוק ארוך, "תשמרי על הבנים" קרצתי לה והיא צחקה והנהנה, "נתגעגע!" אמרה ג'יין וקפצה עליה בחיבוק מוחץ.
.
"נוסעים יקרים, אנחנו עומדים לנחות אנא סיגרו את החלונות וחגרו את חגורות הבטיחות. לא לקום עד לעצירה מוחלטת של המטוס לטובת ביטחונכם. תודה שטסתם איתנו" שמעתי את קול הדיילת ומתחתי את החגורה, נשמע 'קליק' שמצביע על כך שאני חגורה. האישה שלידי סגרה את החלון ושמה חזרה את כיסוי העיניים שלה. נורה וג'יין ישבו רחוק ממני כך שלא יכולתי לראות אותן עד שירדנו מהמטוס.
בסוף מצאנו דירה, די גדולה שתספיק לארבעתנו ומספיק זולה כדי שנוכל לשלם עליה, התעקשנו לשלם בעצמנו, ודחינו את הצעתם של הבנים לתרום קצת כסף. אז הנה אנחנו בישראל, נמל התעופה בן גוריון. החלטנו להישאר פה לשבועיים, שיהיה זמן עם המשפחה ומעט החברים שהשארתי מאחור. לרייצ'ל, אחותי, יש עוד מעט יום הולדת 14.

~מנקודת מבטו של זאין~
"היי" מייגן נכנסה לחדר שלנו, "ליאם פה?" היא שאלה. "לא.. הוא והארי מדברים עם פול על משהו" אמרתי באנחה שקטה, אתמול הבנות טסו לישראל ומייגן נשארה פה. "אוקיי, מה קורה?" היא אמרה והתיישבה לידי, "היי מייגן" אמר נייל והתיישב גם הוא לידי. "היי" היא אמרה קצרות ונשענה אחורה על הספה, "וואו אתם משעממים" אמרה וצחקה, שנינו לא ענינו "תירגעו.. רק ניסיתי להעלות קצת את המצב רוח" היא אמרה. עדיין שתקנו, מעניין מה זואי חושבת עכשיו.. היא נחתה כבר? הטיסה עברה בשלום? שאלות הציפו את ראשי לא מוכנות להיעלם. גם נייל שתק, מסיבה לא מוסברת. "טוב…. אני אלך להזמין את אביה" היא אמרה וניגשה לטלפון.