FollowYourDreams
קאמבקקק!!
פרק אמנם קצר אבל יש כמה הפתעות פה ושם ^-^
נו.. אז מתחילה מערכת יחסים חדשה בין הארי לזואי? ;)
התגעגעתי כל כךךךך לכולכןןןןן!! ♥♥♥♥

תקועים במקום הכי לא צפוי.(55)

FollowYourDreams 01/02/2014 1221 צפיות 4 תגובות
קאמבקקק!!
פרק אמנם קצר אבל יש כמה הפתעות פה ושם ^-^
נו.. אז מתחילה מערכת יחסים חדשה בין הארי לזואי? ;)
התגעגעתי כל כךךךך לכולכןןןןן!! ♥♥♥♥

~מנקודת מבטו של הארי~
כל כך הרבה מחשבות עברו בראשי. רובן קשורות בזואי. כמה אידיוט יכולתי להיות.
אם רק הייתי סותם את הפה. אם רק הייתי הולך יותר מוקדם. אם רק לא הייתי מתאהב כמו איזה ילד קטן ועיוור! אני לא מאמין שהיא שמעה את זה! אני רק רוצה שהאדמה תבלע אותי. פשוט להיעלם. כרגע? זה מרגיש לי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. אני פשוט לא מאמין שזה קרה.
דפיקה חלושה על דלת החדר שלי העירה אותי ממחשבותיי. "מי זה?" שאלתי בקול צרוד, "נייל?" הקול המוכר ספק שאל ספק אמר. קמתי בזהירות ממיטתי, משאיר שקע כמעט בלתי מורגש במקום שישבתי בו לפני רגע. פסעתי לאט אל עבר הדלת, מעביר את ידי בשיער "היי" לחשתי וניסיתי לחייך, ללא הצלחה. "היי" נייל חייך את חיוכו הישר, מזמין את עצמו להיכנס לחדר שלי ולהתיישב על המיטה, בערך במקום שאני ישבתי כמה רגעים לפני. "איך אתה?" הוא שאל בחשש, נאנחתי והתיישבתי לידו "מרגיש אידיוט גמור" אמרתי ועל פניי הבליח חיוך עצוב. "הארי..אל תחמיר עם עצמך ברמה כזו!" הוא אמר בניסיון לעודד אותי. אני כל כך מקווה שהיא פשוט תשכח מזה, תדחק את זה לפינה מרוחקת בראש שלה ופשוט… פשוט תשכח! מתישהו זה יעבור, אני אתאהב במישהי אחרת ולה בטח כבר יהיה חבר… למה זה חייב לקחת כל כך הרבה זמן? היא הייתה חייבת להתעקש שאני אשאר, היא הייתה חייבת להתעקש שאני אעלה איתה לחדר, ואני הייתי חייב לפלוט את המשפט ההוא! הלוואי והייתי יכול להפוך לבילתי נראה.. פשוט להיעלם מפה.. לפחות עד שזואי תשכח, ואז אוכל לחזור בבטחה.
אבל אני לא יכול, והיא כנראה לא תשכח- לפחות לא בזמן הקרוב. אני צריך חופשה.. מהכל! אבל אני לא יכול… עוד שלושה ימים מתחיל עוד סיבוב הופעות שלנו… והעבודה על האלבום השלישי שעומד לצאת. אולי זה ירחיק אותי לפחות מזואי. לא שאני רוצה להתרחק ממנה..כלומר.. אני לא ממש יודע! בטח לא אחרי מה שאמרתי… הכל נהרס! כל החברות שהייתה לי איתה.. הכל!
איך אני אוכל להסתכל לה בעיניים בכלל? הרי היינו כמו החברים הכי טובים! איך זה אמור להימשך כשכביכול הודיתי בפניה שאני די… מאוהב בה? אני לא יודע אם זאת ההגדרה…
אני די בטוח שאני רוצה אותה ביותר מחברה טובה… גם אם היא החברה הכי טובה שלי… זה עדיין לא מספיק לי…וזה מה שבעצם הרס הכל!!
"אממ.. הארי?" נייל שאל נוגע בכתפי ומחזיר אותי אל המציאות הכואבת.
"ממ?" מלמלתי בייאוש, עוצם את עיניי לרגע ומעסה את רקותיי.
"מישהו דפק בדלת" הוא אמר במהירות.
"הארי?" קולה הדק נשמע מעבר לדלת. גורם לעיניי לצאת מחוריהן.

~מנקודת מבטה של זואי~
מוקדם יותר באותו היום, קמתי כמו זומבי. כנראה מהמחשבות והחלומות שרדפו אותי במשך כל הלילה.. בגלל אותו המשפט. הארי? הארי…. אני אפילו מתקשה להגיד את המשך המשפט. זה לא נתפס. עד עכשיו הסתכלתי עליו בתור חבר טוב, מישהו שאפשר לספר לו הכל.. מישהו שתמיד יספר לך הכל. מישהו שלא משנה מה, תמיד יצליח לגרום לי לחייך. והוא בהחלט הצליח. אבל אף פעם לא חשבתי עליו בתור יותר מכך, בטח שלא בן זוג. הארי לדעתי יהיה בן זוג מושלם, מצד אחד, הוא מפנק בטירוף, מצחיק, אוהב.. מצד שני, הוא לא קיטשי מדי, ככה שתמיד יהיה כיף איתו! אבל אף פעם לא חשבתי עליו בתור בן הזוג שלי. אז המשפט שהוא אמר, ואני ברוב טיפשותי הסתובבתי להביט בו. הרי הייתי יכולה להעמיד פני ישנה, ככה לא הייתי גורמת לו לצאת בפנים חיוורות מהחדר שלי, לשמוע אותו טורק את הדלת. מה עוללתי? מה יהיה עכשיו בעצם? העובדה שזה כל מה שעבר לי בראש באותם רגעים,התישה אותי עד עייפות. בסופו של דבר, עפעפיי הפכו כבדים ונפלתי לשינה עמוקה נטולת חלומות.
ברגע זה, אור חזק מכה בעפעפיי הסגורים, גורם לפיהוק קטן להבליח מפי.
"זואי, הגיע הזמן לקום" ג'יין אמרה בעודה פותחת את התריסים ומכניסה אוויר נקי ועוד אור שמש לחדרי. שמעתי למטה קולות שקטים, אני חושבת של מייגן ונוי. שפשפתי את עיניי, "קדימה ישנונה, כבר שתים עשרה וחצי.. עוד מעט אוכלים ארוחת צהריים" ג'יין צחקקה ויצאה מהחדר שלי.
בעטתי בשמיכה שלי, גורמת לה ליפול על הרצפה בקול חלש. פסעתי לאט ויצאתי החוצה, לכיוון המקלחת שבקצה המסדרון. לקחתי את מברשת השיניים הירוקה שלי, מורחת עליה קצת משחת מנטה ומתחילה לצחצח את שיניי ביסודיות, אחת אחת. לאחר שגמרתי שטפתי את פי במים קרים וניגבתי את פניי בטפיחות קלות עם המגבת. יצאתי מהמקלחת וירדתי במדרגות, קופצת את הארבע האחרונות ונוחתת בקלילות על הרצפה. "מישהי קמה עם מצב רוח טוב הבוקר?" נוי חייכה אלי מהסלון, "זה לא יימשך לאורך זמן" נאנחתי, נזכרת בהארי. "מה קרה?" מייגן שאלה בבלבול, מוציאה את ראשה מהמטבח, "לא משהו מיוחד.. סתם כאב ראש קל" שיקרתי וחייכתי חצי חיוך, מנסה להראות שהכל בסדר.
.
ככה התחיל היום שלי.. השאר לא ממש חשוב. מה שחשוב עכשיו? הוא שאני עומדת ליד דלת חדרו של הארי.. מתלבטת אם לדפוק על הדלת או לחזור על צעדיי אל ג'יין שמחכה לי בסלון, מדברת עם זאין וליאם. שמעתי קולות עמומים מעבר לדלת, קולו של נייל וכמובן קולו של הארי, שגרם לבטני להתהפך. דפקתי על הדלת פעמיים, ידי האחרת עוברת בשיערי בעצבנות. לאחר בערך שתי דקות בהן אף אחד לא ענה, אזרתי אומץ ופתחתי את פי "הארי?" שאלתי, מודעת לכמה שהקול שלי נשמע נואש. עברו כמה שניות, עד שהדלת נפתחה ולפניי נגלו פניו של נייל. "היי" הוא חייך אליי, "היי" החזרתי חיוך ותחבתי את ידיי בכיסי המכנסיים שלי. "אני אשאיר אותכם לבד" הוא לחש לי, קורץ ונעלם בקצה המסדרון במהירות, משאיר אותי להיכנס בשקט לחדר של הארי. הוא ישב שם בראש מורכן, משחק עם אצבעותיו בעצבנות.. מה עושים במצב כזה?!
"אממ היי?" אמרתי, מנסה לדבר בקול רגוע- מה שלא כל כך הצליח. מה עבר עליי כשהחלטתי להגיע לפה?? הייתי צריכה פשוט להישאר בבית, להיות עם הבנות או משהו… עכשיו אין דרך חזרה!! אלא אם כן אני רוצה להחמיר את המצב… לא בא בחשבון. הרי אין לי מה להגיד, איך אני אתחיל את השיחה הזאת? כל היום ניסיתי להרגיע את עצמי במחשבות, נתחיל לדבר ומשם השיחה תזרום. אבל זה לא כך, אני מרגישה כאילו כל שנייה אני אקרוס על ברכיי ואאבד תחושה בכל הגוף.
"זואי?" קולו צרוד העיר אותי ממחשבותיי, הארי עמד כעת מולי, מביט בי מלמעלה. עיניו הירוקות חודרות לתוך עיניי וגורמות לצמרמורת קרה לעבור בגופי. השפלתי את מבטי, הדבר היחידי שיכולתי לעשות באותו הרגע, העובדה שהארי עומד כרגע מולי שיתקה לגמרי את כל גופי. "את יודעת, זה לא יתפתח לשום מקום אם אף אחד מאיתנו לא ידבר" הוא צחק צחוק מר, צחוק ששילח בגופי גלי כאב חזקים שהיו גורמים לי להתמוטט על הרצפה לולא החזקתי את עצמי. "אני… בסך הכל מבקשת הסבר" נשמתי עמוק בפעם המי-יודע-כמה היום והסדרתי את נשמתי שהפכה לכבדה, הרגשתי כאילו כל נשימה ושאיפה דורשת ממני מאמץ כה רב שעוד מעט ולא אוכל לשאת זאת יותר. בלי שום הסכם או מילה שיצאה מפי או מפיו של הארי התיישבנו שנינו על מיטתו, כשאני שומרת על מרחק כמעט בלתי מורגש. "יש באמת מה להסביר?" אמר לאחר שתיקה ארוכה, הרגשתי חום פתאומי, לא חום נעים אלא מעיק, צורב, שורף ומעקצץ. משפט קצר, עם מטען כל כך רגשי וכבד, מה אני אמורה להגיב?
למה הכל חייב להיות כה מסובך? למה מסלול החיים הוא לא פשוט וישר אלא מלא פיתולים ותפניות שונות, למה תמיד חייב להיות משהו לא מובן?
"כן" עניתי ביובש, פליטת פה טפשית. אם רק הייתי יכולה להחזיר את המילה הזו לפה ולנעול אותה שם, מה באמת יש להסביר? "למשל?" לפחות השיחה התקדמה לאנשהו, במקום כל השתיקות ההן, "למה התכוונת?" כבר איבדתי שליטה על המילים שיצאו לי מהפה, זרמו בשטף החוצה. "אני אוהב אותך" ורק ברגע שאמר את המילים האלו, הבנתי עד כמה רציתי שיגיד אותן כבר זמן רב. בדיוק כמו שרציתי ששפתיו ינחתו על שלי, מה שקרה שניות אחדות אחר כך.

~נקודת המבט של ליאם~
"אני אנטוש אתכם, לסלון" אמרתי וחייכתי חצי חיוך בעודי יוצא מהמטבח, ניגשתי לסלון מבחין בזאין, נייל וג'יין. התיישבתי ליד ג'יין, האווירה הייתה שקטה ומתוחה- דממה מוחלטת שררה בסלון.
"קרה משהו?" שאלתי בכדי להפר את השתיקה, "לא" ג'יין ענתה במהירות ונייל הביט בה באדישות מהצד. מה לא הייתי נותן כדי לדעת מה עובר להם בראש ברגע זה, שניהם עם הבעה ריקנית על הפנים, זאין שקוע במסך הפלאפון שלו. "אני לא מאמין" עיניו של זאין התרחבו ואישוני ריצדו על גבי המסך, "מה קרה?" שאלתי בבלבול. "שום דבר מיוחד" הוא פלט לבסוף, מטה קצת את מסך הפלאפון בכדי למנוע מאיתנו להבחין בכתוב. לא שהאמנתי לו, ההבעה על פניו והצורה בה ענה לאחר היסוס קל הסגירו את העובדה שהוא משקר, אבל שיערתי שזה משהו קטן. שיערתי. בשניות הבאות הוא יצא מהחדר במהירות כשהוא לוקח את המעיל שלו ואת המפתחות למכונית. הבטנו בו כשיצא והמשכנו להביט בדלת קצת אחרי, לפחות אני המשכתי להביט בדלת. כי כשהסטתי את מבטי ראיתי את ג'יין משפילה אל ידיה כאילו הן הדבר המעניין ביותר שראתה מעולם וכאילו שלא שמה לב למבט שנעץ בה נייל. "אוקיי מה יש לשניכם?" שאלתי לבסוף, ג'יין החלה להאדים ועל מצחו של נייל בצבצו אגלי זיעה כמעט בלתי נראים לעין. לא נראה שמישהו מהם התכוון לענות לי, "אם לא תשתפו פעולה אני אצטרך לפעול בדרך הקשה" גיחכתי והבטתי משועשע בשניהם. נייל הביט בי בהרמת גבה בניגוד להבעת פניה של ג'יין שלא השתנתה כלל וכלל. "טוב כשאני אמצא דרך קשה אני אודיע לכם, ואז לא יהיה לכם שום סיכוי" ניסיתי להעלות חיוך שטני על פני למרות שאני בטוח שנראיתי כמו אידיוט גמור. "נו באמת.. תגידו לי!" התחננתי, הרגשתי כאילו אני מדבר לקירות כי שניהם הביטו בי באותו מבט אדיש, "רעים" הגבתי לאחר כמה דקות של שתיקה מוחלטת משניהם. ג'יין גלגלה עיניים לבסוף ופנתה לכיוון המסדרון, כנראה בכדי לבדוק מה עם זואי והארי. הבטתי בנייל בעיניים מתחננות, "אין שום דבר מיוחד.. לא משהו שאתה לא יודע" ענה לבסוף והסתכל אל עבר המסדרון, כאילו מצפה לראות את ג'יין מצוטטת לנו או משהו בסגנון. "זהו שאני לא יודע כלום" הבטתי בו מבולבל, מה אני כבר אמור לדעת? פספסתי משהו? מישהו עוד יודע על ה'משהו' הזה? אולי אני היחיד שלא יודע כלום… "הארי אמר שזה די שקוף אז אני לא מאמין שאתה לא יודע כלום" נייל הסתכל עליי במבט שנראה מיוסר מעט. "מה שקוף?" התחלתי די להתחרפן וניסיתי לשמור על נימה רגועה ושקטה, "די עם המשחקים.. תגיע לעיקר" ציוויתי עליו לבסוף. "אני סוג של מחבב את ג'יין אבל כנראה שזה לא הדדי" אמר בשקט ובמהירות שכמעט לא הבנתי. אבל הבנתי. איך הוא יכול להודות בזה ישירות כל כך? לי לקח כל כך הרבה זמן להודות שאני מאוהב במייגן בפני עצמי, והוא פשוט בא ושופך את זה כאילו זה דבר יומיומי? הוא אמר משהו לגבי הארי.. זה אומר שהייתה להם שיחה על זה? אני צריך לתפוס את הארי לשיחה, או את נייל, או את שניהם. אני חייב לגלות יותר על הסיפור הזה. אולי אני אפילו אתפוס לשיחה את ג'יין? אבל אני די פוחד מהתגובה של נייל כשיגלה שאני די מתערב לו ב'חיי האהבה' אם ככה אפשר לקרוא לזה בכלל.
כנראה שהשאלה הזו תישאר פתוחה, לפחות עד שאמצא לכך תשובה.
מה שאני מקווה שיקרה בקרוב.


תגובות (4)

תמשיכייייייייייייייייייי! ~קוראת יחסית חדשה~

03/02/2014 09:07

יאיייייייי ~מתלהבת כי דידי קוראת את הסיפור שלי~
ואני מקווה להמשיך בקרוב ;)

05/02/2014 09:20

אני קוראת אותו כבר הרבה זמן אבל הפסקתי לתקופה בפרק 40 ומשהו כי ברוב טמטומי (טמטומי הרב) שכחתי באיזה פרק אני! ועכשיו באלי שתמשיכי!
ת
תמ
תמש
תמשי
תמשיכ
תמשיכי
תמשיכי!
תמשיכי
תמשיכ
תמשי
תמש
תמ
ת

05/02/2014 10:56

תמשיכי!!
ותקראי את הסיפור שלי, ממש השקעתי ( ותגיבי )

14/02/2014 12:04
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך