תקועים במקום הכי לא צפוי (56)

~מנקודת מבטה של ג'יין~
עמדתי ליד דלת חדרו של הארי, תוהה אם עליי לדפוק או לא. מה אם הם בשיחה חשובה ואני רק אפריע? מצד שני, מה אם כל מה שקורה שם זה שקט מביך ששניהם מתפללים לצאת ממנו? נאנחתי והרהרתי במחשבות עד ששמעתי את קולו של נייל מהסלון "אני הולך לחדר שלי" הוא מלמל "למה?" קולו של ליאם נשמע כמעט מיד "אני עייף" הוא ענה וכעבור שניות ראיתי אותו חולף על פניי, לא טורח להרים מבט. הוא פתח את הדלת ולאחר כמה שניות טרק אותה, גורם לי לקפוץ קצת. "ג'יין?" ליאם שאל והביט בי, החזרתי לו מבט שאלה "אנחנו צריכים לדבר" הוא חייך חצי חיוך וסימן לי לעקוב אחריו "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי בעודי עוקבת אחריו ליציאה מהחדר. "סתם… ללובי אני מנחש" הוא מלמל ולחץ על כפתור המעלית שהגיעה לאחר זמן קצר, נכנסנו למעלית וליאם לחץ על כפתור קומת הלובי. "אני אמורה להילחץ?" שאלתי ופלטתי צחוק עצבני מעט, "ממש לא… אני אפילו לא אכריח אותך לדבר אם לא תרצי… פשוט חשבתי שזה יעזור לך, לשניכם" הוא חייך אליי לפני שיצאנו מהמעלית לכיוון הכורסאות בלובי. לשניכם? מה זה אמור להביע? הוא מדבר על נייל? אם הוא מדבר על נייל אני ממש לא רוצה לשמוע, מספיק לי המצב הזה אני לא צריכה שעוד מישהו יכנס לזה. רגע, איך הוא יודע? נייל אמר לו? או שזה כל כך ברור? התיישבתי על הספה מול ליאם, עדיין שקועה במחשבות, או לי זה בכלל לא על נייל? אבל מי זה שניכם? "הכל בסדר?" הוא שאל ושמתי לב שאני כוססת את ציפורניי, מנהג ישן שכבר נגמלתי ממנו "את בוהה ברצפה כבר שתי דקות בלי להגיד כלום… אני מנחש שאת יודעת למי התכוונתי" הוא משך בכתפיו והביט בעיניי. "תראי, אני ממש לא רוצה להיכנס ביניכם אבל ממש לא נעים לראות את שניכם ככה… זה כמעט לא הגיוני לראות אתכם בלי חיוך על הפנים" הוא הסביר ואני הנהנתי באיטיות, "אני עדיין לא מבינה על מה רצית לדבר… כלומר, אני כן מבינה על מי אבל אני לא מבינה כל כך על מה אנחנו מדברים ולאן אתה רוצה שהשיחה תתקדם" השענתי את המרפק על הברך ואת הסנטר שלי על כף היד. "זה פשוט נראה כאילו את צריכה לדבר… אז חשבתי שאני יכול לעזור, אני לא מתכוון לחטט ולכן את לא חייבת לענות אבל… מה בדיוק את מרגישה לגביו?" הוא שאל ועיניי נפערו, מה אני באמת מרגישה לגבי נייל? לא הרהרתי בשאלה הזו מאז שהוא התוודה בפניי, אולי הגיע הזמן? "אני… אני ממש לא יודעת" נאנחתי והבטתי ברצפה, איך אני אמורה להגדיר את זה? "את רוצה לדבר על זה? כי אם לא, השיחה הזו יכולה להיגמר פה" הוא הניח יד על כתפי וגרם לי להסתכל עליו, האם אני באמת לא מוכנה לדבר על זה? לא, נמאס לי כבר לברוח… הגיע הזמן לפרוק. "אני… אני מעדיפה לדבר שדווקא כן נדבר על זה" חייכתי חיוך חלש והוא עבר לשבת לידי, "אוקיי… אז מה את מרגישה כשאת מדברת איתו? או חושבת עליו? האם זה שונה ממה שאת מרגישה לגבי אחרים?" הוא שאל "ברור שזה שונה" עניתי ובקושי נתתי לו לסיים את השאלות, עניתי מהר מדי. "שונה, איך שונה? אני מזכיר לך שאת יכולה לפרוש מהשיחה מתי שאת רוצה" הוא גיחך והעביר יד בשיערו, "אהה…. אני מנחשת ש… אממ.." מלמלתי וכיווצתי את עיניי, "אני יודע שזו קלישאה אבל… את מסתכלת לו בעיניים כשאתם מדברים? אני מתכוון, את באמת מסתכלת בעיניים שלו או שאת לפעמים מסיטה מבט או נמנעת מקשר עין?" חשבתי על השאלה הזו, אני ממש לא מביטה לא בעיניים שכשאנחנו מדברים. בעצם, ברור שכן אבל לא ברצף אני תמיד מסיטה מבט מתישהו ולפעמים מסמיקה קצת. וואו, אני נשמעת כמו ילדה קטנה ומאוהבת אבל זה ממש לא ככה, אני חושבת, זה פשוט מרגיש שונה. "לא… טוב כן, אבל לא ממש… קצת קשה להסביר" אני מדברת והמילים פשוט מסתבכות לי, למה זה כל כך קשה… "זה בסדר, הבנתי. כיף לך איתו? כשאת-" קטעתי אותו "כן, אתה אפילו לא צריך להסביר… כן, כיף לי איתו" חייכתי קצת והבטתי על הידיים שלי "אז הבעיה היא פשוט.. שאת לא יודעת אם מה שאת מרגישה כלפיו זה.. אהבה או פשוט חיבה מסוימת כמו אל אח?" הוא שאל וראיתי שחיוך גדול החל להתפשט על פניו, "לא.. לא כמו אח. יותר כמו חבר ממש טוב.. אבל גם זה לא ממש.. כן היו לי רגשות אליו פעם.. אתה יודע על מה אני מדברת" הוא הנהנן ואני המשכתי "אבל עכשיו אני פשוט לא יודעת, אני מנחשת שזה קצת הלחיץ אותי שהוא עצמו התוודה בפניי שיש לו רגשות כלפיי. לפני כן אפילו לא תיארתי לעצמי שאזכה לדבר איתכם ופתאום נעשינו כמו החברים הכי טובים, אני משערת שזה פשוט בא אליי בהפתעה ולא ידעתי איך להגיב לזה" עצרתי כדי לקחת נשימה עמוקה והמשכתי בעודי משחקת עם חוט שהשתלשל מקצה החולצה שלי "פשוט הדחקתי את כל הרגשות שהיו לי כלפיו אי פעם וברחתי מזה" נאנחתי כשקלטתי עד כמה פתטית נשמעתי באותו רגע. ליאם הנהנן, עיכל את כל מה שאמרתי ולבסוף פצה את פיו "וואו… טוב, תראי- את רוצה לשמוע את דעתי בנושא?" משכתי בכתפיי ומלמלתי "אני מנחשת.." הוא קם והושיט לי את ידו "את צריכה לדבר איתו, זה שהדחקת את הרגשות האלו לא אומר שהן נעלמו. אני לא רואה שום סיבה לכך שתתרחקו אחד מהשני… במיוחד כשאתם מסתדרים כל כך טוב. את באמת מוכנה לסכן את זה?" הוא הרים את שתי הגבות, מחכה לתשובה. "בוא נלך" לקחתי את ידו ופנינו לכיוון המעלית.

~מנקודת מבטו של נייל~
הבטתי בתקרה, שוכב על המיטה ומשלב את ידיי מאחורי ראשי. הרגשה נוראית שררה בגופי, גוש שרק הלך וגדל חסם את גרוני והקשה עליי לנשום. אם רק הייתה דרך להעלים את הגוש הזה, את ההרגשה הזו. אני מעביר יד בשיערי ומביט בגיטרה היחידה שהבאתי לכאן, גיטרה אקוסטית מעץ בהיר שסימני אצבעות נראו לכל אורכה בשל האור שהגיח מהתריסים והאיר את החדר באור עמום. קמתי מהמיטה והושטתי את ידי לאחוז בצוואר הגיטרה לפני שהתיישבתי חזרה על המיטה כשהיא מונחת על ירכיי, יד שמאל שלי אוחזת אוטומטיות בצוואר כשיד ימין שלי נשענת על השקע בגוף הגיטרה.
יד שמאל מחליפה תבניות ותנוחות בזמן שיד ימין פורטת בהתאמה, הצלילים ממלאים את החדר ואני עוצם את עיניי.
Lyin' here with you so close to me
It's hard to fight these feelings when it feels so hard to breathe
Caught up in this moment
Caught up in your smile
אני שר בשקט, האקורדים מתחלפים עם מילות השיר
I've never opened up to anyone
So hard to hold back when I'm holding you in my arms
We don't need to rush this
Let's just take it slow

לפני הפזמון יד ימין עוברת מפריטה לסטראמינג רגוע וגובר בהדרגה עם הפזמון

Just a kiss on your lips in the moonlight
Just a touch of the fire burning so bright
No I don't want to mess this thing up
I don't want to push too far
Just a shot in the dark that you just might
Be the one I've been waiting for my whole life
So baby I'm alright, with just a kiss goodnight

אני חוזר לפריטה, מתמכר להרגשה שהשירה והנגינה נותנות לי יחד

I know that if we give this a little time
It'll only bring us closer to the love we wanna find
It's never felt so real, no it's never felt so right

Just a kiss on your lips in the moonlight
Just a touch of the fire burning so bright
No I don't want to mess this thing up
I don't want to push too far
Just a shot in the dark that you just might
Be the one I've been waiting for my whole life
So baby I'm alright, with just a kiss goodnight

אני שומע את דלת החדר שלנו נפתחת וצעדים מהלכים בסלון, בלי לייחס לזה חשיבות אני ממשיך לשיר בשקט

No I don't want to say goodnight
I know it's time to leave, but you'll be in my dreams

Tonight
Tonight
Tonight

Just a kiss on your lips in the moonlight
Just a touch of the fire burning so bright
No I don't want to mess this thing up
I don't want to push too far
Just a shot in the dark that you just might
Be the one I've been waiting for my whole life
So baby I'm alright, oh, let's do this right, with just a kiss goodnight
With a kiss goodnight
Kiss goodnight

אני מאט את קצב הנגינה בסוף השיר ופותח את עיניי, רק כדי לפגוש בעיניה החומות ירוקות של ג'יין שמביטות מפתח החדר כשחיוך ביישני פרוש על פניה. אני מניח את הגיטרה לידי ומכחכך בגרוני במבוכה, "אהמ… כמה… כמה זמן את פה?" אני מגרד את עורפי ומשפיל את ראשי, מניח לחיוך קטן לבצבץ על שפתיי. "קצת לפני הפזמון האחרון… וואו" היא התיישבה בקלילות על המיטה, סנטימטרים ספורים מפרידים בינינו, כנראה ממש שקעתי בשיר אם לא שמתי לב שהיא הייתה שם. הלוואי שהייתי יכול להתחרט על מה שאמרתי לה אז, היא הייתה אחת החברות הכי טובות שלי ואני הרסתי את זה. הייתי מעדיף להסתפק בלהיות רק חברים טובים אם הייתי יודע מה זה יעשה למערכת היחסים בינינו, הכל מביך ומתוח כל כך. "אני מודעת לכך ששמעת את זה המון פעמים אבל וואו, אתה שר מדהים… ומנגן" היא מלמלה והרמתי את ראשי כדי להביט בה "תמיד נחמד לשמוע את זה שוב" חייכתי והרגשתי את החום מתפשט על לחיי. "הממ.. אפשר?" היא שאלה והצביעה על הגיטרה, "את מנגנת?" שאלתי בפליאה, מרים גבה אחת "לא, אני רוצה לזרוק אותה מהחלון" היא אמרה בציניות וגלגלה עיניים בגיחוך. "כן ברור, תזרקי אותה אבל תבדקי קודם שאין שם אף אחד למטה… גיטרה בראש זה כואב, מניסיון" עניתי, גורם לשנינו לצחוק לפני שג'יין לקחה את הגיטרה והניחה אותה על ירכיה, בדיוק כפי שאני עשיתי קודם. היא התחילה לנגן מנגינה לא מוכרת ולזמזם בשקט, "אני לא חושב שאי פעם אמרת לי שאת מנגנת" מלמלתי כשהיא סיימה את המנגינה הקצרה "איזה שיר זה היה?" שאלתי כשהיא הניחה את הגיטרה בחזרה לידה "סתם.. זה שיר בעברית אז מן הסתם לא ציפיתי שתכיר אותו" היא משכה בכתפיה בחיוך. "האמת.. שבאתי לפה כדי לדבר איתך" היא אמרה ונשכבה אחורה על המיטה, כשכפות רגליה עדיין נוגעות ברצפה. נשנעתי אחורה על מרפקיי, שכחתי באמת לשאול אותה מה הסיבה שבאה לכאן "אוקיי?" ספק שאלתי ספק עניתי, מסמן לה להמשיך לדבר בעודי מטה את ראשי אחורה ומביט בתקרה שוב. "ליאם דיבר איתי… אממ.. אתה זוכר את השיחה האחרונה שלנו? אני מתכוונת, שלי ושלך? השיחה האמיתית האחרונה?" היא אמרה, מדגישה את ה'אמיתית' במשפט שלה. השיחה האמיתית האחרונה שלנו, היום בו אמרתי לה מה שכביכול הרס את החברות שהייתה בינינו. הנהנתי באיטיות, לא מזיז את עיניי מהתקרה שנראתה כל כך מעניין באותו רגע "אתה זוכר מה עניתי לך?" היא המשיכה, משחקת עם קצוות שיער חומה שלה בעצבנות "כן" עניתי במהירות. דפיקות הלב שלי התחילו להאיץ ואגלי זיעה ניגרו על מצחי, הרגשתי עקצוצים בעורף. היא ביקשה קצת זמן ואני הנחתי לה לשלווה, תקווה הייתה הרגש שהציף אותי באותו הרגע, תקווה שהיא מרגישה אותו הדבר או תקווה שהיא מוכנה לחזור להיות חברים טובים ולשכוח מזה. כמובן שמבחינתי האפשרות הראשונה עדיפה בהרבה כי אני לא רואה את עצמי שוכח או מדחיק את הרגשות שלי כלפיה בזמן הקרוב אבל אני מוכן להתפשר גם על האפשרות השנייה. היא לקחה נשימה עמוקה, "אתה עדיין… אממ.. אתה יודע…" היא נאנחה "אתה עדיין מרגיש את אותו הדבר?" היא מלמלה והעפתי עליה מבט, לחייה היו כעת אדומות והיא לא העזה ליצור קשר עין איתי. הרהרתי במחשבות, ברור שאני מרגיש את אותו הדבר. למעשה, הרגשות שלי כלפיה רק התחזקו כשהבנתי עד כמה אני מתגעגע אליה מאז שהתנתק הקשר. אבל האם כדאי לי להודות בזה? מה אם היא רוצה לשמוע תשובה הפוכה? אני לא יודע מה אעשה אם אגיד לה את האמת והיא תתרחק ממני שוב, אני לא רוצה להפסיד אותה שוב. אבל אני לא יכול לשקר ככה, לא לג'יין. "כן" לחשתי, התיישבתי והעברתי יד בשיערי מחכה לתשובה שלה, היא הזדקפה גם היא והביטה בי אז אזרתי אומץ והסתכלתי בעיניה. הם שיקפו רגש מסוים, או כמה בבת אחת, אם רק הייתי יכול לדעת. היה נדמה לי שזו הקלה או שמחה וחיוך התפרש על שפתיי כשקיוויתי שאני לא טועה "אז אני חושבת שלקח לי מספיק זמן" היא חייכה חיוך גדול שבטח שיקף את חיוכי שלי. "ב..באמת?" מלמלתי והטיתי את ראשי מעט, עדיין מחייך "באמת" היא הפנתה את מבטה ואני קפצתי עליה בחיבוק, עוטף את זרועותיי סביבה וטומן את ראשי בשקע צווארה. היא צחקקה ועטפה את זרועותיה העדינות מסביבי והשעינה את ראשה על שלי.

~מנקודת מבטו של הארי~
היא נישקה בחזרה, ציפיתי שתתנגד או שפשוט תישאר בהלם אבל היא נישקה בחזרה, הניחה את ידיה מסביב לצווארי. חייכתי והתנתקתי ממנה, לא ידעתי שפעימות לב יכולות להיות כל כך מהירות לפעמים "אני אוהבת אותך הארי" היא לחשה וידיה החליקו מהצוואר שלי לחזה שלי, היא הביטה בכפות ידיה. כמה זמן חיכיתי לשמוע את זה ממנה, אני אפילו לא זוכר. אני לא זוכר את הרגע שבו הבנתי שאני מאוהב בה, אבל מה שחשוב זה מה שעכשיו. הנחתי את אצבע שלי על הסנטר שלה והרמתי את ראשה כך שפניה מביטות בי, חייכתי חיוך רחב כשהבטתי בעיניה "את כל כך יפה" מלמלתי ונישקתי אותה שוב, מתמכר להרגשה החמימה הזו, לשפתיים האלו. הפעם היא הייתה זאת שהתנתקה ראשונה, פיהוק הבליח מפיה והיא חיבקה אותי, תוחבת את ראשה בחזי בעודי מחבק אותה חזרה ומניח את ראשי בעדינות על שלה. "כדאי שנצא" הצטערתי להרוס את הרגע הזה, "שלא יחשבו שרצחנו אחד את השני… וגם הייתי שמח להגיד להם" חייכתי, סוף סוף, סוף סוף הוצאתי את כל הרגשות האלה, סוף סוף אני איתה, סוף סוף אני יכול לקרוא לה שלי. "ברור" היא מלמלה וקמה על רגליה כשחיוך רחב פרוש על פניה, "בוא נלך" היא שילבה את ידה בידי ויצאה מהחדר בהתרגשות ושובבות יחד. יצאנו מהחדר, בסלון ראינו את ליאם מול הטלוויזיה "אתם על סמים, נכון?" הוא צחק כשראה את הפרצופים המחויכים שלנו, "כן" זואי זרמה איתו "אתה חייב לנסות גם! זה גורם לעולם להיראות סגול וירוק באותו הזמן! הו תראו! הנה עוד פטרייה רעילה" היא הצביעה למרגלות הספה, גורמת לי ולליאם לפרוץ בצחוק מתגלגל. "נו, מה פשר הפרצופים שלכם?" ליאם שילב את ידיו וחייך אל עבר שנינו "מה אתה אומר על דאבל דייט בסוף השבוע הזה?" חייכתי אל ליאם בביישנות. "ידעתי!" ליאם קפץ מהספה והצביע על שנינו כמו ילד קטן, "ידעתי ידעתי ידעתי!" הוא הניף את ידיו באוויר, "הוא יהיה בסדר?" זואי לחשה לי וצחקה, "אני בטוח" חייכתי חזרה והכנסתי את ידיי לכיסי המכנסיים שלי. "אה ובקשר לדאבל דייט, אני בפנים" ליאם נעמד וחייך אלינו כאילו לא היה לו התקף היפר-אקטיביות שנייה קודם לכן.