K_lovetohoran
זה אחד הפרקים שנהנתי לכתוב אותם^-^ אז מקווה שאהבתם ונתראה ביום שני(-:❤️

•הסוד• (1D) – פרק 4

K_lovetohoran 07/11/2013 746 צפיות 6 תגובות
זה אחד הפרקים שנהנתי לכתוב אותם^-^ אז מקווה שאהבתם ונתראה ביום שני(-:❤️

השעה הייתה רבע ל12.
הייתי כבר מאורגנת,השארתי בטן ריקה לארוחה איתה.
לקחתי קצת מזומנים וצפיתי בטלוויזיה.

׳לואי טומלינסון בשופינג עם חברתו אלינור.׳ היה כתוב בענק בערוץ הבידור.

הוא היה נראה טוב,לא במובן שאני רוצה אותו.
אלינור הייתה די חמודה,אהבתי את בסטייל שלה.

הוא עד כדי כך מפורסם שמצלמים אותו כמעט בכל דקה בחייו,אני באמת קצת מרחמת עליו.

ולדעת שהוא אח שלי והוא לא יודע את זה.

צילצול הפעמון קטע אותי במחשבותי,קמתי לעבר הדלת וראיתי את לורה.

״וואו! לורה..השקעת בתלבושת כדי להיות רק מלווה שלי.״ אמרתי לה,היא חייכה חיוך מתוק.

״רציתי להיראות יפה,אסור לי?״ היא אמרה בקול קיטשי.

״רק מחמיאה לך,לורה. רק מחמיאה.״ אמרתי לה וצחקתי מעט.

״טוב,את מתכוונת להזיז את התחת שלך מפה ולפגוש את אמך או להישאר פה?״ היא שאלה.

״את צודקת.״ אמרתי וסגרתי את הדלת.

נכנסנו למכונית שלה,היא הדליקה את הרדיו.

ופתאום התנגן שיר של להקת בנים.
״זה השיר של הלהקה שאח שלך נמצא בו.״ אמרה לורה.

״לורה,אני לא באמת חושבת שהוא אח שלי,תכנית..נולדנו רק מאותו אמא.״ אמרתי לה.

״הוא נולד מטרוי,גם.״ היא אמרה.

״אז למה בעצם השם משפחה שלו הוא טומלינסון?״

״אמא שלך התחתנה עם מישהו ששם המשפחה שלו הוא טומלינסון.״ הא,זה מסביר לי הכל…

״אז ההורים לא ביחד,הבנתי את זה. אני חייבת לדעת יותר מידע כל המשפחה שלי.״

״תפסיקי לדבר ותני לי להתרכז בכביש!״ צעקה לורה.

״מצטערת.״ לחשתי בעדינות.

***

נכנסתי למסעדה יחד עם לורה,לא בדיוק ידעתי איך היא נראית..אבל ניסיתי לזהות.

״הי! אשלי!״ שמעתי מישהי,הסתובבתי וראיתי אותה,סוף סוף.

הלכתי אליה ונתתי לה חיבוק קטן,התיישבנו שנינו,אחת מול השנייה.

״ביי אש!״ אמרה לורה ונופפתי אליה.

״חשבתי שכבר לא תבואי..״ אמרה ג׳ואנה,כלומר אמא.

״מצטערת,אני לא גרה ממש קרוב..חצי שעה בערך מפה.״ ניסיתי להסביר.

״זה בסדר,אל תיהיה לחוצה!״ היא אמרה וחייכה.

״אמ..רציתי לשאול אותך..למה נתתם למשפחה לאמץ אותי?״ שאלתי בביישנות.

״לא הסכמתי לזה אבל אבא שלך טרוי עשה זאת. אני והוא נפרדנו והוא לקח אותך איתך כשהיית קטנה..ואחרי חודשיים הוא סיפר לי שהוא נתן למשפחה לאמץ אותך. במשך 5 שנים ניסיתי לחפש אותך,אבל לא מצאתי.״ היא סיפרה לי.

וואו,באמת היה אכפת לה ממני?
״א-אה..וואו.״ המילים היחידות שיכולתי לומר.

״אז את עדיין גרה עם ההורים שלך..כלומר המאמצים?״ היא שאלה.

״אמ..לא. הם מתעלמים ממני..אני לא יודעת למה.״

״את תוכלי לבוא ולהישאר אצלינו.״ היא הציעה.

״גברת טומלינסון,תודה רבה על האירוח אבל זה בסדר,יש לי דירה ואני מרגישה לגמרי בסדר.״ אמרתי וחייכתי לבסוף.

״קודם כל תקראי לי אמא,ושתיים אני באמת רוצה שתיהיה עכשיו חלק מאיתנו,אני רוצה שהמשפחה תכיר אותך..את מאוד חשובה לי.״

׳את מאוד חשובה לי.׳ המשפט הזה גרם לי לצמרמורת.

אולי היא אמא שלי אבל תכנית זאת עדיין אישה שאני לא ממש מכירה למרות שהיא זאת שהולידה אותי.

אבל יש לי הזדמנות להכיר סוף סוף את המשפחה שלי.

״ב-בסדר. אני מסכימה.״ חייכתי אליה.

״שלום.״ לפתע הגיעה לשולחן שלנו.
״רוצות להזמין משהו לאכול?״ היא שאלה.

״אני אקח סלט גזר.״ אמרתי לה.

״ואני אקח קפה.״ אמרה גברת טומלינסון כלומר אמא. אני חייבת להתרגל לזה.

״בדרך אליכן.״ אמרה המלצרית והלכה.

״מה דעתך שתשני אצלינו היום? לואי בא לבקר היום..אז זה יהיה מצוין!״ היא הציעה לי.

״זה יהיה נפלא,רק אם אפשר לעבור לקחת דברים מהדירה שלי וזה יהיה מצוין.״

״בטח,הכל בשבילך.״ היא אמרה וחייכה.


תגובות (6)

תמשיכי

07/11/2013 11:12

תמשיכי :)
את נהנת לכתוב ואני נהנתי לקרוא :)
♥♥♥

07/11/2013 11:16

תמשיכי

07/11/2013 11:17

תמשיכיי :)

07/11/2013 11:20

אומייכאאד זה מושלם תמשיכי!!!!

07/11/2013 11:24

תמשיכי זה מושלמי

10/11/2013 09:49
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך