•הסוד• (1D) – פרק 8

בוקר טוב!״ שמעתי מישהו צועק בכל הבית.

קמתי בבהלה,בטח זה היה התאומות.

החלפתי לבגדים וירדתי להגיד שלום.
היום אני מתכננת לחזור הביתה.

״בוקר טוב.״ אמרתי לכולם.

״בוקר טוב!״ אמרה לי פיזי.

התיישבתי ליד לוטי ואכלנו ארוחת בוקר.

״איפה הבנים?״ שאלתי את אמא.

״הם בטח עדיין יושנים,לא נעיר אותם.
הם עייפים מההופעות שלהם.״ היא אמרה והנהנתי בראשי.

***
השעה הייתה שלוש בצהריים.

כל אחד היה עסוק בשלו,אמא הייתה בחדר שלה,התאומות שיחקו בבובות שלהן,פליסיטי נפגשה עם חברה,לוטי הייתה בחדר שלה והבנים החליטו לעשות בלגן.

נכנסתי לחדר של אמא, ״היי חומד.״ היא אמרה.

״היי..אממ רציתי רק להיפרד.״ אמרתי לה וחייכתי חיוך עדין.

״למה את מתכוונת? את עוזבת?״ היא שאלה וקמה מהמיטה.

״זה היה באמת נחמד להתארח אבל את יודעת..יש לי דירה ואני בסדר.״ הסברתי לה בעדינות שלא תבהל.

״לא לא! אני רוצה אותך פה.״ היא אמרה.

״אמא,אני מבטיחה שאני איהיה שם בסדר.״

״תתקשרי כל יום?״ היא שאלה.

״מבטיחה.״ חייכתי אליה.

התחבקנו וארזתי כמה דברים אחרונים.

***
״בנים! בנות! בואו להגיד שלום לאשלי.״ צעקה אמא מלמטה.

זה היה הרגע שאני עזבתי,לא רציתי.
אבל הייתי חייבת!

לואי הראשון שירד, ״את הולכת? כבר?״ הוא שאל.

״כן..״ אמרתי באכזבה.

והבנים אחריו,וכולם.

״למה?״ שאלה לוטי.

״אני חייבת…את צריכה לפרנס את עצמי ואני מניחה שעכשיו גם אותכם.״ חייכתי אליה וחיבקתי אותה.

״לא..את לא יכולה לעזוב!״ אמרה דייזי וחיבקה אותי בחוזקה.

״אני מצטערת דייזי. אני מבטיחה לבקר!״ אמרתי לה והיא חייכה חיוך קטן.

בדיוק לפני שיצאתי זה קרה……