A Year In London (שנה בלונדון) – פרק 2 (1D)

"או.. אמ, אני מצטערת." אמרתי וטרקתי את הדלת.
חזרתי אל הדלפק, רואה שהסלט היווני של היילי מוכן.
לקחתי אותו והתקדמתי אל עבר שולחנה.
"בתיאבון.." מלמלתי כנגד שפתיי.
הארי היה האקס שלי.
לא סיפרתי עליו לאף אחד, אפילו לא להורים שלי.
אתם בטח שואלים איך הכרנו- הרי הוא גר בהולמס צ'אפל ואני באוסטרליה, בצד השני של העולם.
אז נפגשנו בסן פרנססיקו, בטיול משפחות מאורגן של משפחות מסביב לעולם.
כששהינו במלון, הארי ואני היינו ממתגנבים ויוצאים בסתר.
כשהוא חזר להולמס צ'אפל ואני לסידני, דיברנו בסקייפ, פייסבוק והודעות.
אבל אז.. הוא נבחן לאקס פקטור, ובאמת שאין לי מושג מה קרה. הוא רק אמר "זה נגמר", ובכל פעם שניסיתי לשאול למה הוא לא ענה.
השאלה הזו עדיין פתוחה אצלי.
התיישבתי על הכיסא הגבוהה בדלפק, ממתינה לדג וצ'יפס של זאין.
בינתיים ראיתי את אשל מתקרבת אליי.
שיט, מה אני הולכת לעשות?
בכל מקרה אני אצטרך לדבר איתה מתישהו. אבל כאן? בבית הקפה? מול כל האנשים והעובדים, מול האקס שלי, ומול זאין והיילי? לא נראה לי.
במהרה רצתי אל השירותים. נעלתי את עצמי באחד התאים ועליתי על האסלה כך שלא ייראו את רגליי.
"אן? אן, את פה?" אשלי קראה.
"בכל מקרה אני יודעת שאת פה. אז רק תדעי שאני הולכת הבייתה.. ואני אצטרך לדבר איתך. בפרטיות."
רעש של טריקת דלת נשמע. היא יצאה, יופי.
חיכיתי בשירותים עוד שבע דקות, רק כדי להיות בטוחה שהיא ארזה את דבריה ויצאה מהמסעדה.
יצאתי מהשירותים, והופתעתי לראות את הארי עומד מולי.
"אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל.
"אמ.. על מה יש לדבר?" שאלתי.
"עלינו."
"או, בחייך הארי, עברו ארבע שנים מאז." אמרתי. שיקרתי, רציתי לדבר איתו ולחזור לתקופה ההיא.
"בכל זאת, אני מרגיש שצריך לדבר. זה לא שנחזור להיות ביחד או משהו." הוא אמר. אווץ'.
"תראה, אני עובדת עכשיו וכבר החסרתי כמעט עשרים דקות. הבוס שלי יהרוג אותי. אז נדבר בהמשך." אמרתי וחלפתי על פניו.
***
חזרתי הבייתה, נכנסת בצעדים קלילים על מנת לא להעיר את תשומת לבה של אשלי.
למזלי, היא הייתה במקלחת.
החלפתי את בגדיי לפיג'מה. טוב, חולצה לבנה קצרה ומכנסיי טרנינג אדומים.
פרמתי את הקוקו בשערי וסירקתי אותו.
לאחר מכן קלעתי את שיערי לצמה רופפת והורדתי את האיפור מפניי.
מרחתי בעדינות קרם פנים לח, שגם טיפל בפצעוניי הזעירים וגם צינן אותי מעט.
לפתע נשמעו דפיקות על דלת חדרי. זאת בטח אשלי.
"אמ.. אל תפתחי. אני לא לבושה." שיקרתי.
"אז אני אאלץ לחכות עוד כמה דקות." קול גברי ענה.
ממתי לאשלי יש קול גברי?
פתחתי חריץ קטן בדלת, מביטה ב.. הארי ?!
הארי קלט את החריץ שפתחתי, ובאותה הזדמנות הוא דחף את הדלת, נכנס, נעל אותה ושם את המפתח בכיסו.
"מה אתה עושה?! תוציא אותי מפה!" אמרתי.
הלוו? איפה אתה חי? זה הבית שלי, זה החדר שלי, וזה המקום הפרטי שלי!
"אנחנו נדבר, ואז את תקבלי את המפתח." הוא אמר.
"הארי, אל תשחק איתי משחקים. תביא לי את המפתח."
"לא"
"תביא לי את המפתח!"
"לא"
באותו רגע בעטתי לו באזור הרגיש והתחלתי להרביץ לו.
מה את עושה אן ?! יש לך רגשות אליו !
הוא תפס אותי בגב וניסה לעצור אותי, אך אני המשכתי והרבצתי לו.
"תירגעי, אן!" הוא צעק.
נרגעתי. נעמדתי במקום והלכתי אל המראה.
הבטתי בעצמי. הצמה שלפני חצי דקה הייתה מסודרת וקלועה יפה, הפכה למבולגנת וחצי מפורקת.
"תירגעי. אני בסך הכל רוצה לדבר איתך."
"אבל למה שארצה לדבר איתך? אני אהבתי אותך, היה לי כיף איתך, עד שאתה הלכת לאקס פקטור הזה שיימח שמו ופשוט שכחת ממני. כל התהילה הזאת של וואן דיירקשן מסחרה אותך ועיוורה לך את המציאות. אני אהבתי אותך, אתה היית האהבה הכי גדולה שלי. אפילו שזה היה רק לשלושה חודשים. ברגע הזה שיצאת עם טיילור סוויפט? זה שבר לי את הלב. כל כך קינאתי בה, והתגעגעתי אליך. רואה את אלו?" אמרתי והצבעתי על החתכים שלי, "זה בגללך. אני לא אוהבת אותך יותר, הארי. אז הנה, 'דיברנו' ועכשיו אתה יכול ללכת מכאן ולחזור להתמזמז ולהיות עם מי שאתה רוצה. זה לא מזיז לי יותר." אמרתי ושפכתי את כל מה שהיה על לבי.
החתכים שלי היו משהו שהסתרתי מכולם. חתכתי אותם בתקופת 'היילור'. שנאתי את טיילור סוויפט.
אני ן אוהבת את הארי עכשיו, אני עדיין אוהבת אותו.
"אני.. לא יודע מה לומר." הוא אמר.
"אתה לא צריך לומר. מה שאתה צריך לעשות זה לצאת מפה, ולא לדבר איתי לעולם. אני לא רוצה לחזור שוב לתקופה הזו" אמרתי.
"מה.. למה לחזור אליה? את עדיין אוהבת אותי? את עדייך מרגישה אליי רגשות?" הוא שאל.
לא ידעתי מה לומר.
"הבנתי." הוא אמר וחייך חיוך ערמומי.
הוא הסתובב כדי לצאת.
"לא" אמרתי, "אני לא מרגישה אליך כלום. אני לא אוהבת אותך."
שיקרתי.
אלוהים, אם היה לי שקל על כל פעם שאני משקרת, במקום להיות פה ולריב עם הארי הייתי שותה יין לבן על יאכטה.
הוא הסתובב בחזרה אליי.
הוא התקרב אליי, מכווץ את ידיו. או לא, עוד פעם מכות?
עצמתי את עיניי בחוזקה וסובבתי את פניי.
אך להפתעתי.. הרגשתי שפתיים על שלי.
מה.. הוא.. עושה?
לאחר דקה התנתקנו.
"מה זה היה?" שאלתי, מצפה לתשובה.
"אני.. אוהב אותך, אן" הוא אמר.