another world – פרק ראשון , על וואן דיירקשן <3

ישבתי על מיטת העץ הישנה שבבית היתומים .
כמו כל יום , קראתי את אחד מספרי ההרפתקאות הרבים שבספרייה העירונית בה אני שוהה את רוב זמני.
תמיד אהבתי לקרוא על המסעות שהדמות הראשית עברה , היצורים המופלאים שפוגשת במדרכה , הרעים והטובים , הקוסמים והמכשפות .
תמיד אהבתי לדמיין את הדברים לפי התיאור שבספר , אבל תמיד בדרך שלי .
תמיד אהבתי לדמיין את הדברים שאין ביקום שלי , שלנו.
הספרים הם הפתח – החור השחור , אליו אני נכנסת ועוברת לעולם אחר , עולם שלרוב הוא לא נקרא כדור הארץ , עולם שהכל שם טוב אף על פי המכפשפות הרעות , השדונים שמפריעים או אולי האנשים הרעים ויש עוד אלפים כמובן ..
דפיקה בדלת העץ , שניצבה ליד שולחן הכתיבה הישן והרעועה שניצב שם מאז הגעתי לבית היתומים באוגוסט 2007 , כמובן שזה היה היום הנוראי בחיי , אני לא זוכרת הרבה הייתי בסך הכל בת 10 ,
זה היה יום סתווי , הרוח מחוץ לביתי נקשה על החלון וטיפות התחילו לרדת מהשמיים המרוחים בצבעים שחור-כחול ואולי טיפה אפוא. ישבתי בחדרי וקראתי את ספר הרפתקאות .
כל מה שאני זוכרת משאר היום היה שישבתי עם דודתי שבאותו היום שמרה עליי עקב החופשה של הוריי , בתחנת המשטרה , היא לא סיפרה לי מה קורה , אני גם לא שאלתי כשראיתי את הדמעות בעינייה האדומות . אחרי כמה שעות שישבתי בתחנת משטרה בלי טיפת ידיעה מה אני עושה שם , עזרתי עומץ לשאול את דודתי מה קרה ולמה אני לא בבית , תחילה היא לא הסכימה לענות אבל אחרי כמה פעמים ששאלתי את אותה השאלה , היא ענתה , תשובה שלא חשבתי שאשמה , הייתי בשוק ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה , הבנתי שזה הסוף . רצחו את הורי , את אלא שהיו הכי קרובים אלי , אלא שטיפלו בי , האכילו אותי והיו איתי בכל רגע בחיי , אני לא יודעת למה ומי עשה להם את זה עד היום , אבל באותו היום הבטחתי לעצמי שאני נקום בזה שעשה ראת זה! אני לא ישב בשקט . לקחו אותי לבית היתומים הזה באותו היום , וקיבלו אותי בכיליון עיניים! תמכו בי והאמינו בי , זה הרגיש טוב , אפילו שהרגשתי נורא..
דלת חדרי נפתחה ומולי נעמדה אם הבית – ליז .
ליז הייתה בעלת שיער אדמדם על אף שבקודקודה של ליז צבעו של שערה היה שחור , היא הייתה בת 50+ , היא אף פעם לא הזכירה את מהו גילה או מתי יום הולדתה , היא גם לא בנוסף לא הסכימה לנו לשאול על הנושא הזה .
ליז הייתה לבושה בשמלה פרחונית בצבעי הקשת השונים , עד קצת מתחת לברכיה .
כמו תמיד היא נעלה את נעלי הבובה הרגילות שלה , לא היו לה עוד הרבה בגדים ונעליים , אולךי עוד שניים שלוש זוגות נעליים , וכמה מכנסיים וחולצות לא יותר מזה .
ליז הייתה אישה נחמדה ועוזרת , היא ידעה תמיד להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון , היא עזרה לי בכל מה שהייתי צריכה בימים אחרי מות הורי , היא הייתה כמו אמא שנייה! אבל היא לעולם לא תצליח לקחת את מקומה של אימי! ליז היא בן אדם מדהים!
" לולה חמודתי , אני יוצאת היום לפגישה מאוד חשובה , בבקשה מתוקה את יכולה לשמור על הילדים , אני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך על לואי , את יודעת מה יקרה עם הוא ישמור עליהם , אני לא טטובחה שישאר משהו מהמקום הזה עם אני יתן לו את ה'תפקיד' הזה " אמרה וחיוך יתפשט על שפתיה הורדרדות.
לואי הוא הבן של ליז , הוא גדול ממני בשנתיים , הוא טיפש וחסר תועלת לחלוטין בעולם הזה! , הוא ילדותי ומעצבן ואני פשוט לא יכולה לתאר כמה בא לי להרביץ לו רק מלראות את פרצופו! אני לא מבינה איך מבן אדם מדהים כמו ליז יצא שרץ מעצבן שכזה! ללואי יש שיער חום בהיר ועיניים כחולות .
בכל מקרה , בפעמים הקודמות שליז נתנה לו לשמור על בית היתומים , הוא והם ביחד הלכו לשוק הקרוב לקנות גזרים , כמו תמיד , והוא חזר בלי שני ילדים , כמובן שהייתי צריכה לרוץ בכל העיר כדי לחפש אותו וכדי שתבינו אותו – לכו תנסו אתם לרוץ את כל לונדון כדי לחפש שני ילדים!
הינהנתי וחזרתי לקרוא את הספר .
"לולה,עכשיו " שמעתי את ליז אומרת ויוצאת מחדרי .
נאנחתי והלכתי לחדר הראשון , דפקתי שני נקישות בדלת ונמדה מולי , אליזבת' , אליזבת' הייתה בת 11 , יש לה עיניים כחולות ושיער בלונדיני כהה , היא ילדה חברותית ונשית אף על פי גילה הצעיר .
היא נמרצת מאוד בדיוק כמו ביל , התאום שלה , הוא היה חדר ממלה . לביל היה עיניים כחולות זהות לחלוטין לשל אליזבת' ושיער חום בהיר , הוא נראה כמו לואי בקטן , זה אחד הדברים שעיצבנו אותי בו .
ההורים שלהם נפגעו בתאונת דרכים ונפתרו , הם הגיעו לבית היתומים לפני כשנתיים , אליזבת' היא כמו אחותי הקטן , אפילו שלא הייתה לי אחת כזאת .. באותם הימים שהיא וביל רק הגיעו לפנימייה הייתי מדברת איתי המון! היינו צוחקות , היא ילדה מדהימה!!
"אלי " אמרתי וחיברתי אותה , נתתי לה נשיקה קטנה על הלחי והמשכתי " בואי לחדר משחקים , ותגידי למיק " וקרצתי לה . מיק היה חדר ליד ביל , וכמובן שלאליזבת' הייתה משיכה אליו , ולא רק בגלל שהיה חברו הטוב ביותר של ביל. מיק היה בעל שיער שחור ועיניים ירוקות , הוא היה מיוחד , ועם הוא היה בגילי אולי גם אני הייתי מתאהבת באחד כזה , הוא היה שנה מעל ביל ואליזבת' , אבל שנה זה הפרש לא גדול במיוחד . תמיד ראו שהיה להם משיכה אבל הם לא אמרו כלום אחד לשני ..
המשכתי לחדר של ביל ואמרתי גם לו לבוא לחדר המשחקים , הוא הנהן וירד במדרגות לכיוון חדר המשחקים .
החדר הבא היה של מולי , מולי היא סנובית , והאגו שלה נפוח כמו בלון, היא בגילי- 16 והיא פשוט עלוקה! היא באה ממשפחה עשירה , והם פשוט נטשו אותה , אני לא חושבת שזה מגיעה לאף אחד, אפילו לה , עם כמה שאני שונאת אותה , היא לעולם לא ירצה שזה יקרה למישהו גם עם זה לה!
היא באה לפה לפני כ-3 שנים , בגיל 13 , היא לא דיברה עם אף אחד בחודשים הראשונים , לפעמים נטעתי לחשוב שהיא משוגעת , פעמים רבות באתי לראות מה שלומה אבל היא לא נפתחה אלי , היא יבשה אותי ואמרה לי לעזוב אותה בשקט . היחידה שהצליחה לדבר איתה שיחה רצינית שנמשכת יותר מ-5 דקות הייתה , לורן , לורן היא ילדה מדהימה , כמובן שהיא בגילנו , היא בבית היתומים מגיל 4 בערך . אני לא בדיוק יודעת מה הסיפור שלה כי היא לא נפתחת לאנשים בקלות , אבל היא נחמדה , לפעמים אני לא מבינה איך היא מתחברת למולי הזאת , אוכ' לא משנה .
בכל מקרה לא רציתי להפריעה לגברת ליתארגן לכבוד ה'פגישה' בחדר המשחקים , אז פשוט דפקתי בדלת ואמרתי לה לבוא לחדר המשחקים ושתקרא ללורן , חברת הטובה והיחידה בבית היתומים , בלי לשמוע את תשובתה המשכתי לחדר הבא , וכמובן ששניה אחר כך שמעתי את הדלת נטרקת מאחורי . נשמתי עמוקות כשהבנתי של מי הדלת הבאה , לואי . כל כך לא רציתי להגיעה לחדר הזה , דפיקה אחת והחקירה של אדון לואי מתחילה , אוכ' איך אני שונאת אותו ואת הגזרים שלו!
דפקתי שלושה דפיקות בדלת העץ , ולאחר שניה היא נפתחה , מולי עמד אדון לואי , לבוש בטרנינג , וכמובן שהחולצה הייתה חסרה , כמו תמיד החיוך הדפוק שלו היה מרוך על פניו ושיערו עמד למעלה .
' תתלבש לואי , יש פה עוד ילדים להזכירך והם לא ממש ישמחו לראות את הגוף חסר השרירים שלך ' עקצתי אותו ומיד פניו משמחה הפכו לכעס .
' מה את רוצה ? ' שאל כשפניו באותה תנוחת כעס .
' אמא שלך לא אמרה לך כלום אני מבינה , אוקי בוא לחדר המשחקים ותבין ' אמרתי בחיוך מנצח .
ירדתי למעטה ולא האמנתי למראה עיניי….