another world – פרק רביעי , על וואן דיירקשן <3

הדלת נפתחה מולי נעמדה ילדה , בסביבות גילה של אליזבת' , היא הייתה לבושה במכנס גינס קצר וגופייה נופלת , שיערה היה חום בהיר ועיניה הגדולות נצבעו בצבע כחול בהיר.
"לוטי!" צרחתי והתכופפתי לחבק אותה חזק. זרועותיה הקטנות לא הצליחו להקיף אותי.
"לולה , כל כך התגעגעתי אלייך" אמרה והרפתה מהחיבוק החזק.
"גם אני אלייך, חמודה! לא הייתם צריכים לחזור מחר? ואיפה כולם?" אמרתי במהירות כדי לוודה שכולן בסדר ולא קרתה תאונה בדרכן לכאן. לוטי ושאר האחיות של לואי היו בחופשה עם אבא שלהן באחד מהאיים לכבוד יום הולדתם ה-7 של פיבי ודייזי התאומות , שכמובן כמעט וזהות לחלוטין!
שתיהן בעלות שיער בלונדיני מעט מתחת לכתפיים , עניים כחולות וגדולות כמו של רוב משפחת טומלינסון וכמובן לבושיהן לרוב זהות לחלוטין! הם פשוט אוהבות להיות דומות!
אני לא הכרתי או ראיתי את בעלה הקודם של ליז , היא לא הזכירה אותו ,אבל אני בטוחה שהוא דומה ללואי , מרגיז! לא כמו אחיותיו כמובן , הן רגועות ושלוות! הן פשוט מדהימות!
"פיבי ודייזי בחדר המשחקים עם מיק ופיליסטס פה, חזרנו מוקדם כי הטיסה הייתה להיות במקום למחר , טעות של אבא " אמרה וקראה לפיליסטס לבוא בשל הפתעה בדלת החדר.
פיליסטס , שאהבתה למתנות הייתה ענקית , רצה במהירות לדלת , כשראתה את פני , היא החמיצה פנים ועמדה במקום בלי לומר מילה. כמה ימים לפני נסיעתן של הבנות , פיליסטס ואני רבנו , על אף שהיא בת 12 היא, מבוגרת לגילה , היא לא מפותחת ולא קיבלה עדיין את הוסת הראשון שלה אבל היא מבינה מוסגים כאלה, דבר אחד היא לא יודעת שקורה בזמן הוסת , עצבים!
באותו היום הייתי כל כך עצבנית מכאבי הבטן הממושכים ומהצורך להחלפת הפד כל זמן לא ממושך שהתפרצתי על הילדה בעלת העיניים הכחולות הכהות ושיערה הבלונדיני- חום , פיליסטס.
אני ופיליסטס היינו חברות בדיוק כמוני וכמו אליזבת' , על אף פער הגיליים בנינו , תמיד התחברתי לבנות קטנות ממני! אבל באותו היום הוצאתי את הכל עליה , ומאז היא לא דיברה איתי.
"פיליסטס" אמרתי בקול נואש לרחמים, "אני מצטערת" המשכת , כשלפתע הרגשתי זוג ידיים קטנות עוטפות אותי , חייכתי והתכופפתי כדי לחבק את פיליסטס בחזרה .
"התגעגעתי אלייך " אמרה בקול חנוק מדמעות , היא רגישה כמו רוב הבנות בעולם.
"גם אני אלייך!" אמרתי וערפתי מהחיבוק החזק.
"טוב בנות " אמרתי לאחר החיבוק הממושך , " יש לנו ארוחת ערב טעימה במיוחד היום , אז לכו להתארגן יש לכן 10 דקות , ותקראו לאח שלכן " אמרתי והפנתי את גבי לכיוון המדרגות , לאחר חיבוק קצר מכל אחת מהשניים.
ירדתי במדרגות לכיוון משמע הציחקוקים מחדר המשחקים. נכנסתי וראיתי את מיק ואליזבת' , כמו שני הורים קטנים , משחקים משחק כופסא על התאומות הקטנות.
ישר כאשר הארבעה הבחינו בקיומי , דייזי ופיבי רצו כדי לחבק אותי. חיבקתי כל אחת מהן , זרועה לכל אחת, הן התכרבלו בחזי.
" מה נשמע קטונות?" שאלתי , תמיד בהיותן ביחד אני קוראת להן קטנות, ולרוב הן ביחד.
"היה כיייייף" אמרו ביחד בצעקה.
"אתן רוצות לספר לי מה היה ?" שאלתי ובלי לחכות לתשובה הן לקחו אותי לספא החומה.
הן סיפרו על מגלשות המים שהן שיחקו ועלו הלוך ושוב, הבריכות שבאחת הימים לוטי כמעט טבעה בשל אי ידיעתה לשחוק, הלונה פארק בו נתקעו על הקרוסלה כי היא נעצרה ולא הסכימו לרדת עד שהיא תעבוד, כמובן שלבסוף הבינו שהמתקן מקולקל והכריחו אותן לרדת. בקיצור , ב-10 דקות הן הצליחו לגמור את סיפור ההרפתקאות שלהן.
" יאללה בואו לאכול" הודעתי לכל נוכחי החדר , שהיו הקטנות, אליזבת' , מיק וכמובן אני.
הגענו לשולחן האוכל המוכן לאכילה , הוספתי עוד כמה צלחות , סכום וכוסות לשלוחן בשביל הבנות הקטנות ממשפחת טומלינסון והתיישבנו בשולחן, בזמן ישיבתנו בשולחן , הגיעו שאר חברי הפנימייה, לוטי, פיליסטס, לורן, מולי וכמובן לואי .
בראש השולחן ישב לואי , לידו, מכל צד ישבו פיליסטס ולוטי .
ליד לוטי ישבה אליזבת' , לידה מיק וביל לידו .
מהצד השני ישבה פיליסטס לידה ליזי , אחריה אני ולידי פיבי.
בדרך כלל הראש השולחן יושבת ליז , אם הבית.
אבל עכשיו הוא היה ריק.
התחלנו בארוחה שאני ואליזבת' הכנו.
שמתי מעט פירה בצד אחד של הצלחת, בצד השני שמתי חתיכת בשר בכר.
על הצלוחית העמוקה של האורז שמתי קציצה ומעליה רוטב אדום שהעלה אדים לבנים בצורות שונות.
לתוך כוס הזכוכית השקופה מזגתי מיץ תפוזים שחוט שתמיד יש לנו בתוך המקרר, הנחתי אותו על השולחן בתחילת הארוכה וכמובן לידה שמתי קופסת קוביות קרח בצורת לב שגם אותם מזגתי לתוך הכוס.
חוץ מהניחוחות בשולחן האוכל, את לואי, ביל ומיק שמעו כל הארוחה , מארוחה שקטה ונינוחה עברנו למלחמת אוכל , כמו כל יום! ישר בתחילת המלחמה הצמד חמד לורן ומולי, ברחו מהארוחה כאשר הצלחת והכוס בידיהם, את הסכום שמו על הצלחת.
אני לא מבינה איך כאשר ליז רואה את מלחמות האוכל היא לא מרחמת על האוכל , אלא רק צוחקת. ליז עובדת שעות על האוכל, והיא מכינה הרבה, כמובן שאת מה שנשאר אחרי המלחמות שלנו היא שומרת במקרר כדי שלא תיהיה לה עבודה נוספת יום למחרת. רוב הפעמים כאשר אני שומרת על הילדים בבית היתומים אני צועקת עליהם שיפסיקו את מהומות האוכל ויתחילו לאכול , ומאיימת שהם הולכים לישון בלי השעה החופשית שלהם! השעה החופשית היא השעה שהם יכולים לעשות כל מה שעולה בדעתם. לעומת זאת אני לא אמרתי להם להפסיק אלה הצטרפתי , זה היה כיף, בימים שליז שומרת גם בהם אני משתתפת במלחמות ובמידה ואני שומרת אני צריכה לנקות בסוף, בדרך כלל הפסקתי את המלחמות.
אחרי כ-30 דקות השעה הייתה כבר 20:30 , אכלנו ושיחקנו וכמובן ביזבזנו חצי מהשעה החופשית, לפחות נשאר לי עוד 30 שעה של קריאת הספר ההרפתקאות עצרתי באמצע כאשר ליז הודיע לי על השמירה על הילדי בית היתומים. ואז נזכרתי על נוכח בגדיי המלוכלכים מאוכל ויותר גרוע על חדר האוכל. הוראתי לכולם להיכנס למקלחות , ללוטי אמרתי לקלח את הקטנות בזמן שאני מסדרת את המטבח.
אליזבת' שאלה עם לעזור לי בסידור אבל לא רציתי להקשות עליה יותר מידי להיום, וכמו מקודם נשקתי למצחה והוראתי לה להיכנס להתקלח שוב.
אחרי ניקוי הכירות , שטיפת הרצפה , הדחת הכלים הידנית , וסידור פינת האוכל הרשתי לעצמי להכנס למקלחת ארוכה , כאשר הספר בידי ומים חמים מגיעים עד צווארי השמעתי אנחה והתחלתי בקריאת הספר, יום עמוס עבר עלי והרשתי לעצמי לחרוג משעת השינה .
כעבור כשעה, גמרתי את הספר הראשון של "משחקי הרעב" הבנתי מזה אהבה, מזה חברות ומה הכסף גורם לאנשים! כדי לעשות אדם מאושר כל מה שהוא צריך זה כסף, בידיעה שלאחרים אין והוא יכול להשתמש בהם, מרגיז אותי! אני מרגישה כמו קטניס, מנצחת משחקי הרעב ה-74 וכמובן לצידה פיטה .
קטניס היא נזקקת בדיוק כמוני , אני לעומתה לא נזקקת למזון אבל כן למשפחה , אני אוהבת את המשפחה שצברתי כאן בשנות שהותי כאן, אבל תמיד רציתי אנשים כמו ההורים שלי, שניהם שיהבו אותי כמו שאני, שניים שיהיו לצידי כשאני צריכה אותם, שניים שיוכלי להראות כחיקוי וזה כמובן עוד דבר משוטף בנינו , לקטניס יש אמא לעומתי אבל היא מנותקת מהעולם, בתיאוריה של קטניס אפשר להבחין בעובדה שאמה של קטניס נמצאת-לא נמצאת , היא דמות חשובה בסיפור אבל היא לא מתאמצת בתוך בן אדם.
לקטניס אין אבא שזה עוד משהו משותף בנינו, אביה מת במכרות הפחם, כאשר התפרקה בשהותו בפנים.
שמתי את הספר על ריצפת המקלחת ושטפתי את קצף הסבון ממני.
ליפפתי את המגבת סביב מותני, ונשכבתי על המיטה. עצמתי את עיניי וניסיתי לגלגל את כל הספר מתחילתו ועד סופו. כמו סרט הרגשתי כאשר עיניי עצומות ומסך שחור מופיעה מולי.
פתחתי את עיניי ובחרתי בגדים חדשים מהארון, מכנסון קצר, חלק וצמוד בצבע שחור, שבעבר שימש אותי בשיעורי הבלט העצמיים שהייתי עושה לעצמי וחולצה, ארוכה נופלת הגדולה ממני בכמה מידות.
שעון הקיר הלבן שבמעלה הקיר הורא כל השעה 11:43 pm (-לילה). יצאתי מחדרי לבדוק עם כולם ישנים כבר. כולם ישנו חוץ מלואי……