Another world, פרק 13

אוקי בנות, אני פותחת את הקבוצה ממש עכשיו,
אז כל הבנות שיש להן פייסבוק, ורוצות לעזור לנהל ולהביא קוראים, זה הפייסבוק שלי
Daniel hutcheraon stein
תשלחו הודעה שאתן מהאתר ואני יאשר.
שם הקבוצה תהייה
1D write stories
אני מקווה שתהנו ותעזרו!
תודה לכולם מראש <3

פרק 13
ריח של בוקר, טיפות הגשם נוקשות על חלוני, הרחוב אפלולי וחשוך.
מנורות הרחוב דולקות אך לא מהוות חשיבות רבה לתאורה. מנורה בצד שמאל של בית היתומים מהבהבת וגורמת לי לבהות בה כמה דקות מעבר לחלון.
מכוניות לא עוברות בשעה כזאת של הבוקר ברחוב של בית ביתומים.
השמיכה התכולה העבה שלי עוטפת אותי, הכיסה מתנדנד אחורה וקדימה, ומולי הרחוב האפל של בית היתומים.
בימים כאלה נהוג, בבית היתומים לשתות שוקו חם או לאכול מרק עוף צח, אך היום בית היתומים כלל לא שקט!
באו לצלם את לואי פעם שנייה בבית היתומים לכבוד תוכנית הטלוויזיה אליו הצליח להתקבל.
את הטנדרים השחורים והגדולים של צוות הצילום אני רואה גם דרך החלון,
הם הגיעו לפני חצי שעה בלבד, והספיקו לעשות רעש בלי סוף.
לפתע נשמעת דפיקה בדלת, מילמלתי מילת אישור לכניסה ומולי עמד לואי, לא ציפיתי לראות אותו, הוא היה נראה שונה,
השיער שלו נראה יותר חלק ופניו מאופרות קלות.
מאתמול בבוקר לא דיברנו, הסתדרתי בחדר לאחר שאליזבת׳ עזבה ופשוט ישנתי.
״בוקר טוב״ אמר בחיוך והתקדם אליי.
״לואי, אין פה מצלמות, אתה יכול להתנהג רגיל״ אמרתי, עדיין לא מביטה בו, מבטי עדיין הופנה לכיוון הרחוב החשוך שניצב מולי.
הרגשתי שהחיוך ירד ממנו,
״רק רציתי להודיע לך שאתמול בערך שודר הראיון בו אמרתי שאני ואת, את יודעת, ביחד.
ובאו לצלם אותך עכשיו״ את המשפט האחרון הוא מילמל במהירות ויצא מהחדר בריצה, כל מה שאני אנסה עכשיו זה להירגע! בכל מצב אחר היית מתרגזת, וצועקת אך הפעם, הצלחתי לשלוט על עצמי, לרסן את עצמי!
לצחצח שיניים, להתלבש, ולרדת למעטה,
זה הסדר שקבעתי לעצמי כדי לגמור את אירגוני הבוקר וללכת לראיון הזה כמה שיותר מהר.
הבעיה היחידה שניצבה מולי הייתה, איך אני יוצאת מהשמיכה הנעימה והחמה מעליי, אם היה לי ולו עוד דקה אחד בלבד, הייתי נכנסת להתקלח, אך הבעיה היא שאין לי זמן.
שתפתי את פניי במים החמימים של בית היתומים, בכל פעם כאשר חזאי החדשות מודיע על ימים קרים, ליז מדליקה את הדוד באותה השניה בה הוא מודיע זאת, כך שבמשך ימי החורף הקרים, אנחנו יכולים להתרחץ ולהנות ממים חמים.
ניגבתי את פניי במגבת שהחדשה שליז שמה לי הבוקר.
פתחתי את ארון הבגדים הכמעט ריק שלי, הוצאתי ג׳ינס קרוע, בהיר וחולצה לבנה עם כיס בצד, לרוב אני לא לובשת את החולצה הזאת, כיוון שהיא לבנה, ומתלכלחת במהירות, אך משום שזה אירוע מבחינתי, כלומר דבר לא רגיל, וזה הולך להיות משודר הטלוויזיה, העדפתי לא לשנות את סטייל הלבוש שלי, אך להתאים אותו לאירוע.
ירדתי במדרגות המתרחבות של בית היתומים, באשר מולי עומדת דלת הבית הגדולה, הלכתי לסלון, הסלון של בית היתומים, עוצב בסיגנון עתיק, ליז ובעלה, החליטו לעצב את כל בית היתומים בסיגנון עתיק, כך שילדי הפנימייה ירגישו כמו בני משפחה, וכמובן הרגשה של בית רגיל לחלוטין.
הסלון היה החדר הגדול ביותר בבית היתומים, שלושת הספות נצבעו בצבע אדום אשר בצלעותם היה גליל של עץ שחום ועתיק.
על הספה הגדולה, הונחו שתי כריות קטנות בצבע אדום, בקודקודהן היו חוטי זהב, עשרה סנטימטר גודלם, הכריות הונחו אחת על יד השניה, כך גם על הספה בנונית.
לעומת זאת, על ספת היחיד, הונחה רק שמיכה חומה ודקה.
באמצע חצי המעגל של הספות, הוצב שולחן עץ, שהיה באותו הגוון של צלעות הספות, ומעליו הונחה מפה אדומה, אשר גם בקצבותיה היו חוטי זהב.
בקיר, שסוגר את חצי המעגל, היה אח גדול ובוער, בימי חג המולד הקרים של לונדון, אנחנו שמים גרביים על הקצה העליון של האח, ומחכים שסנטה יבוא וישים לנו את המתונות שביקשנו לאותה השנה.
חג המולד הוא החג האהוב על בשנה, החורף התחיל רק עכשיו, ועוד חודש אחד בלבד, זה יגיע! אני מחכה לזה כל כך!

בשתי צדדיו של האח היו אגרטלים ובתוכם כמה פרחים מהגינה האחורית של בית היתומים.
כיוון שבית היתומים, הוא גם הבית של ליז ובעלה, הכל מסודר ואין משהו שחסר לנו! הגינה מטופחת ומסודרת בדיוק כמו כל שאר חלקי הבית.
לואי כבר ישב על הספה, בכל פינה בחדר היו מצלמות ואנשי הפקה של הראיון הזה.
״הינה לולה המפורסמת שלנו״ אמר אחד מאנשי ההפקה של הראיון.
רק הסמקתי, כמובן שכולם הסתכלו עלי, אבל לא יחסתי לזה חשיבות.
התיישבתי ליד לואי, קצת יותר מידי קרוב הייתי אומרת, אך בכל זאת, הייתי חייבת, בשביל לואי.
לאחר כמה שניות אחדות, הרגשתי את ידו עוטפת את ידי, הסתכלתי עליו המידית, והסתכלתי עליו במבט רצחני, שלשניה הפך למבט נואש ולבסוף למבט מובך, רק כדי שלא יחשדו.
הראיון התחיל, השאלות היו לגמרי רגילות, מתי הכרתם? איפה הכרתם? על כל השאלות לואי ענה, כל הראיון הופנה אליו, אבל השאלות היו על שנינו, לא שזה הפריעה לי! בכלל לא! להפך אני אוהבת את העובדה שהוא לא נותן לי לדבר. שאלה אחת הפנתה את צומת ליבי,
לואי, איך זה לצאת אם אחת מהבנות שבית היתומים, בו גדלת, כמו שהבנו כבר בראיון הקודם שלך לערוץ 8?״ שאלה המראיינת, היא הייתה לבושה בשימלה כחולה קצרה וצמודה, במותיה היה מלמלה קצרה. היא נעלה נעלי עקב שחורות וגבוהות, שמה היה סנדרה, היא הייתה נראת בשנות השלושים לחייה.
לקח ללואי זמן לענות על השאלה, הוא התחיל לזוז באי נוחות על הכיסה וידו התחילה להזיעה.
הוא התחיל למלמל דברים. השאלה הזאת ממש לא מוצאת חן בעניי, אומנם רציתי לדעת מה תהיה תשובתו של לואי, אך החלטתי לומר את דעתי בנושא.
״ אני מצטערת אבל אני לא חושבת שזו שאלה לעניין, לואי לא מעוניין לענות עליה״ אמרתי בקול ועצמתי ומלא ביטחון, משהו שלא מובן מאיליו אם קוראים לך לולה.
״אני מצטערת אבל את לא לואי.
לואי, אתה מוכן לענות על השאלה?״ חוצפה נשמעה בקולה של סנדרה.
״ אני חברה שלו, ואני יודעת שהוא לא רוצה לענות על השאלה! אז מוכנה לעבור לשאלה הבאה או שסיימנו?״ רתחתי מזעם! איך היא מסוגלת אפילו להתחצף אלי?! היא יכולה ללכת אם לא נוח לה!
לואי ישב חסר אונים, כאילו בלע את לשונו, הוא רק ישב על הספה והזיעה.
״בסדר גמור!״ אמרה בחיוך מזויף.
״כאן נגמרת תוכנית הבוקר שלנו, אני מקווה שנהנם לשמוע את הכוכב החדש של האקס פקטור לואי טומלינסון, וכמובן להכיר את חברתו הטרייה, לולה, להתראות לכולם ושבוע טוב, וזכרו, ביום חמישי הבא, תתחיל העונה החדשה של האקס פקטור! בשעה עשר בערב בדיוק!
להתראות״ כך נגמר הראיון, באותה שניה, עזבתי את כולם ועליתי לחדר.