Complicated- זאין מאליק פאפניק- פרק 1.

"תיכנסי למכונית." לוסי אמרה למייסי אחותה הקטנה, פותחת את דלת המכונית, מייסי נכנסה למכונית וישבה לידה, מוציאה את הטלפון הנייד שלה מן התיק, מתכתבת עם חברה שלה.
"את יכולה לקחת אותי למריסה?" היא שאלה מרימה את עיניה ממסך הגלקסי 3 שלה.
"כן, אנחנו רק צריכות לעבור בסופר, לקנות משהו לאכול, המקרר ריק." לוסי אמרה מתניעה את המכונית.
הן נסעו במשך 5 דקות והגיעו לסופר, "לכי תביאי חלב וגבינה, אני אביא לחם ושוקולד." לוסי אמרה לאחותה, היא הנהנה בראשה והתקדמה לעבר מחלקת הגבינות. לוסי הלכה לחלק האחורי ביותר של הסופר, בו הלחם נמצא, ובלי לשים לב נתקעה בבחור שחום עם כובע ומשקפי שמש.
"אולי תשים לב לאן אתה הולך?" היא אמרה לו בעצבנות בזמן שהוא בחן את הרצפה מחפש את משקפי השמש שלו.
"אני מצטער." הוא אמר משפיל את ראשו לרצפה ומרים מעט את צווארון מעילו.
"אתה מוכר לי מאיפשהו." לוסי הסתכלה עליו, מנסה להיזכר איפה ראתה את הפנים המוכרות האלה.
"נחמד, אם לא אכפת לך, אני צריך ללכת." הוא אמר והסתובב במהירות.
לוסי הרימה את משקפי השמש של הבחור מן הרצפה, מכניסה אותם לכיסה, מתכוונת ללכת להחזיר לו אותם.
צרחה נשמע בסופר, היא נשמעה כמו מייסי, לוסי רצה לראות מה קרה, ולא הייתה מופתעת לראות את אחותה בת ה16 מחבקת את הגבר הזר והמוכר שפגשה לפני לא פחות משני דקות.
"מה את עושה?" לוסי שאלה אותה ותפסה בידה מרחיקה אותה מהגבר המסכן.
"מה נראה לך שאת עושה? זה זאין מאליק!" מייסי צעקה עליה, ובפחות משנייה, נוצר סביב הבחור מעגל של בנות מתבגרות וצורחות.
הוא הסתכל עליהן שבהלה בעינו. לוסי תפסה בידו ובידה של מייסי מושכת אותם לכיוון המכונית.
היא פתחה את הדלת במהירות ודחפה את שניהם פנימה, למושב האחורי.
"לאן נוסעים?" הוא שאל זז לקצה המושב, כנראה מבוהל מהמבטים של מייסי.
"לבית שלי." לוסי אמרה בקרירות.
"אומייגאד, אומייגאד, זאין מאליק הולך להיכנס לבית שלי, אומייגאד, הוא יהיה בבית שלי, איתי." מייסי
מלמלה במושב האחורי.
"אממ לא הוא לא. את הוכלת למריסה, זוכרת?" לוסי אמרה, נועצת את מבטה בכביש.
"אבל, אבל, אנחנו רבנו היא לא רוצה שאני יבוא. אמא שלה מתה, גם היא מתה… אני רוצה הביתה עם זאין!" לוסי צחקקה מעט.
"אז לכי תנחמי או משהו כזה…" היא אמרה לה ועצרה ליד הבית של חברתה הטובה ביותר של מייסי.
מייסי יצאה מהאוטו באדישות.
"יותר מהר." לוסי זרזה אותה בעצבנות .
"אם את לא משאירה לי חתימה את לא תחיי מחר. אני רצינית." לוסי הסתכלה בחשש לעבר הבחור המסכן, "אין בעיה." הוא חייך חצי חיוך.
"או נזכרתי." לוסי אמרה והוציאה מכיסה את משקפי השמש שלו.
"תודה." הוא אמר וחייך.
הם הגיעו לבניין שבו הן גרו. הבחור שניראה כאילו יצא מסרטי בלשים חסרי אופנה יצא מהמכונית שלהן והלך אחרי לוסי בדממה, הוא ניראה לא רגוע.
"אתה יכול להוריד את המשקפיים אני לא חושבת שיש פה מעריצות." היא חייכה בגלל המראה המגוחך שלו.
"אני לא מוריד עד שאני לא נימצא במקום בטוח לגמרי!" הוא אמר ברצינות.
הם עלו במעלית ונכנסנו לבית.
הוא התיישב בספה ולוסי הגישה לו צלחת עם עוגיות.
"רוצה גם קפה? תה? משהו?" היא שאלה, מנסה להיות מנומסת, בצורה שמנוגדת לגמרי לאופי שלה.
"קפה, תודה." הבחור אמר וחייך בקלילות, היא הנהנה.
מייסי לקחה את השלט והדליקה את הטלוויזיה, לוחצת על המספר של ערוץ המוזיקה, על המסך הופיעו חמישה בחורים שאחד מהם ישב בסלון הבית של מייסי.
"האירוניה" שניהם צחקו.
לוסי הביאה לו את הקפה שביקש, "תודה." הוא אמר ולגם ממנו בזהירות.
"אז, יוצא לך להיתקל הרבה פעמים בעדר מעריצות?" היא שאלה מנסה להעביר את הזמן בלי שתיקות מביכות.
"לא ממש, בדרך כלל שאני יוצא אני עם האוטו, אני קונה גם את רוב הדברים מהאינטרנט ולא כל כך מזהים אותי כשאני מתלבש ככה אז… לא, לא ממש"
"ואוו" היא ענתה בחוסר עניין גלוי "אז בעצם אתה לא יכול להיות נורמאלי"
"אני יכול, רק לא במקום שיש בו מעריצות, אז איך קוראים לך?", הוא שאל, נזכר שהם עדיין לא הציגו את עצמם אחד לפני השני.
"אני לוסי, ואני יודעת כבר מי אתה… לואי מאליק" הוא צחקק.
"מה?" היא שאלה מבולבלת מעט, לא מבינה.
"אני זאין מאליק" הוא הסביר, לוסי הסמיקה קלות .
"אוו, אני מניחה שהייתי צריכה לזכור את זה מכל הפעמים שאחותי דיברה עליכם והתעלמתי ממנה" זאין חייך.
"ניראה לי שהעניינים נרגעו שם בחוץ…. אז אני אשמח אם תיקחי אותי הביתה." לוסי הנהנה, ונעמדה, מרימה את מפתחות המכונית שלה מן השולחן.
"אל תשכח לשים את המשקפי שמש שלך בחזרה" לוסי אמרה, נזכרת באירועים הקודמים, והושיטה לו את משקפי השמש שלו, שהיו מונחים על השולחן בסלון, הוא הניח את המשקפיים על קצה אפו ושניהם יצאו מן הדירה, לוסי נועלת אחריה את הדלת, הן הלכו לכיוון המעלית, והזמינו אותה, רעש הודיע שהמעלית הגיע והם נכנסו לתוכה לוסי לחצה על הספרה- 0 והמעלית נסגרה, יורדת לקומה המוקשת. לוסי וזאין יצאו מן הבניין ונכנסו למכונית.
לוסי התחילה לנסוע, בזמן שהבחור זורק לה הערות מידי פעם.
לוסי פנתה ימינה בכיכר, כמו שזאין אמר לה. "לאן עכשיו?" היא שאלה.
"פשוט ישר" זאין אמר מרים את עיניו מהטלפון הנייד שלו, הוא הניח את הנייד בכיס והוציא חתיכת נייר "יש לך עט?" הוא שאל מחטט בכיסים לוודא שלו אין, לוסי הנהנה והוציאה מן התא הקרוב אליה עט שחור.
"למה אתה צריך עט?" היא שאלה כשזאין קשקש על הדף.
"כדי למנוע רצח" הוא צחק, לוסי הסתכלה עליו בלבול.
"זהו אני גר פה, תודה שהצלתי אותי היום." הוא אמר מחייך, מושיט לה את חתיכת הנייר. לוסי הביטה בו, זו הייתה חתימה שלו, בשביל מייסי, היא שמה אותה בכיס וחזרה הביתה.