Complicated- זאין מאליק פאפניק- פרק 2

"מייסי תזדרזי! אני מאחרת!" לוסי צעקה למייסי שישבה מול הטלוויזיה צופה בערוץ המוזיקה, מחכה שהקליפ של הלהקה האהובה עלייה ייגמר, מייסי גלגלה בעיניה וכיבתה את הטלוויזיה הולכת לכניסת הבית, שם אחותה חיכתה לה.
מייסי יצאה מהבית ולוסי אחריה, נועלת את הדלת.
שתיהן התקדמו למכונית, נכנסות אליה, לוסי התניעה את המכונית, "מה השעה?" היא הסתכלה על מייסי.
"אממ, עכשיו חמישה לתשע, אני צריכה להיות עוד חמש דקות בבית הספר." מייסי אמרה בלחץ.
"אם את מאחרת זו בעיה שלך בלבד, את התעקשת להישאר ולראות את הקליפ האידיוטי הזה." לוסי אמרה, עוצרת ברמזור.
"את אידיוטית." מייסי אמרה משלבת את ידיה על החזה שלה בעצבים.
לוסי גלגלה את עיניה, והמשיכה לנסוע כאשר צבע הרמזור השתנה.
"הגענו." לוסי אמרה ועצרה ליד התיכון של אחותה.
"ביי." מייסי אמרה וטרקה את דלת המכונית.
לוסי המשיכה בדרכה ונסעה למסעדה שבה עבדה, היא הדליקה את הרדיו והקשיבה לשיר החדש של אחת הזמרות האהובות עליה, דמי לובאטו.
'ועכשיו נשמע את הלהיט החדש של להקת הבנים המצליחה וואן דיירקשן' שדרן הרדיו אמר בקול רגוע כאשר נגמר השיר של דמי. לוסי גלגלה את עיניה וכיבתה את הרדיו, צלצול הטלפון שלה נשמע והיא הוציאה אותו מכיסה, עונה מבלי לקרוא את המספר המזוהה.
"איפה את לעזאזל?" היא שמעה את הבוס שלה צועק.
"אני בדרך." היא אמרה ברוגע ונעצה מבט בכביש.
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב אם את לא נמצאת פה תוך חמש דק-" הוא התחיל לומר אך היא קטעה אותו. "אל תאיים עליי, אתה לא יכול לפטר אותי כי לא תמצא עוד מישהי שמוכנה לעבוד אצל אדם דוחה כמוך, אז פשוט תרגיע את התחת שלך ותחכה, אני מאחרת בלא יותר משני דקות אידיוט אחד." היא אמרה בביטחון מוחלט.
הוא ניתק את הטלפון בלי לומר מילה.
לוסי הגיעה למקום העבודה ונכנסה במהירות, הולכת למטבח ושמה על עצמה את הסינר שכל המלצריות מתבקשות ללבוש.
היא יצאה מן המטבח ועמדה ליד הקבלה, המקום בו הלקוחות משלמים.
"מה גורם לך לחשוב שאת יכולה לדבר אליי ככה?" המנהל שלה, סטיב, התפרץ למסעדה בעצבים.
"אויש נו סטיב, אני אף פעם לא מאחרת, אז תתחיל להירגע, כי אתה לא יכול לגרום למקום הזה לתפקד בלעדיי." היא אמרה ולקחה כמה תפריטים, מושיטה אותם לשולחן הקרוב. הוא הסתובב ונכנס למשרד שלו, טורק את הדלת.
לוסי לקחה בידה חמישה תפריטים והלכה לעבר שולחן שישבו בו חמישה גברים צעירים.
"שלום, אני לוסי ואני המלצרית שלכם להיום, הינה תפריטים, אני עוד מעט אחזור כדאי לראות מה אתם רוצים." היא אמרה בנחמדות מעושה והסתובבה.
"לוסי." אחד מהגברים צעק, היא הסתובבה והביטה בו.
"לואי?" היא אמרה מסתכלת על הבחור בעל השיער השחור, לא אחר מאשר הבחור שפגשה לפני שבועיים בסופר.
"זה זאין." הוא אמר מצחקק.
"או נכון." היא אמרה, מדגישה בקולה שלא באמת אכפת לה.
"זאין? אתה מתכוון להציג לפנינו את המכרה שלך?" בחור בלונדוני בעל מבטא אירי כבד הסתכל עליה בעיניים כחולות חודרות.
"אתם זוכרים שסיפרתי לכם על הבחורה המרירה שפגשתי בסופר באותו היום, זאת שעזרה לי עם המעריצות." זאין אמר מביט בבנים.
"או, כן אני זוכר, זאת שלא הפסקת לדבר עליה." בחור בעל שיער חום ועיני שקד אמר גורם לפניו של זאין להאדים מעט.
"הוא משקר." זאין אמר בהינף יד, בועט ברגלו של ליאם מתחת לשולחן, ליאם נאנח בכאב.
"טוב, היה נחמד להכיר אותך, אבל אם לא אכפת לכם אני רעב, אז אנחנו נאכל ואז תוכלו לפטפט כמה שתרצו." הבלונדיני אמר.
"נייל אתה כל כך חסר נימוס." זאין אמר לו, מנסה להישמע מתוחכם.
"לא הוא צודק, גם ככה הבוס שלי רותח עלי, אני אלך, ואני אבוא בעוד חמש דקות בערך, לקחת מכם את ההזמנות." לוסי אמרה והסתובבה.
היא ישבה על כיסא ליד דלפק הקבלה בוהה בבנים, מצחקקת מאיך שהם נראים שהם רבים על איזו שתייה משותפת להזמין. כאשר הם סיימו לריב והמהומה הקטנה שהם יצרו נגמרה, היא ניגשה אליהם עם פנקס ההזמנות.
"אז מה תרצו להזמין?" היא שאלה.
"אוקיי, תרשמי, אנחנו רוצים חמישה סלטים, ורטבים מנת עוף אחת, שני מנות פסטה, מנה אחת של חזה עוף, ושלוש מנות של אורז עם עוף." הבחור המתולתל אמר.
"ומה לשתות?" היא הסתכלה עליהם בשאלה.
"תביאי שני בקבוקי קולה גדולים." בחור בעל שיער ברונטי ועיניים כחולות אמר לה, לוסי כתבה והסתובבה.
היא הלכה למטבח ותלתה לטבח את הפתק בחוט המיועד לכך, היא הלכה לכיוון המקרר והוציאה ממנו שני בקבוקי קולה קרים והלכה להביא להם אותם.
"תודה." זאין אמר ופתח אחד מהם מוזג לכולם.
היא חזרה למטבח לראות מה קורה עם ההזמנות, הן היו מונחות על מגש מחכות להגשה, היא לקחה את המגש במיומנות, מחזיקה אותו על כף ידה הקטנה.
"הינה ההזמנות שלכם, עוד משהו?" היא שאלה, מנסה לחייך כמו שמצווה עליה לעשות כאשר היא מדברת עם קליינטים.
"לא תודה." הבלונדיני, שאם היא לא טועה, קוראים לו נייל אמר, והיא הסתובבה, חושבת לרגע וחוזרת על עקבותיה.
"אפשר לשאול אתכם משהו?" היא הסתכלה עליהם, כולם הנהנו ביחד מחכים לשאלה.
"למה הזמנתם כל כך הרבה? אתם רק חמישה והזמתם שבע מנות." היא אמרה מסתכלת עליהם, הם פרצו בצחוק גורמים לה להרגיש מובכת.
"בגלל נייל, הוא תמיד אוכל כפול שלוש." המתולתל הסביר.
"או." היא אמרה והסתובבה בחזרה למטבח.
היא מלצרה לעוד כמה שולחנות, ברובם ישבו זוגות, היא שנאה זוגות, הם גרמו לה להרגיש כל כך לבד.
כאשר היא סיימה להגיש את ההזמנה האחרונה, וחייכה את החיוך המזויף האחרון היא נזכרה שיש לה חשבון לקחת ושולחן לפנות.
"סיימתם?" היא שאלה את הבנים שישבו בשולחן האחרון ביותר וצחקו.
"כן, רק כמה זה יוצא?" המתולתל שאל מוציא מכיסו את הארנק שלו.
"הארי זה תורי לשלם." הבחור הברונטי שישב לידו אמר לו והוציא את הארנק שלו.
"אתה בטוח? לואי אתה שלמת פעם אחרונה לא?" הארי שאל את לואי, לפחות ככה היא הבינה שקוראים להם.
"כן אני בטוח." לואי אמר והוציא את כרטיס האשראי שלו, היא חייכה אליהם, הם נראו כל כך מאושרים אחד ליד השני.
"אממ, זה יוצא 356." היא אמרה מגישה להם את החשבון. לואי הגיש לה את כרטיס האשראי והוציא 200 דולר מהארנק שלו, מושיט לה אותם.
"טיפ." הוא אמר מחייך.
"אני לא יכולה לקחת ממך טיפ כזה." היא אמרה, בטח שהיא יכולה, אבל זה לא יהיה מוסרי מצדה, בעצם למה לא? הוא מיליונר, בעצם, זה לא יהיה נחמד מצדה.
"בטח שכן." לואי אמר והניח את השטר על המגש שבו היה מונח החשבון.
"בטח שאני יכולה." היא אמרה מגחכת מכניסה את השטר לכיס שלה, מדמיינת איך היא קונה את הסניקרס האלה שהיא רוצה זמן רב.
לוסי הלכה לקופה והעבירה את הכרטיס בקופה. היא חייבה אותו בסכום המבוקש והלכה להחזיר לו אותו.
"תודה, היה נחמד להכיר את הנערה המסתורית שזאין מדבר עליה." הבחור בעל עיני השקד חייך אליה וקם ממקומו כשהבנים אחריו והם יצאו מן המסעדה.
אחותה ללא ספק תשתגע שהיא תשמע על זה.