Dark Blood #פרק 43 – חוקי הטבע.

~נקודת מבט זאין (ג'וואד) מאליק~
"כדאי לו כל כך שאני לא אמצא אותו עכשיו." מלמלתי לעצמי בשיניים חשוקות בעודי הולך ברחבי בית הספר, אחוז טירוף מחפש את הארי כדי במקרה הטוב להרוג אותו.
אני ידעתי את זה. ידעתי שהוא יעשה הכל כדי לסכסך ביני לבין ליאן, כדי להחזיר את זאין הישן- אבל לא תיארתי לעצמי שהוא יירד כל כך נמוך.
לכפות על ליאן לנשק אותו כדי לפגוע בי? זו התוכנית המבריקה שבשבילה הוא הגיע לכאן?
פתחתי את דלת חדר המחשבים. הוא ישב שם לבד.
"מישהו כאן קצת עצבני." הוא אמר, לא מביט בי אפילו- תוך כדי שהוא מגלגל לעצמו סיגריה כשרגליו מונחות על השולחן.
האדישות שלו יכולה לחרפן אותי. עמדתי לערוף לו את הראש בכל רגע.
"אם רק היית יודע כמה שאני שונא אותך עכשיו." הזעם ברח לי מהגוף. התחלתי להתנשף בכבדות ואספתי את אצבעותיי לאגרופים שהולכים להכות בו בחוזקה.
"תן לי לנחש. גילית שכפיתי על ליאן להתנשק איתי אז בבית שלה." הוא פלט צחוק ארסי. "אין ספק שאתה חד היום."
"אתה כל כך עומד למות." הניבים כבר יצאו והיד נשלחה אל פניו של הארי.
ידעתי שהצעד הזה מסוכן. הארי יותר מבוגר ממני בהרבה משמע גם שהוא יותר חזק. הוא יכול לתלוש לי את הלב מהמקום מבלי למצמץ-
אבל לא היה לי אכפת כבר. נמאס לי שהוא משתלט על החיים שלי בלי הפסקה וחושב שהוא יכול לנהל אותם.
"יפה. יפה מאוד." הארי אמר וניגב מעל שפתו את הדם שנטף מהמכה. הוא הביט בי במבט חודר ושלף את ניביו. "לפחות ניסית." הוא הרים אותי מהצוואר שלי וריסק את גופי על שולחן שהיה שם. השולחן נשבר לשניים כשאני בתוך ההריסות.
הוא לקח שבר אחד מן השולחן, הרים את ידו באוויר על מנת לנעוץ אותו בתוכי.
התגלגלתי במהירות והתחמקתי ממנו. תוך שניות חטפתי את השבר מידיו.
הצמדתי את פניו אל הקיר כשאני חונק אותו דרך העורף ומאיים לתקוע את המקל בגבו.
"תהרוג אותי! תהרוג אותי כמו שהרגת את ריי חבר שלך! קדימה!" הוא צעק, נוגע בכוונה בנקודות חלשות שלי ולוחץ עליהן חזק. הוא מנסה לשבור אותי מנטלית ולא אתן לו.
היד שהחזיקה בשבר החלה להזיע והגוף שלי מתנגד לגופו של הארי בחוזקה.
"קדימה! דקירה אחת ואני מת! למה אתה מחכה?! פחדן!" הוא צרח כשורידיו החלו לבלוט בעקבות המחסור בחמצן.
לקחתי תנופה גדולה- כדי שכשאתקע בו את המקל- אהרוג אותו.
"אני מקווה שלא התחלת-" נשמע קולו של לואי פתאום אך נגדע שראה את הסיטואציה. תוך שניות הוא תפס אותי בשתי ידיו והעיף אותי לאחור.
גופי המותש מנטלית ופיזית חצי שוכב חצי יושב, אפוס כוחות.
הארי שחרר את צווארו, ניער את בגדיו וסידר אותם.
"למה עשית לי את זה?! מה יצא לך מזה?!" צעקתי בכוחותיי האחרונים.
"מתי תבין כבר שכל זה רק בשבילך?!" הוא צעק אליי חזרה.
"איך בשבילי בדיוק?!"
"אתה לא מבין שאתה לא יכול להיות איתה?! אתה ערפד! אתם לא יכולים להיות ביחד!" הוא אמר. "אתה לא מבין שאתה ניזון ממנה? מהדם שלה? אתה לא יכול להיות יחד איתה כי זה נגד חוקי הטבע!"
"לעזאזל עם חוקי הטבע האלו!" צרחתי בכאב.
"מה תעשה עם החיים שלך ביום שלא תצליח להשתלט על עצמך ותפגע בה? או במישהו שקרוב אליה? אתה תרצה למות! אתה לא מבין שאנחנו כל יום דואגים לתחת שלך?!" הוא אמר והתקרב אליי לאט לאט. "חווית יותר מדיי בחיים שלך! אם אתה תעשה טעות אתה לא תשתקם מזה." הטונים בקולו עלו וירדו. קולו התרכך והתקשה.
המילים שלו נקבו בתוכי.
המילים שלו פשוט היו סכין חדה של אמת. סכין שטבלו אותה ברעל וכעת דוקרים איתה את גופי- פעם אחר פעם.
הוא צודק. הוא פאקינג צודק.
פעם אחת שבה אני לא אצליח להתאפק על החולשה שלי לדם ואני אפגע בה לתמיד.
המחשבה הזו שאני אפגע בה יכולה להרוג אותי.
אבל רגע- אני עושה את זה בעצם עכשיו.

~נקודת מבט הארי (אדוארד) סטיילס~
"הוא מאבד את זה הארי." לואי אמר והסתובב סביב עצמו במסדרון הריק. "אני חושב שהגזמנו. התוכנית לא עבדה כמו שצריך." הוא הטיח בפניי את האמת.
אני יודע שמשהו השתבש שם. אם אלפי האידיוט הזה לא היה מתערב אז לא היינו מערבים את ליאן בכל הסיפור וזאין היה חוזר לעצמו במהרה.
אני מנסה להעלות בראשי איזה רעיון שיגרום לו לחזור לעצמו- אך דבר לא עולה בראשי.
"אני יודע. אתה לא צריך לחזור על זה מאתיים פעם." סיננתי לעברו והעברתי יד בשיערי. "אני מנסה לחשוב על משהו אחר." אמרתי וגירדתי במצחי.
"מה יש לחשוב? אלפי מת- הסרנו את האיום על זאין. אנחנו יכולים לצאת מהמקום המגעיל הזה, לחזור לחיות את החיים שלנו וזאין יכול להמשיך לחיות את החיים הלא מובנים שלו." הוא אמר. אני שומע מקולו שהוא מתקפל לי.
הוא כבר לא רואה את החשיבות של להחזיר את זאין לקדמותו.
"אתה שומע את עצמך?" שאלתי כשאני מכווץ את גבותיי בבלבול.
"הארי די. זה הזמן של זאין לחיות את החיים שלו וזהו." לואי אמר.
"טוב. יש לנו בעיה אחרת כרגע." אמרתי.
"מה עכשיו?" לואי שאל בייאוש.
"אתה רואה אותה?" הצבעתי בעזרת ראשי על בריג'ט. "מחזיקה את זאין כבר למעלה משבוע בביצים."
"מה האינטרס שלה?" הוא שאל לא מבין.
האמת- אני באמת לא מבין את כל הטרחה שלה.
אני חושב שהיא הבחורה הכי יפה בבית הספר והיא כל כך מתאמצת להשיג את זאין. מה הסיפור שלה? למה דווקא את הבחור המוזר והמתוסבך הזה?
"שהוא יתייחס אליה. היא יודעת מה הוא. היא מאיימת להפיץ את זה ולפגוע לו בעקב אכילס- ליאן."
"עכשיו הכל ברור."תחושת הייאוש אופפת את לואי ולא עוזבת אותו. "למה אנחנו לא הורגים אותה עדיין?" הוא שאל בתמימות מוחלטת. לא מבין למה אנחנו מחכים.
"את ליאן?" שאלתי בחיוך ציני- כשאני יודע שלא מדובר בכוונה הזו.
"אני דווקא מתחיל לחבב אותה." לואי אמר. "הבחורה לא פראיירית בכלל." ניסיתי בהבעת פניי להעביר לו מסר של- מה עובר עלייך?
"אתה מתחיל להישמע כמו בחור פתטי שאני מכיר." עקצתי.
"איך אתה מתכוון להרוג אותה?" לואי העביר נושא.
"למה ישר להרוג? למה להיות פזיז כל כך?" חייכתי חיוך ממזרי ונשכתי את שפתי התחתונה.
כבר דמיינתי מה אני הולך לעשות עם הגוף הזה שלה.
"אין לך גבולות אתה." הוא צחק, טפח על שכמי והתקדם לדרכו.
בעודי מביט עליה רעיון גאוני צץ במוחי.
את הרעיון ידעתי שאצטרך לבצע לבד, ללא התערבותו של לואי כדי שזה יילך בצורה הטובה ביותר.
לואי כבר לא באותו הראש שלי.
הבחורה הזאת הצליחה בדרך זו או אחרת הצליחה לשבות גם אותו בקסמיה.
זה צריך להיות מתוחכם יותר. אני צריך לתפוס צד אחר.
וזה כל כך יותר קל כשהיא לצידי מבלי שהיא יודעת בכלל.
"לאב," קראתי לה. היא הסתובבה אליי כששיערה החום מתנופף אל מאחורי כתפיה.
"אני מכירה אותך." היא כיווצה את גבותיה כדי לנסות להיזכר מאין.
"כולן מכירות אותי." אמרתי והעברתי יד קטנה על לחיה. "הארי," הושטתי לה את ידי ללחיצה.
"בריג'ט." היא אמרה בחיוך פלרטטני. "איך אני יכולה לעזור לך?" היא שאלה ושיחקה קלות עם תלתלי.
"חשבתי שאת תפוסה." אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
"תלוי מי שואל." כל שפת הגוף שלה משדרת לי 'עשה בי כרצונך.'
"יש לי הצעה בשבילך." התאפסתי על עצמי וחתרתי לעניין.
"מסקרן." היא אמרה ונשענה על מותנה. "מה הצד שלי בהצעה?"
"תגיעי היום למגרש חנייה של בית הספר ב21:00. את תדעי הכל. אני מבטיח."
"למה לי לסמוך עלייך?" היא שאלה, שילבה את ידיה והרימה גבה בפניי.
מבטה סוקר אותי כדי לראות האם ניתן לסמוך עליי.
כמובן שלא- אבל שידרתי משהו אחר.
"כי שנינו רוצים את אותה המטרה."
***
~נקודת מבט כללית~
הארי הביט בשעון היד שלו. השעה הייתה 20:57.
הוא יצא מהרכב וחיכה כשהוא נשען עליו לבריג'ט שתגיע.
מגרש החנייה חשוך לחלוטין ורק אורות הרכב שלו האירו על הנעשה.
הארי השתמש ביכולת השמיעה שלו על מנת לשמוע את רחשי צעדיה של בריג'ט.
היא לא רחוקה מכאן.
ברגע הזה הוא הריץ את התוכנית בראשו.
זה עומד להיות מהיר וחד.
הארי זרק לעצמו חיוך קטן כשדמיין בראשו שוב את התוכנית. הוא היה כל כך גאה בעצמו. זה הפיתרון הפשוט.
בריג'ט התקרבה אליו בצעדים קטנים אך בטוחים.
גבה זקוף, חזה מתוח, פנים דרוכות. בתוכה הייתה סקרנית כל כך מה יש להארי להציע לה.
שיערה החום היה מונח בצורה מסודרת מאחורי כתפיה.
הארי כל כך אוהב את זה שהיא משדרת שהיא בטוחה בעצמה ודבר לא מרתיע אותה. זה די משעשע אותו כשאין לה מושג מה עומד לקרות לה עכשיו.
"הנה אני כאן." היא אמרה כשעיניה מסתנוורות מאורות הרכב וניסתה לראות מבין קרני האור את דמותו של הארי. "עכשיו תורך."
"אני אוהב בחורות שדורשות את מה שמגיע להן." הוא אמר וחייך חיוך שחושף טור שיניים לבנות וגומות עמוקות.
מבט כל כך תמים ואפילו מתוק שמסתיר מאחוריו מפלצת.
עיניו הירוקות היו חשוכות. הוא הסתכל על גופה בתאווה.
הוא לא ראה בה דבר מלבד דם.
"אני אוהבת בחורים שלא מבזבזים לי את הזמן." בריג'ט הביטה בו במבט משועמם. היא אהבה את המשחק הזה שלה- שהיא הופכת מקשה להשגה לזורמת. "למה אנחנו פה." היא חתכה בישירות את השיחה.
"בשביל זה." הארי אמר והתקרב אליה במהירות.
מבלי שהצליחה להבין מה קורה לה- הארי התנפל על צווארה כמו נשר על גוויה.
הוא דחף אותה אל המכונית. גבה נחבט בשמשה.
הארי לא הרפה לשנייה מצווארה ונעץ את שיניו חזק יותר בתוך גופה.
בריג'ט צרחה את כל האוויר שהיה בתוכה עד שלא יכלה יותר.
גופה נתפס בהארי והיא הייתה מוטלת על הרכב כשהיא כבר לא מצליחה להחזיק את גופה.
הארי כיבה מיד את הרגשות שלו. הצרחות שלה אפילו לא הזיזו משהו קטן בליבו הכבוי. הארי עבד במשך שנים על היכולת שלו לחסום כל טיפת רגש.
האנטיפתיות ששרתה בתוכו כבר הייתה מובנת בו. חלק ממנו.
הוא ידע שטובתו גדולה יותר מאחת שבאה והולכת.
לאט לאט גופה של בריג'ט נעשה כבד יותר ויותר. הארי רוקן כל טיפת דם שהייתה לה בגוף.
כשסיים, נתן לה לצנוח לאט לאט ממכסה המנוע של הרכב אל הרצפה.
גופתה של בריג'ט נפלה בין רגליו.
הוא הביט לצדדים בצורה כבויה ואדישה, ניגב את סנטרו מדמה עם אצבעו וליקק את האצבע.
הוא הרים את גופתה, דחף אותה בין השיחים, נכנס לרכב ונסע.
הארי נסע בדרך כשמוזיקת רוק רועשת בוקעת מרכבו וחיוך רחב פרוש על פניו.
הוא שמח כי התוכנית שלו בדיוק יצאה לדרך.