Dark Blood #פרק 47 – אהבה בלתי רצויה.

חשבתי על מה שזאין אמר לי במשך כל הלילה. זה כל כך הפריע לי שכמעט ולא הצלחתי לעצום עין אתמול. חשבתי על נייל כשייודע לו שאני לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. החלטתי שגם אם זאין לא יצליח להיפרד מבריג'ט, אני לא אמשיך לפגוע בנייל ואפרד איתו עוד היום.
***
"היי" נייל אמר וקם מהמדרגות של הבית שלי ופסע לעברי.

"היי" מלמלתי בשקט ונישקתי אותו על שפתיו נשיקה קצרה.

חישבתי קצת את התוצאות של המעשים האלו לפניי שאני עושה אותם.
נייל – אני מכירה אותו מאז שאני מכירה את עצמי הוא כמו אח שלי ובתור היחס שלו אליי כחבר, אני מעדיפה אותו הרבה יותר מאשר זאין גם כשהוא לא היה חבר שלי, הוא פגע בי כל כך הרבה, אבל מסתבר שזה היה רק לטובתי.
זאין -אני לא יכולה להכחיש את העובדה שאני אוהבת אותו עם כמה שהוא פגע בי, בכול מבט שלו אני קופאת וקצב דפיקות הלב שלי גובר בכול מגע שלו איתי- מה שלא בדיוק קורה עם נייל.

תכננתי בראשי מה אני הולכת להגיד לו. אני מנסה להשתמש במילים הכי פחות פוגעות והכי נוחות שאני יכולה למצוא. מילים שלא יסכנו את החברות שלנו.

"אז.. למה רצית להיפגש?" הוא שאל לפתע לאחר השקט שהיה בניינו והלך לצידי.

"רציתי לדבר איתך, אבל לא ככה. נשב בנוח" אמרתי ושיחקתי עם אצבעותיי בלחץ. הרגשתי את קצב פעימות ליבי גובר כשהוא החזיק בידי.הוא לא אחז בידי, ידו הייתה מונחת על ידי , גם הוא הרגיש את הריחוק הזה. נכנסנו אל גן ציבורי , התיישבתי על הספסל והוא התיישב אחרי.

"טוב תגידי מה רצית, אני במתח" הוא אמר ושפשף את ידיו אחת בשנייה, מוציא חיוך קטן מבעד לשפתין.

"טוב אז ככה..אממ" הוא הרגיש את החוסר ביטחון שלי. לא יכולתי להוציא את המילים האלו מפי שיכולות לפגוע בחברות שלי ושל נייל. ניקי אמרה שאם הוא חבר אמיתי , הוא יבין אותי ולא ינתק איתי קשר. זה מה שאני מקווה.

"ליאן, לאט לאט ובלי ללכת סחור סחור" הוא אמר והניח את ידו על הירך שלי כדי לתת לי ביטחון. נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי

"א..אני חושבת שזה לא מתאים שנהיה ביחד" המילים יצאו מפי במהירות, הרגשתי כיאלו הם מתאספות לחרב ודוקרות את נייל היישר בלב.

"ל..למה?" הוא שאל ועיניו הכחולות נראו כיאלו פגעתי בהן קשות.

"אני אוהבת אותך, מאוד, שלא תחשוב שלא." ניסיתי לרצות אותו מעט " אבל אני לא חושבת שאני אוהבת אותך בגדר חבר כזה כמו שאתה אותי " אמרתי במבט מצטער. כואב לי לפגוע בנייל.

"זה בגלל זאין, נכון ?" הוא שאל

"לא" אמרתי במהירות מנסה להראות יציבות בקולי. חשבתי על כך שאם אני אגיד לו את זה , הוא יפגע יותר.

"ליאן, אני רואה את הדרך שאת מסתכלת עליו" הוא אמר " אני יודע כי היית אמורה להסתכל עליי באותה הדרך" הוא אמר בשקט. נאנחתי בכבדות

"אני רק רוצה לוודא שזה בסדר מבחינתך ושאנחנו נהיה כמו שהיינו פעם גם אם אני… אתה יודע." אמרתי ושיחקתי עם אצבעותיי.

"אני לא יכול להכריח אותך להיות איתי בכוח. כנראה שזה לא מתאים שנהיה ביחד ורק בתור חברים טובים" הוא אמר

"אני שמחה שאתה בסדר עם זה " אמרתי ואחזתי בידו וחייכתי חצי חיוך.

"תודה שאמרת לי את זה ולא נתת לי לגלות את זה בעצמי" הוא אמר וידו החופשייה קירבה אותי אליו לחיבוק..
***
"שמעתי שנפרדת מנייל" ניקול אמרה והתיישבה לידי. היא הניחה את התיק שלה על משענת הכיסא ואת הכוס קפה מקרטון על השולחן.

"כן.." אמרתי והנחתי את הספר שקראתי בצד. "זה פשוט לא הלך בניינו" חיפשתי משהו שיעסיק אותי מלחשוב על הכול. ספר טוב זהו הפיתרון המושלם לנערה מבולבלת.

"הבנתי. את אוהבת את זאין אחרי הכול ?" היא שאלה בחיוך מנצח והתיישבה על ידי. היא צדקה מההתחלה.

"זה כל כך בולט?" גיחכתי בשקט." בכל מקרה,אני לא רוצה שהוא ידע שנפרדתי מנייל" אמרת.י

"למה?"

"את יודעת, בריג'ט יוצאת איתו עכשיו והיא לא מתה עליי אז אני חושבת שכדאי שהיחסים בניינו ישארו כך." אמרתי. " טוב תדברי קצת עלייך. מה עם ההורים שלך?" שאלתי ולאחר מכן חשבתי על זה שאני הייתי קצת חטטנית.

"בתהליכי גירושים. ועכשיו יש סיבוך הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. מבחינה חוקית אני עדיין לא יכולה לגור עם אחותי הגדולה ולהישאר כאן, אני צריכה ללכת או עם אמא שלי או עם אבא. אבא חושב על לעבור לאמריקה ואמא לצרפת בכך שאני אצטרך לעזוב כנראה" היא אמרה ושתתה קצת מהקפה. היו לה שקיות מתחת לעיניים ושיערתי שהיא לא ישנה כל הלילה או שלא ישנה טוב

"שום דבר עוד לא סגור" ניסיתי לנחם אותה ואותי.

"הוציאו לי כבר דרכון. אני צריכה לקבל עוד יומיים תשובה עם מי אני הולכת ועכשיו בגלל שאני אצטרך לעשות מבחני קבלה, אני לא אגיע לבית הספר כמה ימים" היא אמרה."ובסוף החודש אנחנו עוזבים"

"מה?" שאלתי בשוק. "ניקול , מה אני אעשה בלעדייך? למי אני אפנה כשאני אצטרך לדבר עם מישהו? עזבת רק לשבוע ואני התחרפנתי." אמרתי.
"אני גם אתגעגע אלייך, אבל יהיה לנו שבוע שלם להיפגש ולהיות בקשר. גם בחול , נדבר בסקייפ" היא אמרה
"אבל זה לא יהיה כמו לדבר פנים מול פנים את יודעת את זה" אמרתי. "אני חייבת לשירותים, כמה דקות אני חוזרת" פסעתי ברחבי המסדרון העמוס בנערים, כמה עיניים ננעצו בי, השפלתי את ראשי והמשכתי ללכת לשירותים. כנראה כל בית הספר יודע שאני נזרקתי על ידי זאין מאליק או יותר נכון נבגדתי, אבל גיחכתי על כך בתוך תוכי שהם לא יודעים כלום ממה שקרה באמת.
פתחתי את הדלת האדומה של התא, לא הספיקה לעבור שנייה ושמעתי צווחה קולנית.
"זאין!" שמעתי את קולה הצווחני של בריג'ט תוך כדי צחקוקים צווחניים. פתחתי את דלת התא למחצית וראיתי את זאין ובריג'ט יוצאים מהתא תוך כדי שהם מתזמזים. גופה של בריג'ט נשען על השיש בזמן שזאין מעלייה. את דמי רותח בעורקיי זה היה כמעט אותו דבר לפניי יומיים כשהייתי בביתו של זאין. הנשימות שלי נהיו יותר ויותר כבדות בכל נשיקה שלהם. ידיו של זאין נכנסו מתחת לחולצתה של בריג'ט תוך כדי שהוא מנשק לה במהירות את צוואר .הרגשתי את הדמעות עולות אט אט ושביל של דמעות מרות יוצא ממני. הסתכלתי עליהם לכמה שניות ולפתע ראיתי את זאין מסמן למישהו לבוא.
לפתע ראיתי את לואי מחוץ לתא, ראיתי מקל בכיסו האחורי.
"בריג'ט?" לואי קרא לה
"לא ידעתי שהבאת אורחים ,זאין" בריג'ט אמרה והוא התרחק ממנה "בואי רגע" הוא אמר
"אני רוצה לתת לך טיפ חשוב לחיים חמודה," הוא אמר "לעולם, אבל לעולם אל תסחטי ערפד" הוא אמר בא להוציא את המקל בכיסו אך היא הקדימה אותו וחטפה את המקל מידו וחנקה את לואי. זאין בא להתקרב.
"אם אתה מתקרב, אני הורגת אותו" הוא אמרה ושמה את המקל על צווארו. יצאתי במהירות מהתא.
זאין הביט בי והוא הבין שראיתי את כל מה שקרה על פי השובל דמעות היבש שהיה על לחיי.
"בריג'ט, תניחי לו, בבקשה" התחננתי
"ליאן לכי," זאין אמר.
"למה ללכת? שתצטרף לחגיגה" היא אמרה. ראיתי מהצד את התיק מעור שלה. ראיתי את מראת הכיס בתוך תיקה. חישבתי בתוך דקה מה אני הולכת לעשות. חטפתי את התיק שלה בעזרת רגלי והוצאתי את המראה ניפצתי אותה על הרצפה לקחתי את השבר ובאתי לחתוך את ידי אך ידו של זאין מנעה ממני
"ליאן!" מבטו נראה כועס על ההחלטה שלי, אבל עשיתי את זה רק כדי להרוויח זמן. תוך כדי שידו אוחזת בזרועי, חתכתי את ידי והראתי אותה לבריג'ט. תוך שניות היא העיפה את לואי ועזבה את המקל והתקרבה אליי. למזלי השירותים היו יחסית גדולים שהיה לי מרחב לברוח ממנה. הדם נטף ממני בכמויות. נתקעתי בקיר כשאין לי לאיפה לברוח.
"חבל שזה היה צריך להיגמר ככה ליאן" היא אמרה ושיניה נשכו את צווארי. היא שתתה את דמי במהירות והרגשתי שאני נחלשת לאט לאט לפתע זאין הרחיק אותה ממני ונעץ בתוך ליבה את המקל וסובב אותו. בגלל שהיא חלשה, היא תוך שניות צנחה על הרצפה מתה.
"ליאן! את בסדר?" זאין שאל. גופי היה זרוק על הרצפה נטול כוחות. הוא הרים את ראשי ותמך בגבי. "ליאן!" הוא ניער את גופי קלות והעיף את שיערותיי מפניי כדי לתת לי מהדם שלו.
"אתה יודע שגם אם לא היית דוקר אותה היא הייתה מתה תוך שנייה?" מלמלתי. זאין הסתכל עליי במבט מבולבל "זה היה ממש קל לעבוד עלייך" אמרתי וצחקקתי והתרוממתי ממנו. הוא הביט עליי בשוק ולואי צחק. ניחשתי שהוא הבין על מה אני מתכוונת.
"מה קורה פה לעזאזל?" הוא שאל והזיז את שיערי מצווארי וגילה את הצוואר ללא כל סימן נשיכה.
"השרשרת" אמרתי והחזקתי בה. "היא מגנה עליי מערפדים. אז בואו נגיד שהיא עשתה את העבודה שלה באופן מעולה"
"אני אלך לאבא שלה" זאין אמר, כנראה שהבדיחה הקטנה שעשיתי כרגע לא מצאה חן בעיניו לגמריי הוא השתדל לא להביט בי בגלל הדם שנטף מידי מיהרתי לקחת נייר מהשירותים וניגבתי את הדם שלי "לואי תדאג להעלים ראיות." אמר בקצרה ונעלם משם.
"תודה," לואי אמר תוך כדי שהושטתי לו יד כדי שיקום מהרצפה הקרה והמלוכלכת. תוך שניות הוא דחף אותי אליו לחיבוק ענקי. גופי הוצמד לגופו השרירי. הרגשתי את הקוביות שלו כיאלו הוא חיבק אותי ללא חולצה ראשי נשען על חזהו "אני חייב לך את חיי" הוא אמר ונשק ללחי שלי.