He Took Me – פרק 25

לבי הלם בחזי בפראות, גופי נתקף בתחושה מורטת עצבים כשהתקרבתי לדלת חדר ההלבשה. חרדתי לחשוב או לצייר בראשי כיצד הארי נראה אחרי הקרב. נשימותיי היו כבדות ולא סדירות, הכרחתי את עצמי להתקדם בכוח, חשתי קפואה. העיניים שלי נחתו באופן מיידי על הארי. החדר היה מואר באור עמום, קשה להבחין בפניו כשישב על אחד מהספסלים. ראשו היה מורכן, תלתלים שמוטים על מצחו.
"הארי." קראתי בשקט, חשה כיצד לבי נשבר ודמי הולם בעורקיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים.
ראשו התרומם עם משמע קולי. הוא לחץ שקית קרח קפואה שגרמה לראשי לקדוח בצד השמאלי של לחייו. החשש שלי עלה.. הוא נראה פגוע וחלש, לעולם לא ראיתי את הגבר הכי אגרסיבי שפגשתי מימיי כך, לא הייתי בטוחה אם כדאי לי להישאר במקום. התאמצתי לראות את פניו.. בדאגה.
"בואי הנה." הקול הצרוד שלו הורה לי.
האצבעות שלי בעצבנות שיחקו עם קצוות שערי, נשכתי את שפתי התחתונה בין שיניי כשהתקדמתי בזהירות. התלתלים שלו היו ספוגי זיעה, שנדבקו למצחו, ובהה בי. אני חושבת שהוא היה כמעט זהיר כפי שהייתי אני. הכנתי את עצמי לגרוע מכל, אבל המראה שלו הפתיע אותי. כן, הוא היה מדמם וחבול במקצת, אבל זה לא השתווה לתמונות הזוועה שרצו בראשי.
הארי התבונן בי בסקרנות מתחת התלתלים המיוזעים שלו. זה היה כמעט כאילו הוא עוצר את נשימתו ומחכה לתגובה שלי. ידו הגדולה שהושטה לעברי ואני נעניתי למחווה באופן מיידי. הארי גיחך כשישבתי על ברכיו, אצבעותיי באופן מידיי היו מושטות לעבר פניו היפהפיות, עיניו בערו אליי, סקרתי את לחיו הימנית, בודקת אם הוא נפגע. דחפתי בחזרה התלתלים הרטובים שלו לאחור. הדם היה מרוח על לחיו מהאף שלו, אבל הוא לא נשבר.
"ליסה".
המגע שלי נסע במורד חזהו, נשענתי לאחור במעט, ידיו של הארי תמכו בגב התחתון שלי כשבדקתי את בטנו. הוא נרתע מעט, העיניים שלי קפאו בפניו כשנרתע מהמגע שלי, זה רסק אותי וקרע לגזרים.. אוי מתוק, כואב.. כואב לו. אני משכתי את זרועותיו, הופכת אותם, בודקת את אצבעותיו הארוכות בדייקנות.
"ליסה, אני בסדר." הוא צחק.
אחזתי בסנטרו והפניתי את ראשו מצד לצד, תוך התעלמות מהתגובה שלו. אני חושבת שהוא חשב שזה הטוב ביותר שייתן לי להמשיך בחקירה שלי. הארי פשוט ישב שם, חיוך מרוצה מרוח על פניו כשאני המשכתי בבדיקה שלי על גופו, כאילו והוא נהנה מזה… נאנחתי.
קמט נחרט במצחי כשהוא נרתע, האגודל שלי שעבר לאורך השפה התחתונה והשמנמנה שלו יתר על המידה הרגילה. זה ברור שהיא נפוחה מעט ממכה. רכנתי קדימה אליו מצמידה נשיקה קלה לפגיעה. להארי לא היה זמן להגיב לחיבה שלי לפני שהאגודל שלי נדחף בעדינות בין שפתיו.
"מה את עושה?" הוא שאל מגמגם מעצם החדירה הלא קרויה שלי לפיו.
גלגלתי את עיניי בריכוז, חוקרת את פיו.. לא היה אכפת לי כמה זה מביך.
"בודקת שעדיין יש לך את כל השיניים שלך, ואת הניבים." עניתי.
הוא לפת את היד שלי, בשובבות מוצץ את האגודל שלי לפני שהוא משך אותו החוצה מפיו.
"זה מה שמגן החניכיים אמור לעשות, לשמור על השיניים.. ותאמיני לי מותק, מאז שהכרתי אותך אני לעולם לא יאבד את הניבים" הוא צחק בזמן שקרץ אליי גורם לי להסמיק במעט.
הארי חייך אליי כדי להציג את שיניו הלבנות. החיוך החצוף שלו מראה בבירור שהוא אינו איבד אף שן לבנה כשלג במהלך הקרב, "ראי". הוא אישר.
נאנחתי בהקלה, הראש שלי נפל לכתפו כשהוא כרך את זרועותיו סביבי. לא אכפת לי מהזיעה הנוטפת על החזה שלו, רק רציתי להחזיק אותו. בידיעה שהוא בטוח ושהכול נגמר בסדר.
"אוי, אלוהים. מעולם לא הייתי כל כך מפוחדת בכל החיים שלי. "מלמלתי על העור המיוזע שלו.
הוא הצמיד נשיקה לחלק העליון של הראש שלי כשאני דבקתי בו. אני לא בטוחה כמה זמן נשארנו במצב הזה. הייתי פשוט כל כך שמחה שהוא בהכרה מלאה ומדבר. המחשבה על מה שיכול היה לקרות גרמה לי להרגיש לא בנוח. אבל אני לא התעכבתי עליה במשך זמן רב, בידיעה שאתמוטט שוב ​​בבכי. אני לא חושבת שאני יכולה לסבול עוד בכי, איני בכיתי בחיי על משפחה או על גבר.. הארי הוא הראשון.
"את לא רוצה לדעת איך זה נגמר?" הוא שאל בשקט.
גלגלתי את עיניי, בנים והאגו שלהם, "לא אכפת לי, העיקר שאתה בסדר, דבר לא חשוב לי מלבד.. מלבד זאת שאתה בסדר." מלמלתי.
היו כמה שניות של שקט לפני שקצות אצבעותיו לחצו על גבי, מושכות אותי קרוב יותר אל תוך החיבוק האינטימי שלנו.
הוא היה מותש בסוף הסיבוב השני. דפק את עצמו בשנייה. "הוא לחש.
פי נפער מוכת הלם, עיניי נפקו לרווחה ופוגשות בשל הארי, הן נצצו מהתרגשות, חיוך עלה במהירות על פניו מהתגובה הנרגשת שלי.
"מ-מה?" גמגמתי.
"ליסה, אני נצחתי". הוא אמר ביציבות ועיניו דלקו כזוג פנסי חג מולד.
זרועותיי נכרכו סביבו בחוזקה, לוחצת אותו קרוב אליי.. כל כך הייתי גאה בו, הוא ניצח. הארי שלי ניצח.. ועוד מישהו בכיתת משקל יותר כבדה ממנו, הוא ניצח את הערפד המסוכן הזה שחי הרבה יותר שנים ממנו, הוא אלוף. הארי נשם נשימה חדה. אני דחפתי אותו לשכב על הספסל. השפתיים שלי פגשו בשלו, חלקנו נשיקה מהירה ומבולגנת מרוב השמחה שבערה בנו. קצות אצבעותיי חפרו בכתפיו כשהנחתי את המשקל שלי עליו. אבל אני נסוגתי במהירות כאשר הרגשתי שהוא מתעוות במקצת.
"זהירות..". הארי אמר לי בקול מתוח.
עיניו נעצמו לרגע לפני שהוא שב והתמקד בי.
"אנחנו לא מסוגלים כל כך ליהנות הלילה.. מצטער ליס'." הוא התבדח בשובבות.
"אני לא מאמינה לך .." עדיין נסתי להבין את מה שהוא השיג.
"אמרתי לך שיהיה בסדר." הארי גיחך.
הנחתי בזהירות את פלג גופו העליון כלפי מטה, וראשי התרכך בחזהו הפגוע,"אתה מדהים. "לחשתי.
הוא גיחך מהמחמאה שלי, אצבעותיו הברישו מעלה ומטה את עמוד שדרתי כהצלפות מייסרות שהרטיטו את לבי וגרמו לכל מערכותיי לדלוק.
"אז מה קורה עם זאין עכשיו?" שאלתי.
זרועותיו של הארי החזיקו אותי קרובה עם הצליל של שמו. התגובה שלו גרמה לי להרהר על הדברים שהוחלפו בין שני הלוחמים בזירה שהיו בלתי ניתנים להבנה. המילים שעוררו את הארי לשחרר את ההתנהגות האלימה שהובילה לזכייתו. מצאתי את עצמי שמחה שאני לא הייתי עדה לזעם הבלתי ניתן לעצירה שלו. המראה יכול להיות מצולק מבחינה הנפשית.
"את לא צריכה לדאוג לו. הוא אינו יהיה בעיה עוד "
הטון האפל שזהתי בקולו של הארי אמר לי שאסור לי לחקור אותו יותר. לא משנה כמה נואשת הייתי לגלות מה שנאמר ביניהם. במקום זאת נשענתי, לוחצת נשיקה קטנה ללחי שלו שללא פגע.
***

בערב למחרת הארי ניסה לעודד אותי לצאת איתו ועם חבריו כדי לחגוג את נצחונו. אבל אני דחיתי את ההצעה. איני רציתי להתערב ולקחת חלק במה שנקרא "ערב של גברים", ידעתי מה הולך לקרות שם. לפחות הארי לא יתקשר כל רגע בשביל לבדוק שאני בטוחה ושהכול בסדר בידיעה שיש לי ערב עצלן וחסר ריגושים, לבי התכווץ.. זה חסר לי, פתאום מוזר לי אפילו לישון.
במהירות וויתרתי באפיסת כוחות ושעמום לטלוויזיה, המוח שלי השתוקק למשהו עם קצת יותר עומק. זה לא לקח לי הרבה זמן למצוא פעילות שתמיד אהבתי.
יצאתי למדשאה האחורית שבאכסנייה, נחתי על גבי הדשא הירקרק והטרי אך לא משתווה במקצת לעיניו של הארי.. רק המחשבה על עיניו גרמה לדמי לבעור ולומר שירה בעורקיי, במהירות טלטלתי את ראשי אוחזת ספר בידיי. האור המרצד של הנרות שהונחתי לצדי סיפק די זוהר כדי לקלוט את המילים הכתובות על הדפים הלבנים. אני רוצה להפיק את המירב מהערב השקט הראשון שלי מאז שנחתי בלונדון, ואין דרך יותר טובה מלבד לשבת ולקרוא את דפי הספר הרומן האנגלי קלסי שלי. אבל אני כמעט לא יכול להתרכז ברומן הרומנטי שהחזקתי. המחשבות שלי נדדו לילד יפה שלקח את לבי שוב ושוב. הקווים שקראתי שום דבר לא נראה בהשוואה למה ששחק בחיים שלי. הארי הפך אותם, זה אף פעם לא יכול לחזור למה שהיה. אבל אני לא רוצה את מה שהכרתי בעבר.. אני רק רוצה אותו ואת מה שיש ביני לבינו.
ניסיתי לקרוא לזמן ארוך יותר. החיוך על פניי החל להזדחל כשאני חשתי בנוכחותו של מישהו לצדי. הראש שלי התגלגל לצד כדי למצוא את הארי מצד הימני. הוא חייך אליי, לוקח את הספר שלי מאצבעותיי וקפל את הדף. הרומן הונח על הדשא בזמן שהארי רכן אליי והניח נשיקה על הלחי שלי שהעבירה רעד ורטט חשמלי אז בכל גופי, גורמת לסערותיי לסמור ולראשי להסתחרר ולקדוח.
"שלום, יפה" דיבר קולו המחוספס.
חייכתי, מזיזה כמה תלתלים מפניו, "חשבתי שאתה יוצא לחגוג." לחשתי.
"אני לא רוצה. אני רוצה לבלות עם החברה שלי. "
הלב שלי התנפח מהמילים שלו. פרפרים התפרצו בבטני כשבהיתי בו. הוא היה עכשיו בג'ינס וחולצה, ריח טרי ומשכר מהמקלחת. הארי העביר את הגוף שלו מעליי, הניח אותו בחזית בזווית אליי, ראשו מורכן על הכתף שלי בזמן שנאנחתי על צווארו, עוצמת את עיניי רק רוצה להקפיא את הרגע.
אצבעותיו הארוכות משכו בזהירות את הגופייה שלי. המגע החם של הארי התחכך בבטן החשופה שלי כשבגדיי נדחפו עד מתחת לחזה שלי. חייכתי כשהוא קטף חיננית מהדשא. עליי הכותרת דגדגה את עורי כשהארי הניח את הפרח הקטן בקלילות על הבטן שלי. מבטו עלה אל פניי, גומות החן שלו שחרוטות בחוזקה אך גם בעדינות טהורה רקדו אליי כשחייך.
"זה מדגדג." צחקקתי.
אני בסקרנות הצצתי למטה כשהארי הניח את הפרח היפה לתוך הטבור שלי. העיניים שלי רפרפו עצומות כשהוא נשען קדימה, השפתיים התפוחות שלו נשקו לאזור בדיוק מעל הקישוט החדש.
"את נראית כמו אלה." הקול הצרוד שלו לחש.
השיער הארוך והכהה שלי התפרש סביבי, הגוף שלי נח רגוע על הדשא. חייכתי כשהוא רחך מעליי, ברכיו התייצבו משני צדי המותניים שלי. אף אחד לא נהג, יתייחס או דיבר איתי כמ הארי בעבר. הוא גרם לי להרגיש כאילו היינו שני האנשים היחידים בעולם.
"כל כך יפה". מלמל.
רציתי לתת לו את עצמי. הוא יכול היה להיות שלי, כל כולי. ואני מאוד רציתי אותו.
הוא חייך, טובל את ראשו כדי לנשק את הצוואר שלי. אני אחזתי בעורפו, אצבעותיי לחצו בכמהה על העור החם שלו בזמן שאני בניתי את האומץ, "הארי, תעשה אתי אהבה." אני בקושי לחשתי.
הוא שמע. שפתיו ללא נעו כשהוא מעבד המילים שלי. נראה גופו של הארי מתמתח כפקעת של עצבים מעליי, לא ממש בטוח בצעד הבא שלו. האצבעות שלי החליקו לתוך תלתליו, בעדינות מזיזה את ראשו משקע הצוואר שלי. הנשימה שלנו הייתה כבדה כשמצחו נח עליי. לבי הלם בחזה שלי, העיניים המדהימות של הארי סגרו אליי.
"הארי".
אני לא הייתי נאיבית לעובדה שהארי קיים יחסי מין בעבר, שהמידע היה גלוי לעין. אבל זה מה שהופך את האהבה. אני לא כל כך בטוחה שהוא היה מחויב לשום דבר בעבר, לפחות לא לרגשותיו ולנשים. ועל ידי התנוחה שלו, זה רק הראה לי שהמחשבות שלי אושרו. זו תהיה הפעם הראשונה שהוא בעצם התכוון למשהו. אני רוצה שהוא יעשה איתי אהבה, אני רוצה סוג כזה של קשר אינטימי עם הארי. החיבור שיראה לו מה זו אהבה אמתית; לשים את האמון שלי בו ושלו בי.
הוא נראה כמעט מפחיד כשבהה בי. עיניו נפתחו לרווחה ולוהטות, "האם את בטוחה?" קולו של הארי היה צרוד כשהוא הביט בי בייאוש.
אני נתתי לו הנהון קטן. המגע שלי החליק מתלתליו כשהוא התרחק במקצת. אני גלגלתי את ראשי לצד, מתבוננת בשפות המלאות שלו, מכבה את הנרות בזה אחר זה. עכשיו רק האור שנפלט היה ירח המלא שהיה תלוי גבוה בשמיים השחורים.
אני הסתכלתי בתדהמה כמהופנטת, אור הירח שפגע והשתקף בעיניו של הארי.. אלוהים, הוא היה כל כך יפה. הוא נשק נשיקה קטנה לזווית העין שלי, ריסיו ארוכים מתחכחים בלחי שלי כשהוא התרחק ממנה.
אני בריכוז צפיתי בו כשהוא קם על רגליו, מושיט את ידו אליי. אני אחזתי בה לפני שהארי הרים משך בי לעמוד מולו. הפרח הקטן נפל על הדשא. המגע שלו היה כל כך חם ורך כשאנחנו הלכנו אל הדלת האחורית של חדרי. אבל הוא עצר אותי ברגע שהגעתי לידית. העיניים שלי רפרפו נסגרו והוא רוכן למטה, השפתיים שלנו נפגשו בנשיקה תמימה, האף שלו מתרכך במתיקות בשלי. המחווה גרמה לי לחייך בביישנות. אנחנו נפרקנו על נשקנו שניות לאחר מכן, הארי מוביל אותי לתוך הבית ונעל את הדלת מאחורינו.
***
"את בסדר?" הוא לחש, חסר נשימה.
"מממ". הייתי מעופפת.
הארי חייך, מחכך את האף שלו בשלי. האגודל שלו לטף את הלחי שלי כשהוא בהה בי. מראה מרגיע ירוק נוצץ. אנחה כבדה נפלה מהשפתיים הנפוחות שלו לפני הלחיצה עליהם לשלי. הנשיקה המתוקה שלנו הסיחה את דעתי כשחשתי את מותניו החזקות של הארי מתרככות בשלי.
השרירים שלי היו כאובים במקצת, ומתוחים, אך לעולם לא חוויתי רגע כמו זה, לעולם לא חשבתי שזה יכול להיות ולהרגיש כה אמתי ונכון. צפיתי בו כשהתהפך לצד שלי, אצבעותיו הארוכות בחופזה גיששו לעבר החזה שלי, התלתלים שלו היו מבולגנים. לא יכולתי שלא לחייך בידיעה שאני היה הגורם לשערו להיות כך פרוע ומעטר את ראשו של החבר שלי ברגע זה. הרגשתי כאילו אני לא יכולה לזוז, עדיין מתנשפת מעט חסרת נשימה. ידיו הגדולות בעדינות ליטפו את הגוף שלי והארי התחיל בדבר שהוא הכי טוב בו, מנשק כל סנטימטר של העור הרגיש שלי, החל בכתף ​​הימנית שלי, נגרר במורד הזרוע החשופה שלי. באופן מפתיע, באותו הזמן, המבוכה של להיות עירומה לגמרי פשוט לא נקלטה. לא נראה לי אכפת. התחושה היחידה שאני חווה הייתה הארי, הנוכחות שלו.. שואפת ולוגמת אותו אל קרביי.. אש ניצתה בגופי. השפתיים, הידיים, התלתלים, מה שגרם לו להיות החולשה שלי. הארי שלב את אצבעותיו ביד השמאלית שלי, ממשיך לסגוד לגוף הכואב שלי בתשומת לב.
"עשית כל כך טוב, מותק" הוא מלמל נגדי.
תלתלים כהים דגדגו נגד הבטן שלי בזמן שנשק נשיקות לירך הימנית שלי. החמימות של המגע שלו הרגיעה את השרירים שלי, מחליק את ידו הגדולה מהירך שלי כאשר המשיך נטה לכיוון הירך השמאלית שלי. הפחד שלי עליו גבר כשהבחין בחבלות שנוצרו באופן בלתי נמנע עם המגע הקשה בעברו. הוא לא היה צריך לראות את זה. פעולותיו של הארי הפסיקו מייד, עיניו בהות בי, פעורות בדאגה. השפתיים השובבות שלו התנתקו מעורי הכמהה אליו ונשמטו, הייתי חסרת מילים.. מה יכולתי כבר לומר?
"הארי." לחשתי.
האצבעות שלי לחצו בעדינות ובביטחון בלחייו, הפנים היפות שלו התקרבו אליי במבט שבור. אני בשקט צחקקתי כשהאף שלו דחף את הלחי שלי, הארי שמח קצת כשראה שאיני כועסת ואני עדיין חייכיתי.. לא יכולתי להפסיק לחייך. נשיקות היו ספוגות ללסת שלי ועל צווארי. השפתיים הנפוחות שלו נגררות על החזה שלי.
"אתה שכבת איתי?" הקול שלי היה ביישן.. ברור שכר שכבנו, אבל לא כך.
"זה היה תענוג" הטון שלו היה כנה..
החמימות עקצצה דרך הגוף הכואב שלי עם המילים הצרודות של הארי. הוא חייך, בקלילות מנשק את השפתיים שלי.
עשינו אהבה. אמת שאני עדיין מנסה לעכל זאת. הרגשתי כאב, חסרת מילים, חסרת תוכן. אבל חלק קטן שלי עדיין היה בחשאי מודע לחשכה שהארי נאבק לשלוט בה במהלך הקשר האינטימי שלנו.
וזה הפחיד אותי.