Horan Hug – וואן שוט לענבוו שלי על ניילר <3

השעה אחת בלילה, דפקתי בדלת מחכה שהוא ייפתח לי, החבר הכי טוב שלי, היחיד שמבין אותי באמת, זה שאני באה אליו כשאני הכי צריכה, זה שנותן Horan Hug והכל מסתדר, ניילר שלי.
"ענבר?" הוא פתח את הדלת והבעה ישנונית על פניו.
"הערתי אותך? סליחה אני אלך" אמרתי והסתובבתי ללכת.
"מה פתאום ללכת! את יודעת שאת יכולה לבוא לפה מתי שאת רוצה!! גם כשאני ישן" הוא חייך וסימן לי להיכנס.
"תודה" חיבקתי אותו ונכנסתי, התיישבתי על הספה האפורה שבאמצע הסלון.
"יש סיבה מיוחדת שאין לך חיוך על הפנים?" הוא שאל כשהתיישב מולי.
"אולי.." מלמלתי.
"שוב רבת עם ההורים?" הוא שואל כמובן מאליו, דבר שקורה כל שני וחמישי.
הנהנתי במבוכה, הפנתי את פניי לרצפה.
"הכל בסדר, את רוצה לדבר על זה?" הוא שאל.
"לא, אבל אתה יודע מה אני רוצה?" שאלתי בחצי חיוך.
"שוקו מרשמלו" אמרנו יחד וצחקנו.
איך הוא תמיד יכול להפוך את המצב רוח שלי מנוראי למושלם?!
נייל קם מהספה לכיוון המטבח, בנתיים פתחתי את הטלוויזיה, היה סרט יפה, קומדיה.
הוא חזר עם שתי כוסות שוקו מפוצצות במרשמלו.
"שמתי לך רק לבן, כמו שאת אוהבת" הוא חייך והגיש לי את הכוס.
"תודה" חייכתי ולגמתי מהכוס.
"מזה?" הוא שאל והצביע על הטלוויזיה.
"סתם סרט נחמד" אמרתי בקול מתוק.
הוא הנהן וראינו את הסרט, זאת אומרת, הוא ראה את הסרט, אני הבטתי בו, מקווה שהוא יראה אותי ויבין שבשבילי הוא יותר מסתם 'החבר הכי טוב' , שיבין סופסוף שאני אוהבת.. אוהבת אותו!
פיהקתי, פיהוק אמיתי וגדול.
"שימי ראש" הוא אמר ותפח על ברכיו.
"לא זה בסדר, אני פשוט אחזור הביתה" אמרתי ונעלתי את נעליי הנייק שנייל קנה לי שנה שעברה ליום הולדת.
"לא! את לא חוזרת לבד הביתה באחת וחצי בלילה" הוא פוקד עליי ועוצר אותי מלקום מהספה, "תישארי לישון כאן" הוא מוסיף כשאני כבר חוזרת לישיבה נוחה על הספה.
"אתה בטוח?" אני שואלת.
"בטח, כבר ישנת פה כמה פעמים" הוא מוסיף.
"אבל זה היה שונה" אני ממלמלת לעצמי.
"למה זה שונה?" הוא שואל, שיט! הוא שמע.
"כי אז אני לא.." אני מתחילה לגמגם.
"את לא מה?" הוא שואל.
"לא משנה, פשוט, בוא נמשיך לראות את הסרט" אני אומרת.
"איך שתרצי" הוא מחייך את החיוך המושלם שלו שתמיד מסדר לי את המחשבות.
אני מניחה את ראשי על ברכיו וידיו עוברות על שיערי המתולתל שנשפך על רגליו.
כמה דקות של שתיקה עוברות.
"ענבר" נייל פונה אליי.
"ממממ" אני מסובבת את פניי אליו עדיין על ברכיו.
"סתם.. לא חשוב" הוא אומר ומסיט את פניו לטלוויזיה.
"נו דבר" אני אומרת ומתיישבת מולו על הספה.
"אני חושב ש.." הוא מתחיל להגיד ואני בנתיים שוקעת בעיניו הכחולות עמוקות, נותנות לי רוגע ושלווה.
מרגע לרגע העיניים שלו רק נהיות יותר ויותר קרובות אליי, האפים שלנו מתחככים אחד בשני וזה קורה, השפתיים שלנו נפגשות, תחושת חמימות עוברת בגופי.
"מה התחלת להגיד קודם?" אני שואלת בחיוך כשאנחנו מתנתקים.
"שאני אוהב אותך" הוא אומר ומנשק אותי שוב, והפעם נשיקה עמוקה יותר וסוחפת.
"אני אוהבת אותך הכי בעולם" אני מוסיפה בין נשיקה לנשיקה ומרגישה חיוך גדול שעולה על פניו..