i hate you…dont leave me-פרק 1+2

פרק 1:
קמתי לעוד בוקר קודר,עם הרגשה נוראית…
אמבטיה חמה וקצת קפה זה יעבור,חשבתי לעצמי,
טקס הבוקר הקבוע של הרחצה ובחירת הבגדים ירגיעו אותי.
סקרתי לאיטי את בגדיי בארון העץ הגדול,לבסוף בחרתי חולצה כחולה בהירה ומכנסי פשתן קצרים תואמים.
נכנסתי בזהירות אל תוך חדר האמבטיה הגדול,בכדי לא להעיר את אימי.
מילאתי אמבט חם,ופשטתי את כל בגדיי.
הסתכלתי בראי הארוך,רואה את גופי הזעיר.
שנאתי את מה שראיתי…אף פעם לא אהבתי את גופי,או את איך שאני נראית.
נכנסתי אל תוך האמבט החם,וחשתי איך כל מחשבותיי מתפוגגים להם במים החמים.
יצאתי לאחר רבע שעה מן האמבט,עטפתי את גופי הערום במגבת הגדולה והורודה.
הלכתי אל חדרי הגדול מביטה במיטה בשקיקה,רוצה לחזור לישון,לקחת תנומה קלה.
אך איני יכולה אני מאחרת לעבודתי בסטארבאקס.
לבשתי את בגדיי,וירדתי במדרגות.
במטבח עמדה אימי וחרכה משהו על הכיריים.
אימי לנה,הייתה אישה שנראתה תמיד קצת מבולבלת.
היו לה פנים רזים,נעימים ושיער פזור,משוך ברישול לאחור.
הטבעתי לה נשיקה קטנה על הלחי.
"בוקר טוב אמא,מצטערת,אין לי זמן לארוחת בוקר."אמרתי מזדרזת לצאת מהבית.
"אבל,רוז,את לא יכולה לצאת ככה בלי לאכול.את זקוקה לחלבונים-"
"אקנה משהו בעבודה."קטעתי את דבריה של אימי,ופניתי ללכת.
"אבל,רוזלי-"אמרה אימי ,וקטעתי אותה שוב.
"ואחרי העבודה אלך כנראה למורין,אז אל תחכי לי לארוחת ערב.ביי!"אמרתי.
"רוזלי-"אמרה אימי,
אך כבר עמדתי ליד דלת היציאה,סגרתי אותה אחריי,מחרישה את קול מחאותיה של אימי,ויצאתי למרפסת הקידמית.
אני חשה כבוד גדול אל אימי,אך לפעמים היא יכולה להיות בהחלט מציקה.
פרק 2:
הלכתי ברחוב בצעדיי הקטנים,מסתכלת בשעוני ורואה שהשעה כבר 9:00.
"אני מאחרת לעבודה!!"אמרתי לעצמי והתקדמתי בצעדים גדולים ומהירים אל ביתה של מורין,ששתינו נילך יחדיו,כמו בכל בוקר, אל עבודתינו.
הגעתי לביתה של מורין רואה אותה מחכה בשקיקה ליד המכונית שלה.
התקדמתי אל עבר מכוניתה הגדולה והאדומה.
והתיישבתי במושב ליד הנהג מחכה שגם מורין תיכנס.
"בוקר טוב,רוזי"אמרה מורין וחיבקה אותי.
"בוקר טוב, מור מור"אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה.
נסענו שתינו אל עבר יומנו הראשון בעבודה,
כן,שתינו התקבלנו יחדיו.
"אולי יהיו בחורים חמודים בעבודה..אהה?"אמרה מורין עם חיוך ענק.
"מור תפסיקי עם זה,את יודעת שאני לא רוצה ,חבר!!!"אמרתי בכעס.
"אויש,תפסיקי להיות כל כך לחוצה,אני יודעת שנפגעת,אבל זה היה בעבר.
את יכולה לפתוח דף חדש"אמרה מור.
גיליתי סוג של הבנה,אוי חבר אני לא רוצה,אבל אולי כדאי לי קצת להסיר את החומות שבניתי.
בכל זאת,כבר עברה שנה.
זהו החלטתי,מעכשיו אני כבר לא רוזלי המתגוננת,נגד העולם ונגד בנים.
כעת אני רוז החדשה,שמסוגלת להיפתח אל בנים.
"יודעת מה,את צודקת"אמרתי למור,שמחייכת חיוך של,אמרתי לך.