Love in the city- פאנפיק על הארי עונה שנייה פרק 11

-נקודת מבט של דיאנה-

הגעתי במהירות הביתה, לקחתי את המזוודה שלי וארזתי חלק מהבגדים, הנעליים, האיפור ומוצרי הרחצה שלי ואת כרית הנסיעות שלי.
כל מה שהרגשתי הוא כאב. המוח שלי לא חשב בהגיון, אבל כל מה שידעתי הוא שאני צריכה ללכת. אני אוהבת את ניו-יורק, אבל עכשיו אני צריכה ללכת.
הארי נמצא כאן ועכשיו אני לא רוצה לחשוב עליו או אפילו להיות באותה העיר שהוא נמצא בה. יצאתי החוצה וסימנתי למונית אחרת שעברה, נכנסתי פנימה והיא הסיעה אותי לשדה התעופה.
הגעתי לשדה התעופה והטיסה הבאה להולמס צ'אפל הייתה רק בעוד כעשר שעות. הסתכלתי וראיתי שהטיסה הבאה לפריז היא בעוד כחמש שעות. תמיד רציתי לנסוע לפריז.

-נקודת מבט של הארי-

פתחתי באיטיות את עיניי והבנים עמדו שם. ישבתי והסתכלתי סביבי. הו נכון, התעלפתי ו…דיאנה!
"אתה ער!" לואי אמר בחיוך והושיט לי כוס קפה.
"איפה היא?" שאלתי בטירוף.
"חבר-"
"איפה הבחורה שלי?!" צעקתי. הבעת פניהם התרוקנה.
"לואי, אני נשבע. בבקשה, אני צריך לדעת!"
"אנחנו…אנחנו לא יודעים." לואי השיב והניד את ראשו.
"מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבל. האם הם בדקו את הבית? התקשרו לטלפון שלה? חיפשו בדירה שלה? טוויטר? פייסבוק?טאמבלר? אינסטגרם?
"בדקנו בבית שלך וגם בדירתה הישנה, אבל היא לא שם. בדקנו גם את הטוויטר שלה והדבר היחיד שהיא פרסמה היה זה…" לואי אמר והושיט לי את הטלפון.
דיאנה צייצה-'מעיר החלומות לעיר האורות.'
"עיר האורות זו פריז, אידיוטים." עניתי בכעס. כולם העבירו בינהם מבטים והיה נראה שהם כועסים עליי.
אוקיי, אולי לא הייתי צריך לקרוא להם 'אידיוטים' אבל אני צריך לדעת איפה היא.
"חבר, הטיסה לפריז עזבה לפני כשלוש שעות." נייל אמר ולקח ביס גדול מהבייגלה שלו.
"ויש לנו גם ראיונות מחר." ליאם הוסיף.
"מתי הראיונות יסתיימו?" שאלתי במהירות.
"בשעה שתיים עשרה וחצי." זאין השיב.
"בסדר, לאחר מכן אני אעלה על טיסה וכנראה אגיע לפריז עד השעה תשע בערב." אמרתי באדישות.
"אולי היא לא רוצה לראות אותך, האז." לואי אמר והדליק את הטלוויזיה.
הפה שלי נפער כשראיתי את מסך הטלוויזיה. הופיעה תמונה של קנדל ושלי מתנשקים. ולאחר מכן הראו אותי הולך ודופק על חלונות המונית של דיאנה ולאחר מכן התעלפתי. יופי.
היא חושבת שבגדתי. אני לא הייתי עושה פאקינג דבר כזה, במיוחד לא לדיאנה! האם היא לא זוכרת את לקסי?
לעזאזל, הכל חוזר שוב על עצמו…אני צריך לתקן את זה.

-נקודת מבט של דיאנה-

הגעתי לפריז ושכרתי חדר במלון חמישה כוכבים. כשהגעתי לחדרי נשקף נוף מושלם של מגדל אייפל. צילמתי במהירות תמונה לאינסטגרם ופרסמתי אותה.
'עיר האורות והאהבה.' כתבתי בתיאור התמונה.
העליתי את התמונה וקפצתי על מיטתי. הבטתי החוצה והשעה הייתה בערך ארבע בבוקר וחיברתי את האוזניות שלי.
כאשר לחצתי על 'נגן שיר' התחיל להתנגן השיר '4 בבוקר' של גוון סטפאני, צירוף מקרים?
הסתכלתי אל מחוץ לחלון והרגשתי בחילה. למה אני נמצאת בפריז לבד? אני ברחתי. הארי לא היה בוגד בי, וכנראה שיש לו הסבר הגיוני, אבל נעלמתי ודפקתי את הכל.
זה כמו לקסי הגרסה השנייה, אני אפילו לא יודעת מה לחשוב עכשיו. אני רק רוצה את הארי לצידי.
הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי את כל דיווחי החדשות.
'הארי סטיילס התעלף?!' 'הארי נפל תשוש?!' 'סטיילס לא יכול להתמודד עם הכל?!' 'הארי נפל…פשוטו כמשמעו.'
צפיתי בווידאו של הארי וליבי כאב. הוא התעלף ואני פשוט השארתי אותו כך! המשכתי לצפות וגיליתי שהוא ער ובסדר. תודה לאל.
הרמתי את הטלפון שלי וחייגתי את מספרו של הארי. הודעה קולית. שיט, מה אני צריכה לעשות? אני לא רוצה להטריד אותו, אבל באותו הזמן אני רוצה לדעת שהוא בסדר. אני פשוט אעשה את זה מחר.

עכשיו עשר בלילה ועדיין לא התקשרתי. אני עומדת…אבל…אני כל כך מתביישת. ברחתי כמו ילדה קטנה ועזבתי את החבר שלי כשהוא היה זקוק לי.
הארי כנראה שונא אותי עכשיו ובטח גם לא רוצה לראות אותי. שלפתי את הטלפון שלי ובדקתי את האינסטגרם שלי.
נראה שאנשים אהבו את התמונה שפרסמתי מהחלק העליון של מגדל אייפל. חייכתי ובדקתי את האינסטגרם של הארי. כלום. טוויטר? כלום…
המלצר חזר לשולחני וחייך חיוך רחב.
"עוד יין, גברתי?" הוא שאל.
"לא, תודה." עניתי בחיוך.
הבטתי ביופי של בחוץ והרגשתי שחסר חלק ממני. הארי צריך להיות כאן. אני רוצה אותו כאן…אני צריכה אותו כאן.
"אהובתי." לחש קול צרוד עמוק באוזני, גורם לי לקפוץ קצת. אני מכירה את הקול הזה בכל מקום. הסתובבתי ועיניו הירוקות של הארי פגשו את עיניי החומות.
"הארי, אני-" הוא קטע אותי וריסק את שפתיו על שלי. חלקנו נשיקה לוהטת מלאה בצורך ורצון והתנתקנו.
"אני כל כך מצטערת, מצטערת, מצטערת." התנצלתי במהירות ובטירוף. עדיין די בהלם שהוא נמצא כאן.
"אני זה שצריך להצטער, הייתי צריך לדעת שקנדל תעשה שטויות מטומטמות כמו זה." הוא השיב.
"אז…שנינו בסדר?" שאלתי בחיוך.
"יותר מבסדר." הוא השיב.
"יותר טוב ממילים." התבדחתי. הוא חייך ותחבתי את אצבעי לגומת החן שלו מה שגרם לו לחייך יותר.
"כן, יותר טוב ממילים…אני אוהב אותך, דיאנה, אל תשכחי את זה אף פעם." הארי אמר והניד את ראשו.
"אני אוהבת אותך." עניתי לפני שריסקתי את שפתיי על שלו בפעם השנייה. מה אני יכולה להגיד? פריז עשויה להיות עיר האורות, אבל היא גם עיר האהבה.