Mad World – פרק 27

-נקודת מבט אור-
יצאנו מהאמבטיה, עטפתי את גופי בחלוק הרחצה והארי שם על פלג גופו התחתון מגבת קצרה וקשר אותה בצד.
הלכתי אל הכיור שבחדר ולקחתי את מברשת השיניים שלי בזמן שהארי בהה בי, נשען על הקיר מאחוריי.
"גם כשאת מצחצחת שיניים את סקסית" הארי אמר וחיבק את מותניי.
"אוח הארי! אתה כזה אדיוט" צחקקתי והוא הדביק לי נשיקה קטנה מאחורי האוזן.
"את עכשיו תצטרכי להתמודד עם זה! לא תוכלי להתלונן עליי כל החיים ! " הוא אמר וחייך להשתקפותינו במראה הגדולה.
"מי אמר שאני אהיה איתך כל החיים?" שאלית בהתגרות.
"הטבעת שעל האצבע שלך" הוא אמר בחיוך גדול והרים את היד, מביט בטבעת בגאווה.
"מהיום את שלי, שלי ולא של אף אחד אחר !!" הוא אמר ושילב את ידיו בידיי.
דפיקה בדלת החדר שלנו הוציאה אותנו מהרגע הרומנטי והקטן שנבנה לנו פה.
"מי זה?" נאנחתי בעצבים.
"לואי" שמעתי צעקה חזרה.
"רק שנייה" הארי נאנח באכזבה וניגש לפתוח את הדלת.
"אם הייתי יודע שאתם באמצע משהו לא הייתי מפריע" לואי צחקק כשראה אותי בחלוק ואת הארי במגבת קטנטנה.
"אבל כבר הפרעת," הארי אמר, "מה רצית?" הוסיף.
"אנחנו הולכים לים, תתארגנו מהר ונלך לאסוף את שחף, זאין ורום וניפגוש את כל השאר כבר שמה בעוד שעה בערך" לואי אמר.
הארי הסתכל עליי במבט שואל.
"בסדר" אמרתי בחצי חיוך ולואי יצא מהחדר.
"אז, ים ?" שאלתי.
"ים" הארי אישר ונשק לשפתיי.

-נקודת מבט יובל-
התעוררתי במיטה שלי, לבד.
התיישבתי עליה במהירות וחיפשתי במבטי את ליאם.
הוא לא היה בחדר או בחדר הרחצה.
צחצחתי את שיניי במהירות וירדתי למטה לחפש את ליאם.
נכנסתי למטבח, רואה שם את ליאם ונועם.
"בוקר טוב" נועם וליאם אמרו, מכינים ביחד ארוחת בוקר.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך והתיישבתי בקפיצה מהירה על השיש.
"ארוחת הבוקר כבר מוגשת" נועם אמר לי בחיוך ואני חייכתי בתגובה.
"תערכי את השולחן בנתיים" ליאם אמר ונשק לשפתיי בעדינות.
"בסדר" אמרתי במהירות וקפצתי מהשיש, לקחתי שלוש צלחות מהארון וסידרתי על השולחן, לידם סכין ומזלג וכוסות לשתייה.
"השולחן מוכן" אמרתי כשסיימתי לערוך אותו.
"וגם האוכל" נועם אמר והוא וליאם הגישו הכל לשולחן.
היו חביתות, סלט, כל מיני סוגים של גבינות טעימות ועוד הרבה דברים טעימים.
התחלנו לאכול, צחקנו קצת ונועם שאל את ליאם עוד כמה שאלות עליו.
"זה הפלאפון שלי" אמרתי וקמתי מהכיסא כששמעתי את הצלצול המוכר שלי.
רצתי לחדרי ועניתי לשיחה, אפילו בלי לבדוק ממי היא.
"הלו?" אמרתי והתיישבתי על המיטה.
"יובל אנחנו הולכים לים עוד שעה ככה, את באה" שמעתי את שחף מהצד השני.
"ברור שאני באה!" אמרתי בשמחה, "מי עוד בא?" שאלתי.
"כולם, תגידי גם לליאם, אני משערת שהוא אצלך עכשיו" היא אמרה ושמעתי בקולה את הטון הממזרי.
"כן, הוא אצלי" צחקקתי בתגובה.
"יופי, אז נתראה עוד שעה" היא אמרה וניתקה.
רצתי למטבח במהירות, "עוד שעה בים" הכרזתי והתיישבתי ליד השולחן.
"מה?" נועם וליאם שאלו ביחד.
"ליאם, לא אתה נועם!" אמרתי לנועם בתקיפות, "עוד שעה כולם בים, תסיים לאכול מהר ונועם ילווה לך בגד ים" חייכתי לנועם וליאם.
"מישהו אמר שאני מסכים לתת לו בגד ים?" נועם שאל והביט בי בעיניים חודרות.
"לא שאלתי, אמרתי" הסתכלתי עליו באותו מבט והוא צחק.
"בסדר בסדר" הוא נכנע והמשכנו לאכול.

-נקודת מבט אביה-
נפרדתי מענבר ונייל ויצאתי לכיוון המכונית שלי, התנעתי אותה והתחלתי לנסוע בכביש המוכר שמוביל אל בית החולים בו טום נמצא כרגע.
כל הדרך חשבתי על כל ה 10 שנים שאני וטום מכירים, זה המון זמן!!
'בגיל 8 הגעתי ללונדון, נכנסתי ישר לכיתה של טום וענבר.
ביום הראשון כשהגעתי המורה ביקשה שאציג את עצמי, התביישתי מאוד וגמגמתי, כמה ילדים צחקו בלגלוג, טום וענבר לא.
בהפסקה הם התחילו לדבר איתי, מאז הם היו החברים הכי טובים והיחידים שלי.
הלכנו לכל מקום יחד, עשינו הכל יחד! היינו שלישייה לא נפרדת.
בחטיבה הועברה לכיתה שלנו ילדה בשם איימי מהכיתה המקבילה, הסתבר לי שהיא וטום חברים מהרגע שהם נולדו, בערך..
מאותו הרגע היא התעלקה עליו וניסתה להרחיק אותו מענבר וממני מה שלא הצליח לה..
טום ואני היינו קרובים מאוד, כשההורים שלו עזבו אותו ואת אחיו הגדול לבדם אני ומשפחתי היינו שם כדי לדאוג להם לכל מה שהיו צריכים, הייתי שם כשהוא היה צריך להתפרק, ראיתי את הצדדים הרגישים שבו, לא רק את המאצ'ו הגברי שהפגין מול כולם, מה שגרם לי רק להתאהב בו יותר ויותר..
בערך בתחילת כיתה ו' הודיתי בפני ענבר על אהבתי אל טום, רק היא ידעה מזה.
כל יום היא ניסתה לשכנע אותי להגיד לו את זה, השיכנועים השפיעו עליי רק בסוף כיתה ט' , שבוע בערך לפני מסיבת הסיום.
הזמנתי את טום אליי הביתה אחרי הצהריים, זה לא היה חריג, היינו נפגשים כמעט כל יום.
מבחינתו זה היה סתם עוד יום שישי רגיל ומבחינתי זה היה יום גורלי, היום בו אני הולכת להודות בפניו שאני אוהבת אותו.
כשהוא הגיע הוא התחיל לספר לי על הטוקסידו שהוא יזמין וכמה חתיך הוא יהיה בתוכו.
הוא גם סיפר בנוסף להכל שהוא רוצה להזמין איתו מישהי מהשכבה, ואז תיקן את עצמו שהיא מהכיתה שלנו, מישהי שהוא אוהב המון זמן כבר.
הרמז היחידי שהוא נתן לי היה שזאת מישהי שאני מכירה ושהיא קרובה אליו מאוד.
הייתי בטוחה שזו אני! הייתי בעננים רק מזה שהייתי ממש בטוחה שזו אני.
יצאתי לרגע מהחדר בתירוץ שאני הולכת לשירותים וסימסתי לענבר, היא החזירה לי סמס שהיא גם בטוחה שזו אני לפי הדברים שהוא אמר.
נכנסתי חזרה לחדר והתיישבתי על המיטה מולו.
הוא אמר לי את מי הוא מזמין, וזו הייתה אחת ולא אחרת- איימי.
היא מתאימה בדיוק לתיאור, שהתאים גם אליי, רק שהוא לא התכוון למה שאני התכוונתי.
החיוך נשמט מפניי, הוא אמר שהוא יודע שאני לא אוהבת אותה אבל שהוא מקווה שנסתדר כי כנראה שבקרוב היא תהיה החברה של החבר הכי טוב שלי, מה שהיה נכון.
לא יכולתי ללכת לנשף, ישבתי בבית ובכיתי, שעות על גבי שעות.
לא הייתי מוכנה לראות אותם רוקדים ביחד, פשוט לא מסוגלת!
וענבר כמו חברה טובה נשארה איתי בבית, ניסתה לעודד אותי עם גלידה ומרתון סרטים.
במשך כמה ימים אחר כך ניסיתי להתחמק ממנו, מה שלא עבד לי.
הוא היה החבר הכי טוב שלי ולא הייתי מוכנה להפסיד אותו, בטח שלא בגלל איימי הזאת.
הם נפרדו אחריי חודשיים, טום לא סיפר לי למה, ככה שעד אמצע כיתה י' , במסיבת יום ההולדת של ענבר לא ידעתי למה.
ענבר ערכה את מסיבת יום ההולדת שלה, יום הולדת 16.
היא עשתה מסיבה גדולה בבית הענקי שלה, היה די-ג'יי וקייטרינג, היה מדהים.
רקדתי עם ענבר בכל הריקודים, עד שהגיע הסלואו, טום הציע לה לרקוד, רק בתור חברים טובים- לא משהו מעבר!
עמדתי בצד, נשענת על הקיר ושולחת אליה חיוכים מדי פעם.
היא לחשה לטום משהו באוזן, הבעת פניו הייתה דיי מופתעת, לאחר ההתלחששות הקצרה הוא ניגש אליי והושיט אליי את ידו.
"בואי לרקוד" הוא חייך אליי.
לקחתי את ידו, הייתי כלכך מאוהבת שלא היה לי אכפת אפילו אם הוא עשה את זה מרחמים שעמדתי לבד, ענבר מיד מצאה מישהו אחר לרקוד איתו.
שמתי את ידיי על כתפיו, לא מקיפה אותם, ידיו עטפו את מותניי, החזיקו אותי קרוב אליו.
הייתי בטוחה שפעימות הלב שלי היו כ"כ חזקות הוא מרגיש אותן על חזו.
הנחתי את ראשי על כתפו כשמבטי מופנה לענבר שרקדה עם קייל, ילד חתיך אחר מהשכבה.
עצמתי את עיניי, נהנית מכל שנייה.
"למה לא אמרת לי?" הוא פתאום לחש לאוזני.
"לא אמרתי מה?" שאלתי.
"שאת אוהבת אותי" הוא אמר. לרגע הייתה שתיקה בינינו, רק המוזיקה ברקע נשמעה.
אחרי כמה שניות שהרגישו כמו שעות דיברתי, "כי זה לא הדדי, פחדתי שזה יהרוס את מה שיש בנינו" אמרתי.
"מי אמר שזה לא הדדי?" הוא שאל,הרמתי את מבטי, הוא יישר את מבטו עם שלי.
"מה?" מלמלתי כמעט בלי קול.
הוא תפס בידו את לחיי ונישק אותי, "זה מסביר לך?" הוא שאל בחיוך.
הנהנתי אליו ונשכתי את שפתי התחתונה, ידיי נכרכו סביב צווארו ונישקתי אותו שוב בעדינות.
רק המחשבה על אותו הרגע עושה לי זרמים בכל הגוף, זה היה אחד הרגעים הטובים ביותר בכל חיי!!
מאז עברנו מכשולים קטנים וגדולים, את רובם טמנה לנו איימי אבל אף פעם זה לא הגיע למצב שהיא מנשקת אותו ככה בפארק, בדרך כלל היא רק השאירה לו הודעות במשיבון הסלולארי או סמסים שבהם היא אומרת כמה היא אוהבת אותו ושהם צריכים להיות ביחד.
אבל הפעם, הפעם היא באמת הגזימה! '
לקחתי נשימה עמוקה, מוציאה את כל זה מראשי, עסוקה בכביש שלפניי, עוד דקה ואני אצל טום.
אצל אהבת חיי !