one thing-פרק 2 (1D)

סורי שלא העלתי את הסיפור פשוט הייתי עמוסה והייתי צריכה שחברה שלי תקרא אותו כי חשבתי שהוא גרוע. בבקשה אל תלקו אותי בשוט!
——————————————————————————————————-

~נקודת מבט מארלי~

התעוררתי. הקדמתי את השעון המעורר של קייטי, עוד פעם אז החלטתי שלכבוד השעות האחרונות ב-LA אני אעשה לבנות ~השכמת ספיישל~. וזה אומר: משחת שיניים+פרצוף+צופר=4 בנות ערות לחלוטין צורחות באימה מול המראה. חחח אני מרושעת. לקייטי עשיתי רטייה ושפם וזקן ממשחת שיניים, לסוזי משקפיים ושפם צרפתי, לדיאנה מילאתי את כל הפה והעפעפיים ולרייצ'ל מילאתי את הידיים, כי אני יודעת שכל פעם שהיא קמה בבוקר היא מורחת את הידיים על הפרצוף במחאה. לקחתי את צופר החירום שלי (אל תשאלו למה יש לי אחד) וספרתי בלב 'אחת שתיים שלוש ו…' צפרתי! וואי התחרשתי בגלל עצמי. אחרי שהן הואילו בטובן לקום ולרדוף אחרי ברחבי הבית כשאני צורחת: "אל תהרגו אותי! אל תהרגו אותי!" XD בהיסטריה מוחלטת, התלבשנו, התאפרנו (חוץ מדיאנה), התארגנו ונפרדנו מההורים של קייטי. הוחלט שרייצ'ל נוהגת, חחח היא אכלה אותה. כל הבנות חוץ ממני וממנה ישנו, לא הייתי עייפה והיה לי מלא אנדרנלין מהריצה שדפקתי קודם, אז דיברתי עם רייצ'ל "יואו אני לא מאמינה שאנחנו טסות ללונדון! זה כזה חלום! דרך אגב, אנחנו נצטרך למצוא עבודה כדי להתפרנס, את זוכרת שאנחנו משלמות על בגדים ודברים מעבר לצרכים בסיסיים ויציאות ו.." רייצ'ל: "יא כבדה! זה מה זה את לחשוב על עבודה ברגעים כאלה! שנגיע ללונדון נחשוב על זה. בינתיים תיהני קצת." "אוקי, אבל…" רייצ'ל: "שוש! בלי אבל ובלי חבל!". אז החלטתי שעדיף לי לשתוק. העברתי את שאר הנסיעה במחשבות על חיי החדשים כשלפתע רייצ'ל צעקה: "הגענו!" והקפיצה אותי מהירהורי. הבנות החלו להתאושש ויצאנו מהאוטו, לקחנו את המזוודות ונכנסנו לשדה התעופה D:. "פעם ראשונה שלי בחו"ל!!!" צרחתי, ודיאנה אמרה: "יואו איך שכחתי?! זו הטיסה הראשונה שלך!" היא אמרה, וקפצה עלי בחיבוק. עברנו את כל הבדיקות הביטחוניות והסתערנו על הדיוטי פרי! :) כל אחת יכלה לקחת דבר אחד: קייטי קנתה את הסרט מאמא-מיה, פשוט כי היא לא מסוגלת לחיות בלי עותק שלו, סוזי קנתה אוזניות חדשות בצבע לבן-סגול, דיאנה קנתה ערימת שוקולדים (וואו היא חייבת לעבור גמילה), רייצל קנתה כובע ברט-צמר חמוד בצבע אופרייט ואני קניתי את הספר החמישי של הארי פוטר: מסדר עוף החול (<3). סוזי שאלה אותי: "אחרי כל השנים האלה?" ואני עניתי לה ברצינות תהומית: "תמיד" שתקנו שלוש שניות ובבת אחת כולנו התפוצצנו מצחוק. נשמע קול במערכת הכריזה: "טיסה מס' 782 ללונדון יוצאת עוד חמש דקות.". רצנו לטיסה בעודנו דומעות מצחוק. עלינו לטיסה. ברוב הטיסה קראתי בספר אבל בחלקה ראיתי סרט, שמעתי מוזיקה, נמנמתי מעט וגנבתי מהשוקולדים של דיאנה. בשלב מסוים קייטי, שישבה לצידי, נגעה בכתפי ואמרה בחיוך רחב: "הגענו!". ירדנו מהמטוס, לקחנו את המזוודות ותפסנו מונית, אנחנו מ-LA, אנחנו יודעות איך לתפוס מונית! סוזי הכניסה שתי אצבעות לפה ושרקה:"TAXI!". בין רגע מצאנו את עצמנו מצטופפות במונית כאשר המזוודות שלנו מאוחסנות בתא המטען. הגענו לכתובת שאמא של קייטי נתנה לנו ופשוט בהינו. הבית היה נהדר, קומה אחת גדולה ורחבה וגינה גדולה ונאה. אני די בטוחה שכולנו ציפינו לדירה בבניין קומות. "קייטי, א… את ידעת על זה?" גימגמתי, "לא!" ,היא הודיעה בהלם. נכנסנו פנימה ומיד בדקתי את כל החדרים והסתערתי בהחלטתיות לתוך חדר קטן יותר אבל בעל מרפסת מוארת, אני אוהבת מרפסות. החדר בעל גוון לילכי עם קישוטים בסגול חציל ופינת מחשב ועבודה בצבעים מתאימים, ארון לבן ומיטה זוגית בצבע סגול-מורגנה (המכשפה מבת הים הקטנה). שאר החדרים היו דומים רק שברובם לא הייתה מרפסת ובהתאמות צבעים שונות: סוזי- כחול~תכלת~לבן, דיאנה-אדום~ורוד~לבן, קייטי-ירוק מנטה~ירוק דשא~ירוק כהה~לבן ורייצ'ל-כתום~צהוב~חרדל~לבן. המטבח היה בצבע לבן והסלון לבן-שחור. כנראה שאמא של סוזי עיצבה את הבית כי היא מאמינה שלבן נותן מקום לדמיון והתבטאות אישית. בנוסף היה חדר אורחים בחום-לבן וחדר שלם ריק וחשוף לגמרי. זו היתה מותרות אבל לא מותרות מוגזמת. וזה היה מושלם. כל אחת פרקה את הדברים שלה בחדרה וביחד התיישבנו בטבח והתקשרנו לאימהות שלנו כדי להודות להן ולצרוח. אחרי שחפרתי לאמא שלי והבנות סיימו את השיחות שלהן הלכנו לסלון. אחרי שהתעקשתי לראות בובספוג, ראינו כמה פרקים והחלטתי להעלות את הנושא: "אנחנו חייבות להחליט בקשר לעבודה, אנחנו חייבות להתפרנס ו.." "מארלי, הרגע הגענו לכאן, לונדון, אחרי טיסה של 8 שעות ואת מתחילה לדבר איתנו על עבודה?! אנחנ שפוכות אז בבקשה ממך, בואו נישן ונדבר על זה מחר, טוב?! אמרה דיאנה. "טוב" עניתי לה, לא מבינה איך אפשר להיות עייפים אחרי שינה באוטו ושינה בטיסה אחרי שינת לילה. אכלנו כמה סנדוויצ'ים ששככחנו מקיומם והלכנו כל אחת לחדרה. שכבתי במיטה, חושבת על סטיב. אני וסטיב אמרנו שנשמור על קשר, שנדבר בסקייפ, בטלפון ובוואטס אפ. זה יהיה קשה. לפני סטיב היה סטוציונר גדול, מה אם הוא… לא! אסור לי לחשוב ככה! סטיב אוהב אותי! הוא לא יבגוד בי! שלחתי לו אס-אם-אס: 'אני בלונדון, מתגעגעת אלייך! הולכת לישון, ביי אהוב! <3'. נרדמתי כשראשי סחרחר ממחשבות על סטיב.