Sick littel games פרק 30

לקח לי הרבה זמן לתרגם כי נימחק לי הקישור לפרק וחיפשתי את הפרקים באנינטרנט ולא מצאתי
ולפרקים האחרונים אני עושה מרתון
——————————-
פרק 30
אני הייתי עכשיו מול המאפייה מקללת מבחינה נפשית את אמא שלי. נאנחתי בכבדות כשראיתי את הארי מאחורי הדלפק מדבר עים לקוח. כמובן! מתוך כל מי שעובד במקום הארור הזה, זה הוא שהיה צריך להיות מי שעובד הערב. פלטתי גניחה עצבנית ופתחתי את הדלת לרווחה.נעלתי את העיניים על הארי לשניה או שתיים… אני שונאת את איך שהוא תמיד הצליח לעצור את נשימתי עם הדברים הקטנים… אני גם שנאתי את העובדה שלא היה לו שמץ של מושג כמה כוח היה לו עליי.

עשתי את דרכי לאט מאחורי האיש שדבר עם הארי עוד לפני שאני אפילו נכנסתי פנימה.הארי רשם על פיסת נייר קטנה את ההזמנה של האיש, וכשהוא סיים, הוא אמר לו יפה שיחזור מחר בסביבות 17:00 כדי לקבל את העוגה שלו.הארי הבזיק לו החיוך היפה שלו, והאיש עזב במהירות.הלכתי כמה צעדים קרובים יותר לדלפק וחייכתי במבוכה אל הארי שפשוט בהה בי, לא אומר מילה.

"היי … אז אממ, אמא שלי הזמינה עוגה ו…" אני לא יודעת למה, אבל באותו הרגע, אני לא יכולתי אפילו למצוא את המילים שלי.עיניו בערו לתוך שלי ובגלל כמה סיבות ממש מוזרות, הרגשתי נבוכה וביישנית מאוד לדבר איתו.

"אני לא נותן לך אותו עד שתאמר לי מה באמת קרה באותו הלילה." הארי מלמל, פניו ריקות מכל רגשות אפשריים לחלוטין. וואו. הוא לא התלוצץ. הוא היה ממש רציני בקשר לזה.

"אוי אלוהים, הארי! האם אתה רציני? אנחנו כיאילו בני 12 עכשיו או משהו..!? "אמרתי בקול רם, מתחילה להתעצבן על ההתנהגויות הילדותיות שלו.

"למה זה כל כך קשה לך להגיד לי את האמת?! "הארי אמר, קולו מלא בכעס.

"אתה כבר יודע את האמת! אמרתי לכולם את מה שקרה … "אמרתי, מביטה בידיים שלי, התביישת אפילו להסתכל לו בעיניים.

"ובכן, כולם יכולים להאמין לזה, אבל אני לא. אני יודע ששקרת." אמר הארי בתקיפות.הסתכלתי למעלה כדי לפגוש את עיניו והתחרטתי על כך כמעט מייד.כמעט רציתי לוותר ולספר לו הכל. זה היה קשה יותר ויותר כל יום כדי להתנגד העיניים יפות האלה … אוי אלוהים, סקיי.חרא תתאפסי על עצמך ותפסיקי לחלום בהקיץ עליו.

"תראה, אני פשוט לא רוצה שאף אחד יתערב וזה העסק שלי! אוקיי!?" נאנחתי ברוגז אבל השניה שראיתי את המבט על פניו של הארי שיניתי את דעתי … ידעתי שלא הייתי צריכה להגיד את זה.

"ולמה בדיוק את הכנסת את עצמך?״ הוא אמר, עם הבעה מודאגת על פניו. אני נשכתי את השפה התחתונה שלי כשהסתכלתי למטה שוב.אני לקחתי את הכסף אמא שלי נתנה לי כשיצאתי מהארנק שלה ונתתי לו ליפול על הדלפק בדיוק מולו.

"אתה יכול פשוט לתת לי את העוגה הארורה, הארי! בבקשה?" אמרתי בנימה נואשת. אני בעצם מתחננת בפניו.

לבסוף הוא נכנע והלך משם לסוג של מקרר ענק.הוא חזר 2 דקות מאוחר יותר עם תיבה לבנה גדולה למדי. הוא לקח את הכסף כשלקחתי את הקופסה, הסתובבתי והלכתי משם מהר ככל שיכולתי.זה לא שלא רציתי להיות בקירבתו אבל זה נהיה ממש קשה לשקר לו.

"תראי, אני יודע שאת שונאת אותי, אבל את פשוט צריך לדעת שאת יכולה לדבר איתי … אני תמיד אהיה שם בשבילך." קולו הדהד בכל החנות. אני עמדתי לדחוף את הדלת לפתוח כשהוא אמר את זה, מה שגרם לי להפסיק באופן מיידי.

אני לא יכולתי להאמין לו … איך ייתכן שאחרי כל מה שעשיתי לו, עדיין היה לו אכפת כל כך ממני? הסתובבתי אליו.

"אם אתה חושב שאני שונאת אותך, בכנות … אתה בבירור אידיוט."אמרתי במהירות ממש לפני שאני דוחפת את הדלת ומתרחקת מהמאפייה הארורה הזאת.

אני כנראה נראתי כמו מטומטמת מzוינת הולכת ברחוב ככה…אני מחזיקה את הקופסה עם שתי הידיים שלי ואני בוכה כמו תינוקת.לאחר 10 דקות, אני סוף סוף הפסקתי לבכות ומצאתי דרך להחזיק את הקופסה עם יד אחת כדי שהצלחתי לנגב את העיניים עם היד הפנויה שלי.אני כנראה עדיין נראת כמו אידיוטית, אבל נו טוב … אני הייתי כמעט בבית, כאשר לפתע, שמעתי צעדים מאחוריי.זה כיאלו הצעדים מתקרבים יותר ויותר.אני כמעט הפלתי את העוגה כאשר יד גדולה אחזה בכתף ​​שלי.

אני באלימות דחפתי את ידו של הזר,והסתובבתי באופן מיידי.אני הייתי עכשיו פנים מול פנים עם ילד שנראה מוכר, אבל… אני כמעט צרחתי כשאני סוף סוף זיהיתי אותו.אני לא יכולתי לזכור את השם שלו, אבל אני יודעת שאני הייתי בבית הספר איתו עד שסיים את לימודיו בשנה שעברה…הוא היה גם חבר של ג'ייג'יי. הוא היה במועדון איתו באותו הלילה.רציתי לברוח ולצרוח רוצח, אבל אני לא יכולתי אפילו להזיז את הרגליים שלי. הייתי משותקת לחלוטין מפחד.

"אם תיגע בי, אני אצעק כל כך חזק שכל העיר תשמע אותי." אמרתי, מחזיקה בתיבה כיאילוהחיים שלי היו תלויים בה.

"תראי, אני לא כאן כדי לפגוע בך … אני כאן כדי להזהיר אותך, למען האמת." אני נסוגותי קצת, לא ממש בטוחה אם אני אמורה להאמין לו או לא.

"על מה אתה מדבר? "אמרתי במהירות, מנסה להסתיר את הפחד, אבל בכל מקרה זה היה כנראה מפוזר בכל רחבי הפנים שלי.

"האם אתה מתכוון להשתולל במזרח לונדון הלילה? "הוא שאל אותי בלחץ, מביט סביבו כאילו הוא חושש שמישהו יכול לראות אותנו. מה לעזאזל קורה שם!?

"שמעתי על זה, אבל אני לא הולכת…"הוא נאנח בכבדות, אני נשבעת שהוא נראה כמעט מוקל.

"גדול, כי… ג'ייג'יי עדיין מחפש אותך. תראי, הוא אמר שאם אתה מופיעה שם הערב הוא יגמור אותך ו … הוא רציני בקשר לזה." הוא אמר, מביט בי ישר בעיניים. הוא לא משקר. זה כמו שידעתי שאני יכולה לסמוך עליו למרות שאני בקושי מכירה אותו.אבל למה לי? אם הוא היה חבר של ג'ייג'יי … למה לו אפילו לעזור לי?

"למה אתה מספר לי את כל זה?"אמרתי, והקול שלי רעד קצת. ובכן, בידיעה ג'ייג'יי שעדיין מחפש אותי לא הייתה בדיוק מסוג החדשות הייתי מצפה לשמוע, אז כן, אני היה עכשיו יותר מפוחדת מתמיד.

"כי ג'ייג'יי הוא פאקינג פסיכי. הוא משוגע ו… הוא רוצה לפגוע בך, ולא מגיע לך את זה.גם אם את הכלבה שהוא אומר, לאף בחורה מגיע את זה" הייתי בסוג של הקלה לשמוע את זה. אני הייתי שמחה לראות את החברים של ג'ייג'יי שלא היו כמוהו בכלל.

״אל תדאג … אני פשוט אשאר בבית. אני לא אלך. תודה שאמרת לי את זה״ חייכתי קצת וכשניסיתי ללכת משם, הוא תפס את היד שלי ומשך אותי בחזרה. אוי נהדר, אני עכשיו פחדתי ממנו שוב.

"הקטע הוא, שאני חושב שהוא יודע איפה את גרה אז…תהי זהירה .אל תישארי שם לבד" הטלפון שלו צילצל והוא הנהן בראשו במהירות ממש לפני שהלך משם.

אני לא יודעת מה היה העסק שלו ומדוע הוא הרגיש הצורך לבוא להזהיר אותי על ג'ייג'יי אבל אני מאוד אסירת תודה לבחור הזה שאני אפילו לא זוכרת את שמו. אחרי כל הכרת תודה חמה הזו להזר הנחמד, כל מה שהוא אמר התרסק עליי. ג'ייג'יי עדיין היה ממש עצבני ורצה לסיים אותי וכנראה … הוא יודע איפה אני גרה. וגם, אמא שלי עוזבת ממש בקרוב הערב והולכת לבלות את סוף השבוע משם עם החברים שלה אז, בעצם, אני מבלה את כל סוף השבוע לבד בבית הגדול שלי בזמן אנס פסיכו סוחר סמים רוצה לאנוס ולהרוג אותי אוו. זה פשוט נפלא.

רצתי בחזרה לבית שלי. למרבה המזל, הייתי כמעט שם כאשר הבחור עצר אותי ולכן אפילו לא לקח לי חמש דקות והייתי סוף סוף הביתה. סגרתי את הדלת מאחוריי ופשוט עומדתי שם. אני לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב. ג'ייג'יי רצה לסיים אותי ו … אני הולכת להיות לגמרי לבד. אני באמת לא רוצה לספר לאמא שלי על זה אז אני פשוט הייתי צריכה לתת לה ללכת. לא הייתה לי ברירה.

"למה לקח לך כל כך הרבה זמן!?" אמא שלי צרחה. קפצתי אחורה והראש שלי כמעט פגע בדלת הקדמית. אני זייפתי חיוך ודחפתי את הקופסה לזרועותיה.אולי הייתי צריכה להיות זהירה יותר, שכן יש בעוגה שם, אבל עכשיו, העוגה לא הייתה באמת הדאגה שלי.רצתי למעלה ונעלתי את עצמי בחדר השינה שלי.

לאחר זמן מה, שמעתי את צעקת אמי מלמטה שהיא עוזבת והיא גם אחלה לי בסוף שבוע נהדר.היא אפילו לא חיכתה לי שאגיד משהו ששמעתי את הטריקה של הדלת הקדמית.זה הרגע שבו הפרנויה שלי סוף סוף נקלטה. זה כיאילו שאני יכולה לשמוע מישהו הולך למטה, אבל עדיין, אני הייתי האדם היחיד בבית עכשיו. כל פעם שמכונית האטה ברחוב, הייתי קופצת לחלון כדי לראות מי זה היה. אני משתגעת לחלוטין. אני סוף סוף החלטתי ללכת לעשות אמבטיה חמה וארוכה כדי להרגיע את העצבים שלי.הכל הלך טוב מאוד. אני נרגעתי במים החמים וריח וניל נחמד היה ניפלא. עצמתי את עיניי באיטיות והנחתי לראש שלי ליפול מתחת למים לשנייה או שתיים. לפתע, ג'ייג'יי הופיע עליי ואפילו לא היה לי זמן לזוז שידיו כבר היו על הצוואר שלי, חנקו אותי. קפצתי בתנוחת ישיבה, מתיזה מים לכל מקום, ומתנשפת בכבדות. המוח שלי מתעתע בי. זה פשוט שהייתי הרבה יותר מדי פרנואידית. חדר האמבטיה שלי היה ריק, אף אחד לא היה כאן. אני פשוט רואה את הדברים עכשיו אני מניחה. אני עשיתי במהירות את דרכי החוצה מהאמבטיה ועטפתי את מגבת סביב הגוף העירום שלי. בזמן שאני מייבשת את השיער שלי, הבנתי שאני לעולם לא יהיה מסוגלת לישון הלילה.אני כבר לבד במשך שעה ואני כבר דמיינתי שג'ייג'יי היה בבית שלי. אני עמדתי לשים את הפיג'מה שלי, כאשר רעיון מטורף הופיע בחלק האחורי של המוח שלי. הארי. הוא היה היחיד שאני יכולתי ללכת אליו. הוא היה היחיד שבאמת ידע ששקרתי ושמשהו באמת קורה למרות שהוא לא יודע מה זה היה בדיוק. אני שמתי מכנסי ג'ינס, חולצת טריקו ורצתי למטה. לבשתי במהירות את נעלי ההתעמלות שלי ואת מעיל השחור שלי. הקפדתי לנעול את דלת הכניסה מאחוריי ואחרי זה, אני רצתי כמו משוגעת. אני מחכה בחוץ על המדרכה, רק בצד של המאפייה. אני לא רוצה לראות את הארי עדיין. אני יודע שהוא היה סוגר את החנות סביב 21:00 אז, אני פשוט חיכיתי. אני לא יודעת אם זה היה טעות לעשות את זה, אבל אני חייבת לנסות. אני לא יכולתי ללכת ללואי או לאף אחד מהבנים … הם היו יודעים שמשהו קורה, ואני לא רוצה שהם ידעו דבר. בדקתי בטלפון שלי יותר מפעם אחת וחייכתי כשראיתי21:00 הבהוב הקטן על המסך.כמה דקות מאוחר יותר, הארי דחף את הדלת ויצא בכל תפארתו. אני לא יודעת אם זה היה בגלל התחושות הגוברות שלי עבורו, אבל זה היה כיאילו כל פעם שאני רואה אותו, הייתי מוצאת עוד דברים שאני אוהבת אצלו. כשהוא נעל את דלת הכניסה הגדולה של המאפייה, אני עשיתי את דרכי לאט מאחוריו וכחכחתי בגרון שלי. הוא הסתובב ולפי המבט על פניו, זה היה ברור שהוא הופתע לראות אותי כאן.יכולתי לראות שהוא גם שם לב להבעה המודאגת ומבוהלת על פניי.

"מה קורה!?" הוא אמר במהירות, בעודו מתקרב אליי. אני לא ידעתי מה להגיב. לא יכולתי לספר לו על ג'ייג'יי.פשוט לא יכולתי. הסתכלתי סביבנו, פחדתי לראות את הפסיכופט הארור הזה. הוא כנראה אורב במקום החשוך כאן, מחכה לי.

"אמא שלי יצאה לסוף השבוע ואני לא יכולה להישאר לבד, כי אני… אני ממש פוחדת. "הקול שלי נסדק בסוף ועכשיו, העיניים שלי היו מלאות בדמעות.

"האם אתה רוצה שאני אבוא הלילה? "הוא לחש, בעליל בהלם מכל הרגשות האלה שאני מראה פתאום.

"אני יודעת שזה הרבה לשאול אבל … אני יכולה לישון בבית שלך במקום?"

"כמובן, הכל בשבילך. "הארי אמר במהירות, בדיוק כשהוא החליק את ידיו לשלי, אצבעותיו שלובות עם שלי. נאנחתי בהקלה שהוא אמר שכן. זה הרגיש כל כך טוב שיש לי אותו איתי. אני מעריכה גם איך הוא לא שאל שאלות כמו קודם, הוא פשוט אמר כן מיד. הוא ידע שאני מפחדת והוא רק רצה להגן עליי. כשהלכנו לביתו של הארי, הסתכלתי למעלה כדי להביט בו. הייתי כל כך ברת מזל שיש לי אותו … אני מתחילה לחשוב שאולי אני צריכה לתת לו הזדמנות אחרי הכל.