Sick Little Games פרק 18

RoCky 06/08/2013 950 צפיות אין תגובות

השיער שלי נראה מושלם, השמלה השחורה הקצרה מאוד שלי נראתה מדהים והעקבים שלי הרגו אותי, אבל לעזאזל, נראיתי ממש טוב בהם. הייתי ממש שמחה עם איך שנראיתי הלילה, אבל וואו, ברגע שנכנסתי לתוך אולם הנשפים הענק, מיד התחרטתי על ההחלטה שלי. הייתי הילדה הכי צעירה בכל המקום המzדיין. זה היה מלא באנשים מבוגרים וזקנים. הו אלוהים, זה הולך להיות לילה ארוך.
"עכשיו, אני חייבת ללכת לדבר עם כמה אנשים שם. בבקשה אל תביכי אותי, סקיי. אני מתכוונת לזה." אימא שלי אמרה במהירות באוזן שלי, בדיוק לפני שהיא נעלמה לתוך קהל של אנשים. נפלא, וואו, הערב הזה רק נהיה יותר ויותר גרוע. מלצר פתאום הופיע מולי, מציע לי כוס שמפניה. תודה לאלוהים. אני חושבת שאלכוהול יהיה הדרך היחידה שאני אוכל ליהנות הלילה. לא התכוונתי להגיד לזה לא.
לקחתי את הכוס במהירות. "טוב, סקיי… לחיים!" לחשתי לעצמי, מגחכת. סיימתי את הכל ולקחתי עוד כוס. המלצר התרשם, אבל נראה גם מודאג בקשר לבעיות האלכוהול שלי. נו טוב, אני מקווה שהוא מוכן, כי זאת הייתה רק ההתחלה.

הערב המשיך להיות יותר ויותר משעמם כל רגע, אפילו כשאנשים עלו אל הבמה כדי להגיד כמה כסף הם תרמו לצדקה, לא יכולתי לעצור את עצמי. פשוט רציתי למות שם. זה אפשרי למות משעמום? אני מתחילה לחשוב שזה הגיוני, לצערי. ישבתי לבד באותו שולחן במשך שעה כבר. לא יכולתי למצוא את אימא שלי. אופייני לאימא שלי אחרי הכל! היא הזמינה אותי לדבר המשעמם הזה והיא אפילו לא יכולה לארח לי לחברה… המלצר ניסה לעבור במהירות על פניי, אבל עצרתי אותו, נותנת לו סימן שאני רוצה עוד כוס של שמפניה. הוא התקדם אליי באיטיות, עם חיוך ביישן על פניו.
"גברת, את לא חושבת ששתית מספיק להלילה…?" הוא שאל, מסתכל עליי למטה ולמעלה, כאילו שהייתי לגמרי שיכורה או משהו. כן, אז שתיתי יותר מ-10 כוסות של שמפניה, אבל הרגשתי לגמרי בסדר! פשש, איזה אידיוט.
"העבודה שלך היא לתת לי מה שאני רוצה! לא להרצות לי למען השם מzדיין… פשוט תן לי את הכוס המzדיינת כבר!" חצי צרחתי, מספיק חזק בשבילו לשמוע ולהבין את המסר. לא רציתי להתחיל סצנה אחרי הכל. אימא שלי בחיים לא הייתה סולחת לי… הוא נעץ בי מבט ובמהירות שם כוס מלאה בשמפניה מולי על השולחן. נתתי לו חיוך מאולץ יפהפה בדיוק לפני שהוא הלך. כששתיתי את השמפניה שלי, המחשבות שלי נדדו חזרה להארי ולמה שהוא אמר במסעדה… הוא צדק. האירוע הזה היה לגמרי מתנשא ושנאתי את זה. גם שנאתי את זה שהוא צדק.
"מה נערה צעירה יפהפייה כמוך עושה במקום כזה הלילה?! האולם מלא באנשים זקנים ומשעממים!" קול שלא הכרתי אמר מאחוריי פתאום. הסתובבתי ונעלתי מבטים עם איש זקן קטן וחמוד. חייכתי קצת, ולפני שיכולתי להגיד משהו, הוא התיישב בכיסא מימיני.
"טוב, אימא שלי כאן בשביל עבודה ואני כאן בשביל… אני כאן רק בשביל הכיף… אני מניחה!" אמרתי, מנסה הכי טוב שלי להישמע מתלהבת.
"הו, נו באמת! זה בטח ממש משעמם בשבילך. אני לא יכול להאשים אותך… אני גם שונא את הדברים האלה." האיש הזקן והחמוד אמר, קורץ לי. חיבבתי אותו, הוא הזכיר לי את סבא שלי בדרך כלשהי. צחקתי קצת ולגמתי שוב מהשמפניה שלי, המחשבות שלי נודדות בחזרה להארי. פתאום עלה לי הרעיון של לשאול את האיש הזה משהו. אתם יודעים, מישהו שלא הכיר אותי, ויותר טוב מזה, לא הכיר את החברים שלי. הוא יוכל לתת לי עצה קטנה… ואולי זה יעזור לי להחליט משהו.
"אדוני, אני יכולה לשאול אותך משהו…?" שאלתי, די מובכת על מה שאני הולכת להגיד. הוא חייך ורכן אליי.
"לכי על זה, אהובה!"
"אתה נשוי?" שאלתי במתיקות.
"אני נשוי כבר 42 שנים טובות… והאישה הזאת היא כל החיים שלי." הוא אמר, נראה לגמרי גאה. וואו. לשנייה או שתיים, די קינאתי בו ובאשתו. הלוואי שאימא ואבא שלי היו ככה גם…
"זה תמיד היה קל… להיות ביחד?" שאלתי בביישנות, מסתכלת למטה על הכוס שלי. הייתי ממש מובכת לשאול איש לגמרי זר על זה, אבל באותו הזמן, זאת הייתה הדרך היחידה לקבל דעה של מישהו ניטרלי.
"הו, לעזאזל! זה לא היה… היא הייתה ממש קוץ בישבן כשהכרתי אותה." הוא אמר, צוחק קצת. הצטרפתי אליו. הוא היה ממש נחמד שהוא זרם עם השאלות שלי, דבר שהייתי קצת מופתעת לגביו למען האמת. "הו, אני מבין… יש לך בעיות בנים ואת צריכה עצה, אני צודק?" האיש אמר, מחייך אליי. הסתכלתי למטה שוב, מובכת.
"זה פשוט… יש את הבחור הזה והוא… יש לו רגשות אליי, אבל… אני לא בטוחה. אני לא בטוחה בקשר לכלום באמת…" אמרתי, בטון ממש מבולבל. הייתי, למעשה, מאוד מאוד מבולבלת בקשר להכל. הסתכלתי למעלה ופגשתי בעיניים של האיש שוב. הוא חייך אליי במתיקות.
"מה עוצר אותך מלהיות עם הבן הזה?"
"בגלל שהוא קוץ בתחת!" אמרתי, צוחקת בקול רם. הוא הצטרף אליי, הוא בטח מצא את זה מצחיק בגלל שהוא אמר את זה על אשתו רק לפני כמה שניות.
"זאת בדיוק הסיבה שאת צריכה לתת לו הזדמנות, נערה צעירה." הוא אמר בחיוך קטן על הפנים. לקחתי לגימה מהשמפניה שלי בעצבנות. המחשבה עליי ועל הארי ביחד פשוט הייתה יותר מדי כדי שאני אוכל להתמודד איתה. זה היה פשוט בלתי אפשרי במוח שלי. זה בחיים, אבל בחיים לא יעבוד.
"אולי לא מגיעה לו הזדמנות…" מלמלתי, בוהה בבועות שבשמפניה שלי.
"או שאולי את פשוט מפחדת לתת לו הזדמנות?" האיש הזקן אמר באיטיות. הסתכלתי עליו למעלה ובהיתי בו. הייתי חסרת מילים… פשוט לא ידעתי מה להגיד יותר. אישה אחת קטעה את השיחה הקטנה שלנו ומשכה אותו איתה. נשארתי שותקת לשנייה לפני שקמתי ורצתי לתוך השירותים. תודה לאל, הייתי לבד. הלכתי לכיורים ונעמדתי כדי לבהות בהשתקפות שלי במראה הענקית.
"זה הארי סטיילס, סקיי. זה הארי פאקינג סטיילס. את לא אוהבת אותו ואת לא תאהבי אותו בחיים. לא, את לא תאהבי אותו." אמרתי, עדיין בוהה בעצמי במראה. בטח השתגעתי, אתם יודעים, דיברתי לעצמי, אבל נו טוב… אף אחד לא היה לידי כדי לראות את זה. הדלת פתאום נפתחה, זאת הייתה אימא שלי.
"הכל בסדר, מתוקה?" היא שאלה, נראית יותר מודאגת מאי פעם.
"אני בסדר. לגמרי בסדר למעשה." אמרתי, מכחכחת. ניסיתי לדחוף את כל הרגשות הצידה ולשמור את הדמעות שאיימו לפרוץ בתוך העיניים שלי.
"אוקיי, אז בואי. המכונית מחכה לנו בחוץ…" כשהתחלתי להתקדם לעברה, היא התחילה לדבר שוב. "הו, ודרך אגב, על מה דיברת עם הבוס שלי מקודם?" היא אמרה, צוחקת קצת. הפסקתי ללכת ורק חייכתי לעצמי. וואו. האיש הזה היה הבוס של אימא שלי. מי ידע?
"הו, לא משהו חשוב את האמת…" אמרתי, עדיין מחייכת. היא נתנה לי מבט מבולבל ורק חלפתי על פנייה. המילים של הבוס שלה היו עדיין במוח שלי. פחדתי מדי בשביל לתת להארי הזדמנות? הייתי כל כך מבולבלת… לא הייתי בטוחה בשום דבר יותר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך