stole my heart- פרק 24 (אני כמעט שנה וחודשיים באתר :'))

"הם הלכו לביתה של נטלי." השיב ליאם.
מיד שלפתי את הפלאפון שלי מכיסי,
סימסתי למיילי: 'אל תצאו מהבית. זאין והארי באים אליכם עוד מעט.'
מיילי מיד סימסה לי בחזרה: 'too late'
אנחתי, כנראה נטלי יצאה מהבית מיד כשהארי וזאין נכנסו.
ולאחר מכן הוסיפה עוד אסאמאס: 'נטלי יצאה מביתה ברגע שהארי נכנס.'
בול קליעה.
"עם מי את מסתמסת?" נייל שאל, מעט בקנאה.
"עם מיילי. היא כותבת לי שנטלי יצאה מביתה כשהארי וזאין נכנסו." הסברתי, בפנים מודאגות.
"הי, נטלי זאת לא חברה של הארי?!" המלצרית שאלה בהתלהבות,
"כן.." מלמלנו, אובדי עצות.
"למה היא יצאה כשהם נכנסו? הם רבו?" המשיכה לשאול בחטטניות,
"אממ.. היה מאוד טעים. אנחנו סיימנו." ליאם שלף שטר של מאה דולר, "תשמרי ת'טיפ."
יצאנו ממקדונלס הישר אל ביתה של נטלי.
אך זה היה רעיון רע שהלכנו ברגל,
עשרות מעריצות עקפו אותנו מיד, והיה כבר די חשוך.
"אפשר חתימה?" "אפשר תמונה?" "ניילר אהבת חיי!!!" "בו בייר תעשה לי ילד!" "ביבר אתה מושלם!!!" "ליאמיי תביא לי נשיקה!!!!!"
אני חייבת להודות שאני כבר רגילה לזה, בערך.
הרגשתי לבד כזה, המעריצות לא ממש מכירות אותי.
נייל ואני לא כלכך פרסמנו את הזוגיות שלנו,
וגם עבר מלא זמן שלא התראנו.
התקדמתי לבד, בדרך ראיתי את נטלי,
וקצת מאחוריה ראיתי את הארי מוקף גם הוא במעריצות.
"נטלי, תעצרי!" פקדתי עליה ולא נתתי לה לעבור.
"למה, למה הם באו?! יכולתי לסלוח לו למחרת, אבל בגלל שהם באו היום ולא נתנו לי לזמן לחשוב אז אני לא חוזרת אליו!!" היא צרחה, בוכה.
"מיילי ואני לא ידענו שהם יבואו!" אמרתי לה את האמת,
אני לא אשמה בזה.
"בנות," פניתי אל המעריצות שעקפו את הארי, "אתן יכולות בבקשה לשחרר אותו?!"
ועכשיו המעריצות התחילו להתנפל עליי, הפעם בכעס.
"קללות אחר כך, יש לי משהו יותר חשוב לעשות!" צעקתי ורצתי אל מיילי וזאין שעמדו ליד הבית של נטלי.
"איפה כולם?" זאין שאל,
"מתעכבים מאחור." הצבעתי אליהם, ממש ממש מאחור.
הפעם עם מעריצות חדשות.
"תתקשר לפול, או לנהג שלכם או למישהו. שיאסוף אותנו." אמרתי לזאין,
הוא עשה כדברי מיד.
בין רגע באה לימוזינה ארוכה, שחורה, עם חלונות מכוסות בווילונות.
"כנסו מהר!" פול הכניס את כולנו.
כולנו נכנסנו בפחד, פול יכול להיות מפחיד לפעמים.
"אני לא מאמין עליכם! ככה אתם הולכים, בחוץ, חשופים לכל המעריצות?!" פול התחיל להטיף מוסר, "הן יכולות לגלות את כל הסודות הכי גדולים שלכם, את זה שהארי ונטלי רבו! אתם יודעים איזה בעיות זה יעשה בתקשורת?!"
"אנחנו מצטערים פול המלך.." הבנים מלמלו בדקלום, ככה הוא לימד אותם להגיד כל פעם כשהם עושים שטויות.
אחלה עונש.
זאין, ליאם, ג'סטין, הארי, לואי ונייל השפילו את ראשם.
אני שוב, צחקתי לי.
מיילי ונטלי לא היו במכונית, נטלי הלכה לביתה ומיילי יושנת אצל נטלי גם.
"היילי, לעצור לך בביתך?" פול שאל אותי.
"כן." עניתי.
לאחר כמה דקות של צחוקים בלימוזינה, היא נעצרה.
אני ירדתי מהמכונית, "ביי, כולם."
נייל יצא אחריי מהלימוזינה.
"לאן אתה הולך?" פול שאל אותו,
גם אני הבטתי בו כשואלת את אותה השאלה.
"אני הולך להיילי. אני אחזור עוד מעט." הסביר נייל וקיווה שפול יסכים,
"אתה תלך ברגל?.."
"לא, אני אתקשר אלייך שתסיע אותי. או שאני אקח מונית." נייל חייך חיוך גדול.
"בסדר, ותתקשר אליי." פול הסכים במבט מאיים,
"יופי! ביי!!!!!!!" נייל קפץ באושר, וטרק את דלת הלימוזינה בחוזקה, "אופסי." מלמל בשקט.
"מישהו הסכים לך לבוא אליי?" שאלתי אותו בזמן שאני מחפשת את המפתח בכיסי.
"כן." ענה, "אני." הוא חייך חיוך שובב למדי.
נאנחתי ופתחתי את הדלת לבסוף.
פסעתי לכיוון המטבח, מוזגת לנייל ולי מיץ תפוזים.
"הפתעה." הכרזתי והבאתי לו את הכוס המלאה במיץ תפוזים סחוט.
"וואו. לא ראיתי דבר כזה מימיי!" אמר בציניות, מתלהב.
צחקתי והדלקתי את הטלוויזיה,
מזפזפת כל חמש שניות לערוץ אחר.
"יש לי רעיון, אני אעצום עיניים, ובינתיים את תעבירי ערוצים במהירות, וכשאני אגיד 'סטופ' את תעצרי, וזה יהיה התכנית שנראה." נייל הציע.
"בסדר." הסכמתי והתחלתי לזפזפ.
"סטופ!" נייל צעק לאחר כמה שניות.
עצרתי על ערוץ של ילדים, התכנית היא 'בוב הבנאי'.
"יאי! בוב הבנאי!" נייל מחא כפיים, מבטוס.
"בדיוק לגיל שלך!" הוספתי בעקיצה.
התחלנו לצפות באמת בתכנית הזאת, שמתי את ראשי על ברכיו.
כמעט נרדמתי מרוב שהייתי עייפה.
"מה את אומרת, אולי נעשה משהו אחר?" חייך חיוך דבילי, וקרץ אליי.
קמתי, הוא קם אחריי.
דחפתי אותו דחיפה ממושכת לכיוון דלת היציאה(והכניסה) של הבית.
"הגיע הזמן ללכת." הודעתי לו,
"נו, אל תדאגי. הם לא ישימו לב שלא חזרתי." ניסה לשכנע אותי.
"אני אשים לב." לא נכנעתי כלכך מהר,
"אבל היילי…!" הוא עשה פאפיפייס לא מוצלח.
"אתה יודע שאתה אורח ממש חצוף?!"
"ואת מארחת גרועה."
"תודה. תמיד שמחה לעזור."
"מה קשור?"
"ביי."
הוצאתי אותו מהבית, וטרקתי עליו את הדלת.
"אייההה! האצבע שלי כואבת!!" נשמע מחוץ לבית.
פתחתי את דלת ביתי, רק מעט, "אני יודעת שזה לא באמת. אתה שחקן גרוע." ומיד סגרתי אותה בחזרה.
"גם אני אוהב אותך!!" צעק מבחוץ,זעוף פנים.

"בוקר טוב." הרגשתי ליטוף נעים על הלחי שלי.
"נייל?" פתחתי את עיניי,
"יש לי ידיים גבריות?!" שמעתי את אותו קול מיילל.
"לא. מה פתאום, מיילי." הכחשתי וצחקתי.
ראיתי גם את נטלי לידה,
היא לא נראית כלכך עצובה כמו אתמול.
קמתי לכיוון השירותים,
צחצחתי את שיניי בקפידות ושטפתי פניי.
כשיצאתי מחדר השירותים ראיתי את זאין הארי ליאם נייל ג'סטין ולואי בנוסף למיילי ונטלי.
"מה כולם עושים פה? ובשעה כה מוקדמת?" שאלתי, מופתעת.
והופתעתי מעוד דבר אחד, שנטלי נמצאת שאותו מבנה שהארי נמצא! אך שמרתי את זה לעצמי.
"יש לנו חזרות להופעה בשעה 10, אז חשבנו לבוא אלייך קודם." זאין ענה לי.
הנהנתי בהבנה.
"אז מה, נייל, איך חזרת למלון?" שאלתי את נייל, משתדלת לא להתפוצץ מצחוק.
"חזרתי לבית מלון בשמחה *רבה*!" אמר, מוציא לשון.
"הוא בכה כל הלילה." לואי העיר.
"לואה!!!!!" נייל קבר את ראשו בין ידיו, "תודה באמת."
"שמח לעזור."
"מישהו פה רוצה לאכול?" שיניתי נושא, בעודי מחטטת בארונות המטבח הריקות.
"אני." ג'סטין, זאין, נייל, והארי אמרו ביחד, כמקהלה.
"טוב. קחו צ'יפס." זרקתי לעברם שקית צ'יפס אחת.
נייל תפס את השקית וכל השאר התנפלו עליו.
"אל תלכלכו את הרצפה!" נאנחתי.
התקדמתי לעבר נטלי ומיילי.
משכתי את מיילי לצד, כדי שנטלי לא תשמע.
"איך נטלי פתאום בסדר עם זה שהארי והיא באותו מבנה? הם השלימו?" שאלתי אותה בסקרנות.
"הלוואי." מלמלה בצער, "אבל ככל שהזמן עובר היא סולחת לו יותר."
"היא מדברת איתו לפחות?"
"לא." הנידה בראשה.
"בואו נעשה משהו." פתאום עלה לי רעיון,
בואו נבלה, איכשהו, שזה יעלה את מצב רוחם של נטלי ושל הארי,
שאפילו יסלחו אחד לשנייה.
"מה אפשר לעשות?" נייל עצם את עיניו כמשועמם ונחר בצחוק.
"תפסיק." לואי תקע באגנו של נייל את מרפקו.
"אפשר ללכת לבאולינג, לים, לקניון, ל…זהו בינתיים." הציע ליאם,
שבדרך כלל יש לו מלא רעיונות, הפעם רק שלוש.
"ים." קבע נייל.
"באולינג!" זאין אמר דבר שונה.
ואילו ג'סטין אמר בכלל שהוא רוצה ללכת לקניון, "באלי לראות תמונות של הבושם שלי." הסביר וחייך חיוך חינני.
"אני גם חושבת שכדאי שנלך לבאולינג." הבעתי את דעתי,
נייל שלח אליי פרצוף כועס.
"אני לא חייבת לרצות כל מה שאתה רוצה!" הרמתי את קולי בכעס,
"טוב טוב." נייל הרים ידיו כנכנע.
"נעשה הצבעה," ליאם הציע, "כל מי שרוצה ללכת לבאולינג – שיצביע."
זאין ואני הרמנו את ידינו.
"מי שרוצה ללכת לים – שיצביע." נייל אמר במהירות,
גרם לידי ולידו של זאין לרדת,
אך ידם של נייל, מיילי וליאם לעלות.
"ועכשיו, כל מי שרוצה ללכת לקניון – שיצביע." ג'סטין הוסיף.
רק ג'סטין הרים את ידיו.
"מיילי! ככה את בוגדת בי?!" ג'סטין הדרמטי התעלף בזיוף.
"סורי." מיילי הרימה את כתפייה כמצטערת.
"אוי ואבוי. בפעם האחרונה שהיינו בים אז אני ונייל בערך התאהבנו, אתם מתכננים משהו?" מיד נזכרתי.
נייל צחק והתחיל גם להשתעל, "איך לא חשבתי על זה.." מלמל.
"ואל תחשוב על זה גם." טפחתי בשכמו, מאיימת עליו.

תוך כמה דקות, ועוד כמה דקות של יללותיהן של נטלי ומיילי שרצו עוד זמן להתארגן, ועוד כמה דקות התארגנות של מיילי ונטלי, יצאנו.
השעה 7:10, פתחתי את דלת האוטו, חצי חיוך התפרש כשראיתי את הנוף שהשתרע מולי.
זה היה הים בו עשו את הקליפ של what makes you beautiful
"אבל אני ונטלי לא מכירות את הדרך מפה לבית הספר, ואחרי שנהיה פה אנחנו הולכות ישר לבית הספר." אמרתי, עדיין מופתעת.
"זה רק מרחק של רבע שעה ממכם." הארי אמר,
הבטתי בהארי, פוערת את פי.
"הארי!!! אתה מדבר!!!!!!!" חיבקתי את הארי חיבוק מוחץ למדי,
"אויר. לנשימה. אין." מלמל בקול חנוק.
"או, סליחה." שחררתי אותו,
גם בגלל שלא יכל לנשום וגם בגלל שראיתי איך נטלי נועצת בנו מבטים.
"אז יאללה, בלאגןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!" לואי ליאם ונייל הורידו חולצות וזרקו אותם לכיוון החול תוך כדי שהם רצים אל הים.
מיילי אחזה בידו של ג'סטין שחייך אליה חיוך בוטח, וגם הם רצו ביחד אל המים הקרים והמלוחים.
"רגע," זאין אמר במבט חמוץ, "למישהו יש מצופים?"
"תאמין לי שאתה יכול בלי מצופים." ליאם צעק לו מהים, "אתה כבר ילד גדול."
"טוב. אני אגלוש.." זאין לקח את הגלשן הכחול לבן שלו ורץ גם הוא אל הים.
נשארנו רק נטלי, הארי, ואני, יבשים.
"למה אתם מחכים?" שאלתי אותם.
הסתכלתי בחזרה אל הים, לואי הפציר בי במבטיו להכניס אותם לים.
הנהנתי לעברו בחיוך בטוח.
"בואו, חברל'ס." דחפתי אותם לעבר המים,
אני חייבת לציין שנטלי מאוד קלה….. והארי לא.
בין רגע נטלי נפלה את המים הכחולים,
"בוא, תחת שמן שכמותך." המשכתי לנסות לדחוף את הארי הדחליל.
"אני יכול לבד ללכת לים." רטן,
"אז תלך." שחררתי אותו מאחיזתי,
"אבל אני לא רוצה כרגע." משך בכתפיו.
"אוחחחח.." נאנחתי, התיישבתי על החול החם, "בוא, תשב לידי."
הארי הפעם עשה בקולי וישב.
"למה אתה לא רוצה להיכנס למים?" שאלתי אותו בקול רגוע.
"אין לי מצב רוח." ענה במיידיות, פרצוף אדיש בפניו.
"למה אין לך מצב רוח?" המשכתי לדובב אותו, דיברתי אליו כמו אל ילד קטן.
"כי ככה."
"נו תענה!"
"אבל עניתי, ככה."
"ככה זו לא תשובה.." גלגלתי עיניי.
"חוץ מזה, אני כועס עלייך." נזכר.
"למה אתה כועס עליי?!"
"אתן התחלתן את כל זה, את ומיילי. אם לא הייתן אומרות כלום כל זה לא היה קורה ונטלי לא הייתה כועסת עליי." הפיל את האשמה עליי.
"אתה בכלל לא היית צריך לעשות את מה שעשית."
"אתן… אתן אפילו לא יודעות מי זאת! זאת חברה שלי לשעבר, ז"א היא לא הייתה כלכך חברה שלי. היינו ביחד כמה ימים, אבל הבנתי שהיא קצת משוגעת אז נפרדתי ממנה. ומאז היא לא מפסיקה לרדוף אחריי." הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך, "היא נישקה אותי באותו יום, אני בכלל לא רוצה אותה."
השפלתי את ראשי, ייתכן שעשיתי טעות איומה.
"אני מצטערת.." אמרתי בקול שקט, כמעט ולא שמעו אותו.
"זה בסדר, אני מבין אותך, דאגת לחב-" התחיל לומר,
אך ילדה די בוגרת קטעה אותו, "אפשר חתימה?" שאלה במבט מבויש.
"ברור." הוא חייך אליה, היה אפשר לראות מקילומטרים שזהו חיוך מזויף, הוא לא הכי מאושר כרגע.
הילדה הושיטה לו את מחברתה ועט,
"מהו שמך?" שאל אותה.
"אליס." ענתה וצחקקה.
הארי חתם לה והושיט את מחברתה, "בבקשה."
"אממ.. הארי? אפשר חתימה?" הוסיפה.
הארי נאנח בשקט והצטלם איתה בשתי שניות.
"תודה רבה הארי. לאב יו!" היא אמרה במהירות והלכה, קופצת לה באושר.
"למה אתם עדיין לא נכנסים לים?!" לואי קרא תוך כדי שהוא פוסע לעברנו.
"אנחנו כבר באים." הארי משך את ידי וקם, אני קמתי אחריו.
הורדתי את חולצתי,
"זה בגד הים שלך?" לואי שאל, מופתע, "גופייה ומכנס שורט?"
הנהנתי, "יש בעיה?"
"פחות אחת עם ביקיני…" מלמלו לואי והארי ביחד, באכזבה.
"אוי תשתקו." נאנחתי,
בנים.
לואי נכנס לים בריצה,
הארי נכנס לים בקלילות,
ואני לא נכנסתי לים.
"למי את מחכה?" ליאם שאל,
פזלתי אל נייל, הוא היה עסוק בלהשפריץ על לואי ג'סטין ומיילי מים.
"אף אחד." חייכתי חיוך מלא ביטחון ורצתי גם אני אל הים המלוח.

"מה השעה כבר?" נטלי שאלה מודאגת.
ליאם הביט בשעונו, "8:45. למה?"
יצאתי מהים מיד, בחיפזון.
אספתי את שערי לגולגול (קוקס, עגבנייה, לוליטה, או איך שלא קוראים לזה. הקיצור, הדבר העגול והנפוח שדומה לעגבנייה), הפשלתי את מכנסי הג'ינס שלי, "אנחנו מאחרות לבית הספר!"
"הארי אסיע אותכן." זאין מיהר לומר,
"למה דווקא אני?"
"כי אנחנו לא רוצים אותך פה. לפחות לא לזמן הקרוב." הסביר לואי וחייך חיוך ענק.
"תודה באמת.." הארי נכנס לאוטו,
אני ונטלי היינו שם ממזמן.
"רגע." נייל קרא מיד, "אני צריך להגיד לך משהו, היילי."
אוי לא.
"אם זה הצעת נישואין, אז לא." אמרתי בגלוי, "לא עכשיו."
נייל צחק והאדים, היה נראה שהוא לחוץ, "לא זה לא."
"אוקיי, דבר. אבל מהר." נתתי לו לדבר, אך הייתי חסרת סבלנות.
"אבל לא פה." הוא הוליך אותי קצת יותר רחוק מכל השאר.
חיכיתי, חיכיתי שיגיד מה שיגיד.
"אני חושב ש.. כדאי שנפרד." התחיל לומר בפנים קודרים, "אני פשוט חושב שזה לא זה, אבל יותר מאשמח להיות ידיד שלך."

-ההמשך יבוא… אם תרצו בכך-