TDKAU פרק 61

פרק 61

"קרה משהו?" קרול שאלה אותי, ואני הנדיתי ראשי.
"לא, פשוט הארי לא עונה לי.." אמרתי לה, נאנחת. "אבל יכול להיות שאני סתם מודאגת. אני צריכה להיות שמחה, עברנו לרבע הגמר!!!!!" צרחתי את הסוף, ושתינו צחקקנו.
"יופי. אני לא רוצה לראות אותך מודאגת או עצובה." קרול אמרה לי, והלכה לכיוון דלת החדר שבו היינו. "הלכתי לאכול משהו," היא אמרה, שניה לפני שיצאה והשאירה אותי לבד, רק אני והדאגות שלי.
נשארתי בחדר, חושבת מעט. לאן הארי היה יכול להיעלם?
התקשרתי שוב, ושוב… אבל הפסקתי. אני לא אמשיך, אם הוא רוצה להתקשר.. הוא יודע איפה אני. אבל… למה הוא לפחות לא עונה? מראה לי שהוא נמצא והוא רואה?? טוב, יכול להיות שהוא לא רואה פשוט.
הדלת נפתחה, וראיתי את אחד המפיקים. הוא היה עם שיער חום קצר ועיניים בהירות, על אוזניו היו את האוזניות הגדולות והשחורות שיש לכל מפיק בתוכניות טלוויזיה בסגנון. הוא חייך כשראה אותי, כנראה שחיפש אותי ועכשיו מצא.
"אנה," הוא התחיל לומר, ואני הסתכלתי עליו, מחכה שיאמר את המשך המשפט.
"כן?" שאלתי, מחכה כבר להמשך. נו, תדבר!
"יש פה מישהו בשבילך." הוא המשיך את משפטו, "הוא נמצא בכניסה לאחורי הקלעים." הוא אמר, שניה לפני שיצא מהחדר.
אני קפצתי ממקומי. מישהו? בשבילי? מי ??
פתחתי את הדלת, מתקדמת לכיוון דלת הכניסה לאחורי הקלעים במהירות, מחכה כבר לראות מי בא בשבילי ומה הוא רוצה. הגעתי לדלת הכניסה, ושם ראיתי לא אחר מאשר..
"הארי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי, וקפצתי על הארי בחיבוק.
"לא ענית לי לטלפון! אתה יודע איך דאגתי??" אמרתי לו, והוא צחקק.
שמחתי שהוא בא.. הוא לא שכח :)
"מצטער, הייתי בחזרה.. ראיתי שהתקשרת, אבל העדפתי לבוא ולדבר איתך פנים מול פנים." הארי הסביר לי, ואני חייכתי אליו, חיוך שאומר שהוא לא צריך להסביר, ושאני מבינה אותו. באמת הבנתי אותו, שנינו נמצאים בלהקות שלנו,כל אחד והלהקה שלו, ושנינו נורא עסוקים ומסורים. אנחנו לא יכולים לעזוב הכל רק בשביל השני, זו בערך הקרירה שלנו. טוב, של אחד מאיתנו.
עזבתי אותו מהחיבוק החונק שנתתי לו. מסכן, ניתן לו רגע לנשום.
"וגם, קניתי לך את זה." הארי לפתע פתח את ידו, והראה לי שרשרת. שרשרת מושלמת.
"די, הארי, זה מושלם!" אמרתי לו, מחבקת אותו חזק. "תודה, זה בטח עלה הון.."
"הכל בשבילך.." הוא אמר לי, מנתק את החיבוק, ומביט לי ישר בעיניים. לא שמתי לב עד כמה קרובים היינו באותו הרגע, אבל החלט היינו צמודים.
הוא ענד לי את השרשרת, שהייתה כסופה עם אבן כחולה ובולטת. פשוט מהממת, שממש מהפנטת אותך.
הארי הסתובב לכיווני, התקרב אליי, נישק אותי על פי, ואני זורמת עם הנשיקה. אני נזכרת באותם הימים שהייתי מפחדת לנשק אותו בחזרה, אפילו לא יודעת למה.
הייתי אוהבת אותו.. אני עדין אוהבת אותו. אני תמיד אוהב. ואף פעם לא הבנתי איך תמיד רציתי אותו כידיד, כשהוא.. כשהוא.. ממש משלים אותי בצורה יוצאת דופן. כאילו תמיד היינו מתאימים אחד לשני, ונוצרנו כדי להיות ביחד. הרגשה די קסומה וקיטשית, אבל במיוחד קסומה.. :)
מאוד קסומה.
אהבתי את ההרגשה הזאת.
ניתקנו את הנשיקה, נושמים מעט, מחייכים.
"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?" הארי שאל אותי, ואני הנהנתי.
"גם אני אותך.." אמרתי לו, מנשקת אותו נשיקה קצרה על פיו. "מאוד."
"אני לא יכול לחיות בלעדייך.." הוא אמר לי, משפיל מבטו. "אני סוף סוף מרגיש שלם, רק כי אני איתך.."
"גם אני שמתי לב לזה." אמרתי לו, מצחקקת. "כלומר, אני מרגישה שלמה כשאני איתך.. אני אוהבת אותך."
"די, אני לא יכול עם זה יותר," הארי אמר לי, הולך כמה צעדים לאחורה.
"קרה משהו?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"כן.." הוא אמר לי, "אני רוצה כבר שנתחתן, אני רוצה שנספר לכולם.." הוא אמר, ואני חייכתי. "אני רוצה שכולם ידעו כמה שאני אוהב אותך ואת אותי. אני רוצה שנתחתן."