TDKAU פרק 69 + הפתעה .

פרק 69 – פרק אחרון !!! ?! כן, פרק אחרון !!!!!!!!!!! :P

(עבדתי עליכן. חהחהחה!)

https://www.youtube.com/watch?v=UW4fVVqb0Sg

עמדנו על הבמה, ארבעתנו, מסתכלות על השופטים והקהל שחיכה שנשיר, ושומעות את התחלת השיר מתנגנת בקולי קולות באולם האקס פקטור. בחיים לא חשבתי שבאמת אני אגיע למעמד כזה; לעמוד על בימת ה'אקס פקטור', מתחרה על המקום הראשון בגמר. גם כשהתקבלתי לאקס פקטור, הקפדתי לא לצפות למקום הראשון, בידיעה שזה לא יגיע. אבל הנה, זו ההזדמנות שלי.
החזקתי חזק את המיקרופון, רועדת מעט. פחדתי לטעות, לסכן את הסיכוי שלנו לזכות במקום הראשון… לסכן את ההזדמנות שלנו, בדיוק כמו שכמעט והפסלתי אותנו באותו היום שרבתי עם שלי. באותו היום שהיא.. מתה…
עצמתי את עיניי, וניסיתי לדמיין את כל מה שהולך לקרות במידה ונזכה במקום הראשון. חיוך עלה על פניי כשדמיינתי אותי ואת הארי הולכים ברחוב, כל אחד מאיתנו מחלק חתימות למעריצים שלו.. מידי פעם מחלקים לאותם האנשים, שמעריצים גם את 'גירלס פאוור' וגם את 'וואן דיירקשן'.. זה יותר מידי טוב. יותר מידי טוב שאולי והולך לקרות.
" Seems like it was yesterday when I saw your face
You told me how proud you were, but I walked away
If only I knew what I know today, ooh, ooh"
ג'ס התחילה לשיר את השיר. החלטנו שהכי טוב יהיה אם נתן לה לפתוח אותו, הקול שלה תפור לסולו הזה.
הסתכלתי על ג'ס כשהיא שרה את השיר הזה, הדמעות התחילו לזלוג. תמיד כששרתי את השיר הזה בכיתי. זה היה השיר שכתבתי על המצב שלי, על הרגשות שלי והמחשבות שלי מאז ששלי מתה. כתבתי על זכרונות שלנו, כל מיני דברים שקרו לנו במהלך הריב..
כשכתבתי את השיר הזה, לא חשבתי שאשכרה אני אעמוד על במה ואשיר אותו. רציתי שהוא יהיה שלי, פרטי. אבל הנה, אני עושה את זה. וההרגשה היא בעצם טובה..
לשחרר. זה מה שעשיתי. למדתי לשחרר את כל מה שהיה בבטן, בשביל שיהיה לי יותר טוב. שחררתי את השיר הזה ממני, ואני מקווה שהרווחתי. סליחה, אני יודעת שהרווחתי. יודעת.
"I would hold you in my arms, I would take the pain away
Thank you for all you've done, forgive all your mistakes
There's nothing I wouldn't do to hear your voice again
Sometimes I wanna call you but I know you won't be there.
Oh, I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself by hurting you"

זה היה תורי לשיר. הקפדתי לשיר כמה שיותר טוב, להראות עד כמה אני חזקה, למרות הדמעות שזלגו על כל פניי שאני בטוחה שראו. לא רציתי להישבר מול כולם.
בעודי שרה, נזכרתי בכל הפעמים שאני ושלי היינו ביחד, החברות הכי טובות שלא ניתנות להפרדה. זה היה עוד הרבה לפני שהכרנו את ג'יין, שדי נכנסה לנו לאמצע. זה היה עוד מתי שעברתי מישראל ללוס אנג'לס, וגיליתי שהשכנה שלי ממול היא בת גילי. ניסינו להכיר קצת, וגיליתי שהיא ממש נחמדה ואוהבת את אותם הדברים כמוני. שונאת את אותם הדברים כמוני. ממש העתק מדויק שלי.
איך נתתי לתהילה והפרסום לעלות לי לראש, ואיך וויתרתי על חברות כזאתי??
נזכרתי בכל הפעמים שחיבקתי אותה כשהיה לה רע, וניסיתי להעלים את כל הכאב.
נזכרתי שהיא היחידה שעזרה לי עם האנורקסיה, עם כל העבר שלי… ואני לא חושבת שהייתי פה בלעדייה. ועכשיו, אני בלעדייה.
אני כל כך רוצה לדבר איתה שוב, לשמוע את הקול החם והמרגיע שלה… רק עוד פעם אחת, וזהו.
השיר הזה שכתבתי, הוא נכון לגמרי. אני באמת האשמתי אותה בכל דבר שפשוט לא הצלחתי לעשות. ועכשיו.. עכשיו אני נושאת בתוצאות.
"Some days I feel broke inside but I won't admit
Sometimes I just wanna hide ’cause it's you I miss
And it's so hard to say goodbye when it comes to this, ooh"
זו הייתה קרול ששרה. השורה האחרונה של הסולו שלה גרמה לי לצמרמורות. זו כל כך קשה לומר 'ביי' כשזה מגיע לזה..
"Would you tell me I was wrong? Would you help me understand?
Are you looking down upon me? Are you proud of who I am?
There's nothing I wouldn't do to have just one more chance
To look into your eyes and see you looking back"
ויי שרה, גם היא גורמת לי לצמרמורות. אין שום דבר שלא הייתי עושה כדי לקבל הזדמנות אחרונה להסתכל בעיניים של שלי ולראות שהיא מביטה בי בחזרה. אני כל כך מתגעגעת אליה.. אני כל כך מתגעגעת לשלי.. הלוואי וזה לא היה ככה.
נזכרתי בשורה האחרונה של המכתב שהיא כתבה לי, 'אוהבת, אהבה ותמיד תאהב. גם מלמעלה.' .
האם היא באמת תאהב אותי גם למעלה?? האם היא באמת סלחה לי, ותזכור אותי גם שם??
"Oh, I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself, oh"
ג'ס שרה, שוב.
If I had just one more day
I would tell you how much that I've missed you
Since you've been away
הפעם כולנו שרנו. אני שרתי בקול הרגיל, והמיקרופון שלי היה טיפה יותר מוגבר משל כולן.
ג'ס שרה בקול נמוך, ויי וקרול בקול גבוה.
Oh, it's dangerous
It's so out of line
To try and turn back time

זו הייתה ויי הפעם ששרה. הלוואי וזה היה אפשרי, להחזיר את הזמן אחורה… הלוואי וזה היה כזה פשוט..
אם זה היה אפשרי, הכל היה אחרת. הייתי עוזרת לה להתגבר על המחלה, בדיוק כמו שהיא עזרה לי כשהייתי אנורקסית. הלוואי וזה היה אפשרי. הלוואי.

I'm sorry for blaming you"
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself
By hurting you"

שרתי אני שוב, מנגבת את הדמעות. המוזיקה נחלשה, והקהל קם ממקומו ומחא לנו כפיים. הבנות חיבקו אותי חזק, ואני חשבתי על עד כמה שאני ברת מזל שהכרתי אותן. הן לא כמו שלי, אותה אני בחיים לא אחליף. לא שוב.
השופטים מחאו כפיים גם הם. נורא התלהבתי מבפנים, אבל מבחוץ.. לא הצלחתי להראות את ההתלהבות.
"כל הכבוד בנות, אני גאה בכן.." דמי אמרה, גורמת לכולנו להסתכל עליה. "אתן מתחרות חזקות, אני בטוחה שנשמע עליכן מלא." היא אמרה, גורמת לי לחייך למרות כל הכאב.
"אני מסכים עם דמי, אתן מאוד מוכשרות ואני חושב שנשמע עליכן הרבה.." סיימון אמר, לובש על עצמו את פרצוף הפוקר פייס המפורסם שלו.
פאולינה וקלי גם דיברו קצת (הרבה), בערך על אותםך דברים שדמי וסיימון אמרו.
יצאנו למאחורי הקלעים, בזמן שכולם מחכים בהפסקת הפרסומות.
אנחנו, לי בראון ו'טרי סטארס' היינו בחדרא אחד, מחכות לכל השופטים.
"אז מה, עכשיו זה הרגע שחיכינו לו.." לי אמרה, מצליחה אותנו משתיקה מביכה ארוכה מאוד.
"כן…" אמרתי לה, "היית ממש מעולה."
"תודה, גם אתן!" היא אמרה, מחייכת. חייכתי אליה בחזרה.
"באמת הייתן טובות.." גרייס אמרה לנו, וידעתי שהיא הולכת לומר משהו עוקצני. "מספיק טובות כדי לקבל מקום שלישי."
"התכוונת מקום ראשון." ג'ס אמרה, וגרייס גיחכה.
"בחיים אתן לא תקבלו מקום ראשון במשהו." היא אמרה, מחייכת. "בחיים!"
"את זה עוד נראה." אמרתי לה. באמת שכבר נמאס לי ממנה, ולא רציתי שהן יקבלו מקום ראשון. זה רק יעלה להן יותר את האגו.
"שלום לכן.." השופטים נכנסו, ודמי אמרה בחיוך. "אז זה הרגע הגדול, הגמר."
"איך אתן? מתרגשות??" סיימון אמר, נכנס לדברייה של דמי.
"כן.." ענינו כולנו.
"מאוד." לי הוסיפה, מחייכת.
"אני לא מאמינה שזה באמת הולך לקרות.." אמרתי להם. "ברצינות, לא חשבתי שאני אשרוד את מחנה האימונים. אז הגמר??!!"
"גם אני לא חשבתי שאני אשרוד…"ג'ס אמרה. "אבל שרדתי, בזכותכן."
"עוד 10 דקות אומרים את התוצאות." פאולינה אמרה לנו. "אני רק רוצה לומר שאל תתאכזבו אם לא תנצחו, זה שהגעתן לגמר אומר שאתן מוכשרות ."
"ואל תשכחו שאני וקלי פה בשבילכן, תומכות בכן.." דמי אמרה, פונה אלינו, אל טרי סטארס ואל לי בראון, שהמדריכה שלה הייתה קלי.
"לא שוכחות!" ג'ס אמרה.
"ותודה, על הכל.." הוספתי.
"טוב, אנחנו נלך עכשיו.." כל השופטים קמו בבת אחת, וקלי אמרה. "עוד10 דקות אתן תעלו לבמה, ובהצלחה לכולכן, בנות."
השופטים יצאו, וכך גם כולנו. הלכתי לשתות מים כדי להירגע, דיברתי קצת בטלפון ועליתי לבמה בעקבות הוראותיו של אחד המפיקים, יחד עם כל הבנות, ונשמתי נשימה עמוקה.

המנחה עמד קרוב אלינו, לי וקלי עמדו מצד שמאל שלו, ואילו אנחנו, טרי סטארס ודמי עמדנו בצד ימין שלו.
הוא התחיל לדבר הרבה ולחפור, ואילו הדבר היחידי שיכולתי לשמוע עכשיו היה 'גירלס פאוור, מקום ראשון'. בבקשה שזה מה שיקרה, אני רוצה את זה כל כך.. אנחנו רוצות את זה.הארי רוצה את זה. אני בטוחה גם ששלי רצתה את זה.
"ועכשיו, לתוצאות.." המנחה אומר, גורם לי להתעורר לרגע מהמחשבות הרבות שתקפו אותי באותו הרגע, וגורם לי להקשיב לו ערנית לגמרי.
"במקום השלישי….." הוא אמר, מחכה לרגע לפני שהוא אומר לנו. "לי בראון!!!"
קלי חיבקה את לי, ואנחנו הבטנו בהן, נדהמות. תמיד לי הייתה או מקום ראשון, או שני… איך זה שעכשיו היא מקום שלישי??
אז זה אומר, שהמקום הראשון.. או אנחנו או 'טרי סטארס'.
"במקום הראשון…" המנחה אמר, "הן….."

*אחרי שנה וחצי.*

צרחתי כל כך חזק, והרגשתי את זה יוצא. אותו.. או אותה..
"תלחצי יותר חזק!!" האחות הורתה עליי, וזה מה שעשיתי. ניסיתי ללחוץ הכי חזק, וצווחתי מכאבים.
"זאת בת!" האחות אמרה, כשהתינוקת יצאה. אני שמחתי, ונשמתי בכבדות. עדין כואב לי.
לקחו את התינוקת, עשו לה מספר טיפולים בחדר שליד, ולבנתיים ביקשו מהארי להיכנס לחדר.
"מה יצא?" הארי שאל אותי, מחייך. חייכתי אליו בחזרה.
"זאת בת.." אמרתי לו, עדיין נושמת בכבדות.הוא התיישב בכיסא לידי, אוחז בידי.
"אני כל כך שמח.." הארי אמר לי, מחייך, ומשפיל מבטו. "רציתי לקרוא לה דארסי, אבל חשבתי שאולי תרצי לקרוא לה בשם אחר.." הארי אמר לי, ואני הבטתי בו מבולבלת.
"באמת? איזה שם??" שאלתי אותו.
וכך נולדה התינוקת, שלי. שלי סטיילס. כמה בלגאנים היא עשתה לי…
כבר חודשיים שהפסקנו להופיע, אני והבנות, רק בגלל הבטן והכאבים. יצאנו להפסקה קצרה, והבטחנו שנחזור. כבר קבענו בעוד כמה שבועות להתחיל להקליט שירים לאלבום החדש שלנו.
כן, ניצחנו במקום הראשון באקס פקטור. הראנו לבנות הסנוביות מ'טרי סטארס' מה זה.
התחלנו ליצור מוזיקה, הוצאנו כבר אלבום אחד שנקרא 'life', חיים, שכל השירים בו הם שירים שכתבנו לבדנו, שירים על תקופות מסויימות.
הסינגל הראשון שהוצאנו, 'HURT', הוא סינגל מוביל עד עכשיו. קיבלנו פרס מוזיקה אחד עליו בטקס פרסי המוזיקה, וקיבלנו עוד אחד על 'התגלית הטובה ביותר'.
הפכתי להיות מאושרת.. התחתנתי עם הארי, נכנסתי להריון.. האלבום הראשון שלנו בתור להקה הצליח, יש לי הרבה מעריצים תומכים ואוהבים..
מי היה יודע שהילדה השמנה, האנורקסית שכולם שונאים ורק רוצים לחיות בלעדיה, תהיה כשתגדל זמרת מצליחה?? אני לא ידעתי, תמיד חשבתי שאני אתאבד בשלב מסויים, או אמות מהחתכים או האנורקסיה. אבל הנה אני, זמרת מצליחה בלהקה.
יש לי רק משהו אחד לומר על כל זה, בחיים אל תפסיקו להאמין. אל תשכחו שיש אלוהים בשמיים, שעושה הכל כדי שיהיה לנו טוב. גם אם יש מורדות, תלמדו לומר עליהן תודה. אף פעם לא חשבתי שאומר את זה, אבל תודה על כל מה שעברתי. בזכות זה למדתי להישאר חזקה, שיצא מזה משהו טוב…
אני כן גאה בעצמי. אני כן גאה בכל הדרך שעברתי מאז שהייתי ילדה, עד עכשיו. לא האמנתי שזה מה שיקרה, אבל זה קרה. אז התחלתי להאמין בהכל…
אז זה הסיפור שלי. וזה קרה לכל כך הרבה אנשים אחרים. גם לדמי לובאטו קרה סיפור דומה, ויש עוד הרבה שהיו ילדים דחויים ומוחרמים, וגדלו להיות משהו חשוב ומשפיע בחיים. ומכל דבר גרוע שקורה בחיים, יוצא משהו טוב. הכל לטובה.
אז, אל תשכחו להאמין, להישאר חזקים ותמיד תמיד לחייך.
והם… הם לא יודעים עלינו .
They don’t know about us .. D: