That's how I want my life? פרק 22 חלק א

נק' מבט חיצונית ביום הפרידה של רועי ולי:
לי קמה בבוקר מאושרת מתלבשת במהירות היום זה תורה לפתוח את תיבת הדואר של הבנים היא הולכת לבחוץ מנסה להתרגל לקורה הקריר של לונדון היא הלכה במהירות לכיון תיבת דואר מסתכלת במכתבים אבל שם על מעטפה תפס את עניה 'ללי סול'(תזרמו בשם משפחה) מוזר חוץ מהמשפחה ורועי אף אחד לא יודע שלי גרה פה לי נכנסת מהר לבית זורקת את המכתבים של הבנים ולוקחת את שלה עולה במהירות לחדר שלה ושל ליאם לא היה סימן לליאם או לבנים כנראה מקליטים דברים קטנים ללי כבר לא הייתה סבלנות היא פתחה את המעתפה והדבר הכי נורא שקרה היה… רועי שתה נס הוא לגם שלוק אחרון יוצא לכיון תיבת הדואר מחפש את שמו אבל מעטפה משכה את עיניו 'לרועי אוחיון' אף פעם לא קראו לו אוחיון תמיד היו קוראים לו רועי סטיי הוא נכנס הבית אפילו לא טורח לבדוק עם נעל את הדלת היטב בשניות פותח את המעטפה ולעיניו נגלה דבר איום
'לרועי
אני מצטערת זה נגמר
לא מסתדר לי להיות איתך
שאני אוהבת אחר מצטערת
אוהבת הרבה לי'
דמעות בצבצו בעיניו לא האמין שזה נגמר
לי מתחילה להזיע קוראת שוב את המכתב אם הוא אכן נכון
'ללי שלי
אני נורא מצטער
היית לי חברה מושלמת
אבל אני לא רואה לאן זה
יתפתח אז אנחנו נפרדים
מצטער אוהב רועי'
לי לא חשבה שככה זה יגמר היא חשבה שיהיו זוג נשואים לא יפרדו חזקים היא הרגישה שהוא האחד היא התחילה לבכות לפתע ליאם נכנס עם מבט מודאג
"לי!"צרח וחיבק אותי לי שכלכך אהב הרוסה על הרצפה בוכה כאילו קרס עולמה הוא הרגיש אשם אחרי הכל הם נפרדו בגללו המכתב נכתב ע"י סופיה כן לי לא הפסיקה לבכות שעתיים שנרגעה ליאם הרים אותה מהסנטר כמו שרועי היה עושה ונשק לשפתיה היא לא התנגדה כי היא באמת אוהבת אותו

נק' מבט של ברוק:
טוב אתן עוברות"סיימון אמר אני והבנות היינו בהלם מוחלט יצאנו מזה וצרחנו והתחבקנו יוצאות לכיוון הבנים בדילוגים היינו מאושרות קפצנו על הבנים מתנשקות איתם שמחנו כלכך שלפתע שירה אמרה
"אני יודעת איך לחגוג את זה"וחייכה חיוך ענק
"איך שאלתי"מסוקרנת
"…………………