The Flight-הטיסה-פאנפיק ♥ (פרק 2)

זה היה היום האחרון שלי בתיכון.
הנפנו כולם ביחד את כובעי הסטודנטים,כאות לסיום הלימודים.
סיימתי את כיתה י"ב בגאווה גדולה,ועם ציונים טובים.
התרגשתי כשראיתי שהגיע תורי ללכת וללחוץ את היד עם המורה.
צעדתי לעברה כולי נרגשת,לקחתי מידיה את התעודה וחייכתי חיוך ענק."בהצלחה,יקירה." היא אמרה לי עם חיוך רחב.
עניתי לה "תודה רבה".לקחתי את התיק,ויצאתי משערי בית הספר,
בידיעה שאני לא יחזור לשם יותר.נפרדתי מכולם ועליתי לאוטובוס.
הדרך הייתה מייגעת-
נערים מזיעים,ריח צחנה,חום איימים ומזגן שלא עובד.
לא נתתי לעצם העובדה שהדרך הזו הייתה כל כך מעצבנת,
ומדכאת להוריד לי את המצב רוח.
לקחתי את האוזניות,חיברתי אותן לאייפון ושקעתי לצלילי השיר "Little Things"..
ואחריו כמובן באו שאר השירים-one way or another,kiss you,rock me
ועוד הרבה שירים..ופשוט התנתקתי מהעולם,והייתי מרותקת לקול הבריטי שלהם..
אחרי נסיעה של 15 דקות,האוטובוס עצר בתחנה.נתתי לו לנקב את הכרטיס ויצאתי לעבר הביית.
הדלקתי את האייפון ובדקתי את הוואטסאפ-
1000 הודעות,כולן מתלמידים שכותבים "החיים האמיתיים התחילו!",או
"חופשיים לעשות כל מה שבא לנו!בלי עוד מורים או שיעורי בית!!".
דיברתי קצת עם שקד,החברה הכי טובה שלי.
הייתי כ"כ שקוע בטלפון,שבלי לשים לב נדפקתי בעמוד.
"אאאאאוץץ'!" פלטתי.הסתכלתי לצדדים ליראות שלא נועצים בי מבטים,
כאילו אני איזו חולת נפש.כבר התחלתי לתכנן עם שקד מה נעשה בחופש..
כמה נכייף,מתי ניסע לאילת,נלך לים או לבריכה.סגרתי את האייפון,
וראיתי את החצר של הבית.פסעתי לאורך השביל המוביל לדלת,
ונכנסתי הבייתה.
"אמא!!אני בבית!!" צעקתי כולי שמחה ונרגשת,מנפנפת בתעודה שלי.
הכל היה טוב ויפה עד שאמא פתחה את הפה,והכל השתנה בבת-אחת..
"איימי,אני מבינה שאת נרגשת…….."
—-