The Flight-הטיסה-פאנפיק ♥ (פרק 4)
—
לבשתי ג'ינס סקיני שחור גבוהה,נעליי נייק אדומות,גופייה שחורה,וגקט בייסבול אדום.עשיתי קוקו גבוה מתוח,מרחתי ליפגלוס,התבשמתי,לקחתי את האייפון וירדתי למטה.
"יש לנו שינויים קטנים בתוכנית.החדשות הן שציפור קטנה לחשה לי ולאביך,שסיימת את התיכון בהצטיינות..את מקבלת כרטיס להופעה של הלהקה האהובה עלייך,וואן דקריישן האלה.השגנו לך כרטיס VIP,בשורה הראשונה".
הייתי בשוק.השמחה שררה בי מפה-עד להודעה חדשה.כל כך שמחתי,שפשוט קפצתי בדילוגים לעבר אמא ואבא וחיבקתי אותם חיבוק אוהב."תודה!!אתם ההורים הכי טובים שאפשר לבקש!".
צנחתי על הספה בסלון ושקעתי במחשבות..
יש לי כרטיס VIP,להופעה של הבנים!הרגשתי שאני עוד שנייה מתפרצת וצורחת מרוב התרגשות.וזה אומר..זה אומר שאני גם יזכה להיות במאחורי הקלעים,ובמיט&גריט.
המחשבה שאני יפגוש את האיידולים שלי פנים מול פנים לא נתנה לי מנוחה."איימי וקים!קדימה לקחת מזוודות אנחנו יוצאים לשדה התעופה".
קמתי מהספה ולקחתי את המזוודות.מרוב ההתרגשות כל הידיים שלי רעדו,וכמעט שלא הפלתי את המזוודות שלי. דוד שלי,אליאור הסיע אותנו לשדה התעופה.
דחפנו את כל המזוודות לבגאז',והתיישבנו.
"כולם לחגור חגורות".שמעתי את אליאור.חגרתי את החגורה שלי,וישבתי בשקט.שמתי את האוזניות,ומצאתי את עצמי מאזינה לשירים האהובים עליי כמעט כל הדרך. בינתיים,היו פקקים איומים-
עומס כבד בכביש,הנסיעה מרגישה כמו נצח,ולא לשכוח שקים מדברת בקול רם בטלפון ואבא שלי נוחר.
בינתיים,חיפשתי דרך לספר לשקד שאני עוזבת אותה.נוסעת לחודשיים לעיר חדשה,להכיר אנשים חדשים..איך אני יספר לה שאני הולכת לחוות חויות בלעדיה?!
נכנסתי לאנשי קשר ולחצתי על שקד.לרגע אני פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת להגיד לה את זה ככה,להיתקשר ולירות בה את הסיפור הזה.פתחתי את הוואטסאפ והתחלתי לכתוב:
"שקד,אני נוסעת ללונדון עד סוף החופש עם המשפחה.שמרי על קשר,אוהבת,איימי".
לא,זה כאילו זה מובן מאליו.מחקתי והתחלתי ליכתוב מחדש:
"היי שקד!אני מצטערת אבל אני נעלצת לעזוב.הפתיעו אותי ואני נוסעת ללונדון עד סוף החופש."
לא,זה ישיר מידיי.ושוב מחקתי..לבסוף שלחתי לה בצער רב את ההודעה הבאה:
"היי שקד..כשהגעתי היום הבייתה,ההורים שלי הפתיעו אותי,כששמעתי שאנחנו נוסעים ללונדון.אוהה,אם הייתי יכולה,הייתי דוחפת אותך במזוודה.אבל אל תדאגי!!אני יביא לך מתנות ונשמור על קשר קבוע,ולא ניתן למרחק להפריד או להרוס את החברות שלנו!אוהבת אותך ,איימי".
עברו עשר דקות ושקד לא ענתה לי.התחלתי להילחץ.אולי היא עצובה,או שהיא ראתה את ההודעה והיא לא יודעת מה,או איך להגיב.
פתאום אליאור קרא בקול:"תקחו את המזוודות שלכם,הגענו לנתב"ג(שדה-תעופה-בן-גוריון)!".קמתי ולקחתי את המזוודת שלי.כולנו יצאנו מהאוטו,מנפנפים לשלום לאליאור.הסתכלתי על השעון.אין לנו אפילו זמן להיכנס לדיוטי פרי!
לפתע שמעתי קול קורא:
"טיסה 1327 ממריאה בעוד עשר דקות".
ואז,כולנו התחלנו לרוץ לעבר המטוס,ואבא שלי מנופף בכרטיסים.
כעבור כמה דקות כבר היינו על המדרגות של המטוס.זהו,אין דרך חזרה.זאת הפעם האחרונה שלי בישראל,בארץ הקודש,הארץ שבה נולדתי.
נכנסנו דרך דלת המטוס,והיא נסגרה.
הדיילת חייכה וכיוונה אותנו למושבים שלנו במחלקה הראשונה.
התיישבתי במושב שלי,הבטתי דרך החלון,וראיתי את הירוק והטבע של ישראל בבפעם האחרונה למשך חודשיים שלמים..כעבור עשר דקות כבר שקעתי בתרדמת עמוקה…לפתע הרגשתי יד גדולה נוגעת לי בכתף……..
—-
(;
תגובות (16)
אומייגאדדדדדדדדדדדדדדד תמשיכיייי זה נראה מעניין כל כך!!!!!!!! (:
המשך.דחוף.ואוי.ואבוי.אם.לא!!!!!
תמשיכי דחוף את הסיפור המושלם הזה!!!!
כתיבה מהממת:)
תמשיכי
תמשיכי זה נשמע ממש מבטיח :)
אהה ויש לך שם טעות… נתב"ג זה ראשי תיבות של המילים -נמל תעופה בן גוריון- ולא- שדה תעופה בן גוריון-
אני עכשיו מתחילה לקרוא מהפרק הראשון.., אם זה יקח הרבה זמן, זה כי אני קוראת ממש לאט!!
תמשיכייייייייייי!!!!! המשך המשך המשךךךך!!! (יאחות גם הפייב שלי זה ניילר ^_^)
בקיצור תמשיכיי דחוף נשמע סיפור מענייןןןן!!
תממשיייכככייי!!! דחוף!!! אני עכשיו אומרת לך שרשמית אני מכורה לסיפור הזה!!!!!!!!!! אעאעאעאאעאעאעאאעאעאעעעעעאעאע!!!!! אוווו מיייימ גאדאעאדדדד!!! תמממשיייכייי ייייככייי!!!!!!!
תמשייייכיייי :)))
תמשיכיי ממש יפה!
תמשיכי !!(:
תמשיכייי וגם הפייב שלי זה נייל יאחות!!!(הוא שלי להתרחק-_-)
קראתי את כל הפרקים עכשיו תמשיכי!!!!!!
תמשיכי זה ממש יפה
נ.ב
אפשר להשתתף בסיפור? D:
ייאאאאאאאאאאאיייי הפייב שלי זה גם כן נייל !
חחח תמשיייכייי
למה את לא ממשיכה???