they don't know about us- פרק- 22 (אולי פרק אחרון…) סגירת הסיפור.

הייתי במקלחת- בבקתה הבינונית שהארי שכר, מול הים.
ופתאום, האור כבה!
היה חושך לגמרי! לא הצלחתי לראות דבר מבעד לטווח הראיה שלי.
צעקתי את השם של הארי כמה וכמה פעמים, אך מניסיון כושל, הוא גם לא ענה לי…
ניסיתי שוב ושוב וגם זה לא עזר.
קמתי מהאמבטיה, וניסיתי שלא להחליק.
פתחתי את הדלת של המקלחת. וראיתי שנכנס קצת אור לחדר מעבר החלון הראשי שהיה שם בבקתה. הזרקורים של המנורות קרנו על כמעט כל חלל החדר, והצלחתי לראות את הארי רדום במיטה.
וגם שמעתי קולות של גשם.
הייתי מכוסה במגבת, שכיסתה את פלג גופי.
התקדמתי אל עבר המיטה.
וחייכתי למראה הפנים הישנוניות של הארי.
שמתי את ראשו על ברכיי, וליטפתי אותו בעדינות בכדי לא להעיר אותו.
"אני אוהבת אותך הארי!" התחלתי למלמל כמה פעמים רצופות בלחש.
דמעה קטנה ירדה מעני.
ואחריה עוד אחת ועוד אחת.
אפילו לא הבנתי כל כך למה. הרי ממש טוב לי עם הארי… אחרי כמה דקות של מחשבה.
תהיתי, עם אותן הדמעות שזולגות לי מהעיניים.. הן דמעות אושר, או אם בכלל… דמעות עצב..
אחרי כמה דקות של מחשבה הרגשתי את הארי זז מעט, ומתעורר.
הוא הסתכל עליי מחייך וחייכתי אליו בחזרה.
הפסקתי ללטף את פניו, והסתכלתי עליו. מה שגרם לי להעלות חיוך גדול, מאוזן לאוזן.
"למה הפסקת? זה היה נעים." הוא אמר לי בקול הצרוד והיפה שלו. ואני שילבתי את ידי בידו, מרגישה את חום גופו, אשר זרם לי בגוף.

אתם יכולים להמשיך את הסיפור בדמיון שלכם… הסוף פתוח!!!((:
אני בינתיים לקחתי קצת הפסקה… מצבי לא ממש טוב כרגע.. אז כבר נתראה.
אני אעלה שירים, למי שמעוניין!