על מגדל גבוה

batelr 01/01/2015 2764 צפיות 79 תגובות

אני מוצאת את עצמי במקום גבוה, ממש על קצה מגדל עגול ומסחרר, אני עומדת שם בוהה בשמיים הכחלחלים עליזים האילו, הרוח מעיפה לי את השיער לאחור.
אני עוצמת עיינים, פורשת ידים לצדדים נושמת נשימה עמוקה ממלאה את עצמי ברוח העוצמתית הזו, קול צחקוק עמוק בוקע ממני, אני מאושרת.
אני נושפת את כל הרוח הזו, פוקחת את העיינים השמיים כחולים שוב מופעים המבט שלהם הכחול עליז הזה מכניס בי חיות. שוב פעם הרוח מכה בי, אני עוצמת את העיינים, ממלאה את ריאותי ברוח ופורסת את ידי לצדדים, הכוח של הרוח גורם לי לקוות- הלוואי ויכולתי לעוף. אני פוקחת עיני המשמש מכה בצבע צהוב עז, היא קורצת אליי דוחקת בי להעיז. אני לוקחת נשימה נוספת מהרוח לוקחת צעד קדימה, אני מעיזה, אני נופלת.


תגובות (79)

מצמרר

01/01/2015 12:10
Bar Bar

זה מדהים

01/01/2015 15:20

תודה :)

01/01/2015 15:40

ממש ממש יפה.

01/01/2015 16:26

ואו. פשוט ואו.

01/01/2015 21:21

ובכן,
בואי נתחיל מזה שהסיפור מאוד חוזר על עצמו. בסדר, ההתחלה הגיונית – תיאור של סיטואציה שכוללת בה את המיקום, התחושות והרגשות של הדמות. אבל אז יש עוד פסקה שהיא למעשה בדיוק אותו דבר – היא שוב מסתכל לשמיים, נושמת ומרגישה אושר. השינוי היחידי הוא הקפיצה.
מבחינת סימני פיסוק, בינוני ומטה. את לא כתבת פסיקים איפה שצריך, וכתבת אותם איפה שהם מיותרים.
מבחינת משלב לשוני, סביר מינוס. השתמשת בהרבה מקרים באותה מילה בשני משפטים שונים, או במילה מאותו שורש, מה שגורם למשלב להיראות רדוד.
הצד החיובי של העניין הוא שלא היו לך שגיאות כתיב או דקדוק נראות לעין, אז מהבחינה הזאת תמשיכי ככה.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.

02/01/2015 18:00

    מרוגז קלות – בביקורת שלך לא הוזכר דבר על המסר בסיפור. אם כך אולי סביר להניח שלא הבנת אותו? לא הזכרת את התוכן בכלל, מה שקצת מעצבן כי כשמבקרים סיפור צריך לתת ביקורת גם על המסר והתוכן ולא רק על ה"חיצוניות" של הסיפור.
    מבחינתי זאת לא הייתה ביקורת – כי את הדברים החשובים באמת בסיפור, לא הזכרת פעם אחת!
    בקשר לסיפור- אהבתי מאוד. מהסיפור הבנתי שלפעמים כשמעיזים גם מתאכזבים, אבל צריך להעיז כדי לדעת. אני שמחה שזה נבחר לבחירת עורכים.
    תמשיכי לכתוב :)

    03/01/2015 17:59

    טוב, את רוצה שאני אומר לך את דעתי על המסר שלך? בסדר.
    לא מצאתי אותו.
    ובכנות, בעיני זה באמת בסדר. לא לכל סיפור חייב להיות מסר. לא כל טקסט חייב להיות משל. אבל באמת, אל תצפי ממני לנסות למצוא מסר שאפילו אם הוא נמצא שם הוא פשוט טובע בים של כתיבה בינונית, כי שתי הדרכים להראות מסר הן לכתוב סיפור גרוע שפשוט מראה את המסר שלו לעיני כל או לכתוב סיפור טוב שמעורר בך רצון לחשוף את המעמקים שבו. את כתבת סיפור סביר, שלא גרם לי סבל טהור מהקריאה שלו אבל גם לא גרם לי רצון לקרוא אותו שוב.
    מעבר לזה, המסר בסיפור יכול להיות רב משמעי. בדרך כלל ככול שהסיפור טוב יותר ככה יש יותר דרכים לפרש אותו. הסיפור שלך כתוב בצורה טובה מספיק כדי שאפשר יהיה להסיק ממנו הרבה מסקנות שונות, אבל לא בצורה טובה מספיק עד שהוא יניע אותי להסיק אותן. בנוסף, מהדברים שלך משתמע שאת השתלת בסיפור מסר מאוד מסוים, אבל שוב, אם זה מה שרצית לעשות, עדיף היה לך פשוט לכתוב טקסט שמציג את המסר הזה או אפילו סיפור דליל שמדבר באופן הכי ישיר על המסר עם עלילה רדודה ויותר מדי דרמה (ואגב, כשאני אומר סיפור דליל, אין הכוונה שהוא צריך להיות כתוב באופן מחורבן. הוא יכול להיות משעשע ונפלא, מצמרר ומעורר מחשבה או מרגש עד דמעות, אבל כל עוד המסר בו מוצג ישירות והעלילה מעטה יחסית זה סיפור דליל). בקיצור, אם תשתפרי או תדרדרי, זו בחירה שלך, אבל אם את רוצה להציג מסר את פשוט לא יכולה להשאר ברמה הזאת.

    10/01/2015 20:29

    תגיד לי אתה מרגיש טוב? אני לא מתכוונת להוציא ספר עם הסיפורים שלי, אני כותבת למגירה, אתה רוצה לך תתמקצע בזה ותכתוב רובוטי בלי רגש עם שפה גבוה, כתיבה שמימית, וסימני פיסוק ולא יודעת.. רד ממני אני כותבת בכייף שלי. בברכה פאר, לשעבר בתאל. מפגר, יהיר ונפוח.

    11/01/2015 09:28

    או, אני מצטער, עשיתי טעות נפוצה. את מבינה, חשבתי שאת מהאנשים שיודעים לקבל ביקורת. תאמיני או לא, יש די הרבה אנשים שהצבעה על הטעויות שלהם עוזרת להם לתקן אותן, אבל אם את רוצה להמשיך ולטעות, ברור שאני לא יכול לעזור.
    – אם את רוצה לכתוב למגירה, למה הבאת את הסיפור הנה? כלומר, כתיבה למגירה מעצם הגדרתה היא כתיבה למען עצמך ולא כדי שמישהו אחר יקרא אותה, אבל אם את פרסמת את הסיפור פה משתמע מכך שאת רוצה שאנשים יעריכו את איכות העבודה שלך ויגיבו על הסיפור.
    – אפילו שאני לא כותב בלי רגש בכלל, הייתי רוצה שתסבירי לי משהו: באיזה אופן הרגשות עדיפים על הגיון קר? הרגשות טובים לבעלי הרגשות, וגם זה רק במקרים מאוד מסוימים, אבל ההגיון טוב לכולם. גם אם לא לטווח הקצר או במיידי, במאה אחוזים מהמקרים עדיף לבחור בהגיון. כמובן שלפעמים ההגיון אומר לך לבחור ברגשות, אבל סטיתי מהנושא.
    – טוב, אולי אני נראה לך נפוח ויהיר, אבל זה לא משנה את הטעויות או השגיאות שלך.

    11/01/2015 22:10

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

    02/03/2015 00:16

אני בעד שתקרא את המסר מאשר את הדרך שבא הוא כתוב. לא ביקשתי ביקורת, כתבתי את בסערת רגשות וישר העלתי.

03/01/2015 09:15

    ודרך אגב, זה בדיוק היה הקטע של הקטע, לחזור ולחזור ולהראות שטוב אבל אז היא עושה שינוי. טוב? לא טוב? לך תדע…

    03/01/2015 09:17

    שטוב לה*

    03/01/2015 09:17

מאוד אהבתי *-* ♥

06/01/2015 19:14

וואו

11/01/2015 23:01

למרוגז קלות – אני הייתי נעלבת אם הייתי מקבלת ממך ביקורת כזו.
מחמאה אחת לא יכולת לכתוב על הסיפור?
אה, לדעתי, משלב לשוני סביר מינוס – זו לא מחמאה.
הדבר ה"מצחיק" זה שאפילו לא נתת לה טיפים לפתרון הבעיות שמצאת בכתיבה שלה. בתגובה הראשונה שלך כתבת "בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר."
קצת מוזר לדעתי, כי בתגובה שלך לא הבעת שום כבוד. כתבת גם שהיא לא יודעת לקבל ביקורת. אולי אתה צודק, אולי היא באמת לא יודעת לקבל ביקורת. אבל לדעתי אתה לא יודע להגיש אחת כזו.

15/01/2015 15:17

    טוב, אז ככה:
    – בעניין המחמאות, מחמאות זה או לאנשים מושלמים שאי אפשר למתוח עליהם ביקורת או לאנשים שהם כל כך גרועים עד שאתה חייב לשפר את הביטחון העצמי שלהם באמצעות מחמאות. הסיפור הזה לא היה (גם למרבה המזל וגם למרבה הצער) באף אחד מהקריטריונים האלו.
    – בעניין הכבוד: למה? ההגדרה של ביקורת בונה היא ביקורת לגופו של עניין, ההגדרה של ביקורת הורסת היא ביקורת לגופו של אדם. זו הייתה ביקורת לגופו של עניין (ואם את צריכה הוכחה, תמצאי לי פה עלבון אחד שמכוון כלפי הכותב של הסיפור. קדימה, אחד).
    – בעניין הכבוד, זו מטבע לשון. אני גם אומר ״אלוהים אדירים״ מדי פעם ואני אתאיסט. וכמובן, שוב, זו ביקורת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
    – בעניין הביקורת, הפתרונות שאני מציע כלולים בתוך הבעיות שאני מציב. נניח, כשמורה למתמטיקה אומר לך שהחלפת בטעות מינוס בפלוס, את לא מתעצבנת עליו שהוא לא אמר לך מה לעשות כדי לפתור את זה כי התשובה כלולה בבעיה – לא להחליף את המינוס בפלוס.

    15/01/2015 17:09

בעניין הסיומת*

15/01/2015 17:09

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח פרופסור

    02/03/2015 00:17

"מחמאה" – זה משהו שבדרך כלל (אולי רק לי – לא יודעת מה איתך) עושה נעים בלב. וכמו שאמרת, גם לחזק לי קצת את הביטחון העצמי – שאין בזה שום דבר רע.
לא כתבת שום עלבון וגם לא חיפשתי אותו. אמרתי שהייתי נעלבת, לא אמרתי שכתבת עלבון. אם אתה לא שם לב להבדל זו בעיה שלך. אם היית כותב לי ביקורת על סיפור, הייתי רוצה שתכתוב לפחות דבר אחד טוב עליו – ובסיפור הזה היה לפחות דבר טוב אחד. אולי פשוט לא שמת לב לזה.
ובקיצור, למילים "כבוד רב" אין שום משמעות וזה סתם ביטוי שאין לו שום משמעות? סתם ליופי?
שלדעתי – ואני מדגישה לדעתי – סתם נמצאות שם כדי לגרום לתגובה שלך להישמע יותר מקצועית.

16/01/2015 14:23

    – זה סימפטום של מחמאה, לא הגדרה של מחמאה.
    – לחזק את הביטחון העצמי של הכותב זה בדיוק מה שאני מנסה להמנע ממנו – אז הכותב ממשיך במה שהוא עשה לא נכון. חוץ מזה, אם נותנים מחמאות הכותב לוקח אותן בשמחה ופוטר את כל ההערות החשובות כהערות שוליים.
    – אז את היית נעלבת מ… מה בעצם? בסך הכל אני באתי הנה ונתתי ביקורת הוגנת ואובייקטיבית (כי תאמיני או לא, זה בדיוק מה שזה היה). אם את נעלבת, זו באמת בעיה שלך ושלך בלבד.
    – אז את צודקת. ו-מה? זה יגרום לשגיאות שלך להיעלם אם תצחקי עלי? בנוסף, גם לא כתבתי בחוסר כבוד.

    16/01/2015 15:23

הייתי רוצה שתסבירי לי בבקשה מה בדיוק הפריע לך. כי את לא יכולה לומר לי למה זה מעליב, למה זה לא הוגן, למה זה חסר כבוד ולמה הביקורת לא בסדר. אז תציגי לי איפה טעיתי, כי בניגוד אלייך אני יודע לקבל ביקורת.

16/01/2015 15:34

    אל תדאג מותק, גם לך יום אחד יהיה כוכב.

    16/01/2015 17:11

    צחקתי עלייך? מה אמרתי? שאני מרגישה שהמילים בכבוד רב סתם נמצאות שם ואין להן שום משמעות? רק אמרתי את דעתי וממש לא התכוונתי לצחוק עליך.
    הייתי נעלבת מכך שאתה כותב רק הערות. רק הבהרת מה הטעויות ומה הבעיות בסיפור שלי. לא הצגת דבר אחד טוב בו – כאילו הסיפור שלי בכלל לא טוב וכולו רק מורכב מטעויות ועוד טעויות ושגיאות ועוד טעויות. אישית – גם כשאני מרגישה שיש מלא טעויות בסיפור, אני כותבת מה דעתי עליהן וגם כותבת לפחות דבר אחד טוב כדי לעודד את הכותב להמשיך לכתוב. לכתוב לבנאדם רק את הדברים השליליים בסיפור שלו זה ממש לא מעודד, זה סתם עושה לו לא נעים.
    כי כשאתה מציג לו רק את הדברים השליליים שמצאת, ואפילו לא דבר טוב אחד, יכול לגרום לכותב להרגיש שבסיפור שלו יש רק דברים שליליים, הדברים שבעצם אתה הצגת.
    זה מה שהפריע לי.
    "- בעניין המחמאות, מחמאות זה או לאנשים מושלמים שאי אפשר למתוח עליהם ביקורת או לאנשים שהם כל כך גרועים עד שאתה חייב לשפר את הביטחון העצמי שלהם באמצעות מחמאות." – זה מה שכתבת באחת התגובות שלך, ואני ממש לא מסכימה איתך. לדעתי מחמאות זה פשוט לספר לבנאדם מה אהבת.
    פעם אמרו לי שאני כותבת סיפורים יפים. אני עד כדי כך גרועה בכתיבה? אולי אני פשוט כותבת בצורה מושלמת?
    לא. ממש לא.
    פשוט רצו להביע מה הם אהבו בסיפור.
    רצו להסביר לי שיש בו גם דברים טובים נוסף על הדברים שצריך לשפר.

    אל תגיד לי מה אני יודעת לקבל ומה אני לא.
    לא אמרתי עלייך דבר אחד רע, רק הסברתי שאני לא מסכימה איתך.
    אתה בחיים לא נתת לי ביקורת. עד כמה שידוע לי אף פעם לא ראית ביקורות שקיבלתי באהבה רבה. כל פעם שאמרתי עלייך משהו הדגשתי את המילה "לדעתי" אבל אתה פשוט קובע עליי דברים בלי להכיר אותי.
    מעשה מגעיל לפי דעתי. אבל אני כבר לא יודעת אם אכפת לך מה דעתי.

    16/01/2015 21:31

    ואני מזכירה לך שאני לא הכותבת של הסיפור.
    רק קראתי את הביקורת שלך והבעתי את דעתי עליה.
    אני שמחה שלא הייתי צריכה לקבל ביקורת כזו.

    16/01/2015 21:32

גם אני לא מצאתי את המסר…
אלא אם כן את מעודדת התאבדויות והתמסרויות לשמש.
כל הכבוד על בחירת העורכים:)

16/01/2015 17:37

    זה סוג של משל.
    כעקרון, הכוונה הייתה לספר שוב ושוב כמה טוב לה. והיא נמצאת במקום שנח לה, אבל אז משהו כביכול קורץ לה, לצאת מהמקום הנח ולחפש מעבר אליו, אבל בסוף היא לא מצליחה.
    ואני יפשט את זה עוד יותר, לדוגמא בן אדם שמרוויח יפה במקום העבודה שלו, טוב לו ויש לו כסף.- אזור הנוחות, להיות על המגדל. אבל הוא חושב שיש לו כישורים מעבר לתפקיד שנתנו לו בעבודה- הטריגר, השמש שקורצת. אבל בסוף הוא נופל. המסר בסופו של דבר לדעת שגם בסיכון אפשר ליפול. ורציתי לשתף בזה את האנשים מכוון שלי אישית זה קרה. יצאתי עם החבר הכי טוב ויצא מזה התרסקות.

    16/01/2015 18:28

    כשגם שלוקחים סיכון אפשר ליפול*

    16/01/2015 18:30

מרוגז בקלות..אם זה כל כך חשוב לך, אז תעשה את זה לכל מה שאתנ קורא..ומי יודע, אולי נלמד ונשתפר…לא ככה?

16/01/2015 21:35

    זה בדיוק מה שעשיתי. עד היום, לכל סיפור שקראתי כתבתי ביקורת, ותאמינו או לא, רוב הכותבים קיבלו אותן יפה.

    16/01/2015 22:39

אני יודע שאתה מגיב, אבל לא הרבה כמו שאתה חושב…
לך על זה, מה יש לך להפסיד.

16/01/2015 22:46

מרוגז קלות – אני מקווה שקראת את מה שכתבתי למרות שזה היה קצת ארוך.
התגובה הזאת בערך ממחישה את כל מה שהפריע לי בביקורת שלך ובכללי
בזה שקבעת שאני לא יודעת לקבל ביקורת.
דבר שאין לך זכות לומר כי בעצם, אף פעם לא ראית איך הגבתי על ביקורות שנתנו לי. זהו.

16/01/2015 22:58

    – אני מצטער, אבל אדם שלא מסוגל לקבל ביקורת הוא אדם שלא מסוגל לקבל ביקורת. אין פה שאלה של היכרות. נתתי ביקורת הוגנת ואת סירבת לקבל אותה. זהו. וזה שאת לא הכותבת לא משנה, כי עד כה את די התיימרת לייצג אותה.
    – אמרת עלי שאני נפוח ויהיר, אבל היי, זה לא נחשב, נכון? כי בדרך כלל נפוח ויהיר זו מחמאה.
    – בסיפור הזה אין שום מאפיינים מיוחדים שראוי להחמיא עליהם, ולכן השגיאות הן הדבר היחיד הראוי לציון בעיני.
    – בדרך כלל מה שקורה כשאדם מעודד כותב בביקורת שלו הוא שהכותב לוקח בשמחה את המחמאות וזורק לעזאזל את ההערות. ככה הוא צובר ביטחון עצמי וממשיך באותן טעויות שעליהן העירו לו, וכל הביקורת מתבזבזת על אוזניים אטומות.
    – העניין הוא שלרוב (לא תמיד, אבל לרוב) חייבים להסתכל על הסיפור כמכלול כדי לתת מחמאות – נניח שיש לך סיפור שהפיסוק בו מושלם אבל המשלב הלשוני בו נורא ואיום. לא תוכלי לומר לכותב על דבר כזה "כתיבה נפלאה". תהיי חייבת לומר מין מחמאה מעורבת במקרה הכי טוב, משהו בנוסח "הפיסוק מצוין, אבל המשלב הלשוני נמוך". לא תוכלי להחמיא באופן שלם.

    19/01/2015 16:56

אממ אני מאוד אהבתי את הסערת רגשות שהפלת אותנו לתוכה. עשית את זה היטב. יש פואנטה במה שמרוגז קלות אומר לגבי הכתיבה. אבל זה מאוד טוב עד שזה כמעט לא משנה כלל.
בנוגע לויכוח שהועלה כאן… אאלץ להסכים עם המרוגז. העלית לאתר שהמטרה בו היא לקבל ביקורת, אחרת אין הבדל אחר בין להעלות או למגירה… אם לא רצית ביקורת אפשר לומר. הוא אולי לא היה רך אבל הוא גם לא היה בוטה. אני הייתי אסירת תודה אם מישהו היה כותב לי ביקורות כי זו הדרך שלי להשתפר. אנשים שתופחים על הגב יש כאן די הרבה וזה נחמד. אבל מה קרה שחופש הביטוי של אדם כבר לא לעניין? אז מה אם זה הרגיש רע לראות את זה. זה לא היה אלים או לא מנומק. ברצינות עם מעלים משהו לאינטרנט צריך לדעת איך להתמודד… אני חושבת שזה סוג של כבוד לקבל תגובה ככה וצריך לדעת לכבד אותה בחזרה ולא להכנע לרגשות ילדותיים. במיוחד אם זה מרוגז קלות.
ואולי אם לא מתאים לך ולא נעים לך יכולת להסתפק בלבקש ממנו להפסיק, מבלי לקרוא לו נפוח ומתנשא.
אבל זוהי רק דעתי כמובן…

18/01/2015 06:01

    הגעתי למסכנה שהביקורת שלו לא רלוונטית לגבי, קראתי כמה דברים שלו, מאוד נחמד. אבל אנחנו כותבים שונה. אני מתרכזת בדברים אחרים מאשר משלב לשוני גבוה ופסיקים במקום.
    זו לא הפעם הראשונה שהוא קוטל אותי. וכאן זה לא מקום לביקורת מבחינתי, כי הגולשים כאן לא לוקחים את כל הגורמים בחשבון. אז הם לא יודעים לתת ביקורת.

    18/01/2015 06:30

    וזה שקראתי נפוח ומתנשא, כי הוא באמת כזה. אני בטוחה שיש משהו אחד טוב בקטע. למה הוא לא טרח לציין אותו? נגיד הוא אהב את ההתחלה. אז הוא טרח לציין שהיא הגיונית. רק הגיונית? תודה באמת.
    ובנוסף את כנראה מעריצה אותו או משהו, במיוחד אם זה מרוגז קלות. אז את לא שמה לב להתנשאות.

    18/01/2015 06:33

    חחח בחיים לא אמרתי שהוא לא נפוח ומתנשא. רק אמרתי שמדוע לציין זאת בפניו, זאת ביקורת הרבה יותר קשה ממה שהוא הביא לך.
    אולי הוא לא רלוונטי אלייך אבל בכל זאת הוא צודק בנוגע לעובדה שחזרת על עצמיך. יכלת לארגן את הקטע קצת יותר טוב כדי שיהיה מושלם, ככה שהוא לא חסר תועלת לגבייך מאה אחוז בכל זאת.
    הגולשים לא לוקחים את כל הגורמים בחשבון? אני מצטערת. לא משנה מה תגידי לי אני בחיים לא אשתכנע שהאתר הזה לא מיועד ספציפית לביקורת וחוות דעת כיוון ש… זה בשימוש היחידי שלו כנראה.
    הוא לא ציין עוד דברים וגם לי זה היה מוזר. אחר הוא הסביר שבעיניו ככה אמורים לתת ביקורת. הוא ציין יתרונות וחסרונות בצורה יבשה כנו נקודות וזהו. אין בזה שום דבר רע אם גם הדברים הרעים וגם הטובים הם טכנים ביותר.
    אני לא "מעריתה אותו" כי אני לא ממש ילדה בת שמונה. יש לי ביקורת כלפיו. אבל אני גם כן מעריכה אותו מאוד, גם בגלל העובדה שהוא פשוט עושה מה שנראה לו והוא די הגיוני. הוא לא ישקר או יתחנף. הלא כך העולם אמור להתנהל? זה יותר ממה שאני יכולה להגיד על הרבה כאן

    18/01/2015 20:57

    את יודעת מה? כן, רק הגיונית. לא יותר מזה. בואי נניח שאת בחור, ושאת בדייט עם אישה, ולאישה הזאת אין שום מאפיינים מיוחדים – נכון, היא לא נראית נורא ואיום, אבל גם אין לה שום דבר שמייחד אותה מכל בחורה בינונית אחרת שראית בחייך, כמו איזה אופי מיוחד או צחוק נעים או איזה מבט שאת מאוד אוהבת. האם היית נמשכת אליה? האם היית מהללת את היופי שלה וחושבת שהיא הדבר הנפלא ביותר שקרה לך? לא. את היית מושכת בכתפיים וממשיכה הלאה (בהתבסס על ההנחה והיית בחור שמחפש מערכת יחסים רצינית), אלא אם כן היית ממש נואשת. בעיני, הסיפור הזה הוא אותו הדבר – לא סיפור נורא ואיום, אבל גם לא יצירת מופת, ואין בו שום דבר שיציל אותו – לא כתיבה מלאת חן או סגנון נעים לעין או אפילו איזה מסר פילוסופי עמוק במיוחד. בעיני, בכל אופן, הסיפור הזה רק גורם לי לרצות למשוך בכתפים ולהמשיך הלאה. אני, באופן אישי, לא מצאתי בסיפור הזה שום דבר שיש להחמיא לך עליו יותר מדי. כמובן, לסיפור הזה אין איזו שומה ענקית במרכז המצח או אף שיצא מתעמולה נאצית על יהודים, אבל הוא גם לא ראוי לשום מחמאה מיוחדת.

    19/01/2015 16:33

מסר עוצמתי…
הסיפור מצמרר ומלמד המון, והשפה פשוט קולחת ורהוטה…
בנוגע לביקורת: הייתי רק אומר שאת צריכה להדגיש יותר את המסר, במילים של הסיפור: מדוע היא לקחה את הצעד הזה?
ותודה…נהנתי לקרוא והחכמתי…

20/01/2015 17:08

    תודה :)

    20/01/2015 20:33

ניסיתי לעקוב אחרי התגובות אבל לא הצלחתי. אתם מהירים מדי. יהירים מדי.
כל מילה שלכם יכולה לפגוע בשני.
כל מילה שלכם יכולה להוביל לדמעה.
כל מילה שלכם יכולה להשאיר צלקת, יכולה להשאיר שריטה.
שימו לב למילים שלכם, שימו לב למה אתם כותבים על המקלדת.
האם כתיבה על המקלדת את המילים המכוערות האלה תפרוק את העצבים שלכם יותר טוב?
"מפגר, יהיר ונפוח"
"אם את רוצה להציג מסר, את פשוט לא יכולה להישאר ברמה הזאת"
"אל תדאג מותק, גם לך יום אחד יהיה כוכב"
אתם לא יודעים מה עובר על הבן אדם בצד השני של המקלדת/מסך.
לדוגמה,
אתה לא יודע אם היא רוצה להתאבד בגלל שהיא חושבת שהכתיבה שלה נוראית וזה הולך להיות בקש ששבר את גב הגמל.
את לא יכולה לדעת אם הוא ניסה שוב ושוב להכנס לבחירת העורכים עד שהתחיל הוא לחתוך ורידים וזה יהיה הירידה האחרונה.
אף פעם לא תקחו סיכונים.
אתם לא רוצים את זה על המצפון.

24/01/2015 13:56

    צודקת מאה אחוז, לא הייתי צריכה לדבר ככה. תודה שהערת לי והארת את עיני.

    24/01/2015 15:07

    תקשיבי, אני לא יודע מה איתך, אבל לדעי בשלב מסוים בחיים שלו אדם חייב להתבגר. התבגרות כוללת, בעיני, גם את היכולת לקבל ביקורת, אבל גם את היכולת להבין שעלבונות זה לא כזה עסק גרוע. זה לא יותר ממילים שדחוסים בהן רגשות של קנאה ומרירות וכעס. רק מילים שאפשר להתעלם מהן אם צריך. ובנוסף, אני בשום שלב לא העלבתי אף אחד- “אם את רוצה להציג מסר, את פשוט לא יכולה להישאר ברמה הזאת” זה תנאי "אם", לא עלבון. יכול להיות שזה משתמע בעיניך כעלבון, אבל אם תסתכלי על זה זו לא יותר מהצהרה טכנית.
    כשאני מבקר, אני מבקר בצורה אובייקטיבית ונטולת רגש. אם אדם לא יכול להתמודד עם ביקורת הוגנת, נו, זו כבר לא בעיה שלי.

    24/01/2015 23:43

דרך אגב, סיפור יפה. התחברתי אליו ומזל טוב על בחירת העורכים.

24/01/2015 13:56

    מרוגז קלות, זה יכול להיות בעיה שלך יום אחד.
    "אני יכול לסכם בכך שאם אחרי שקראתם את זה הצטרפתם לחלק ששונאים אותי אני לא מאשים אתכם," -אתה.
    אף אחד לא שונא אותך. אף אחד לא מאשים אותך. אף אחד לא רוצה לעשות לך רע.
    תתחשב באנשים. כשאתה רואה שלחלק מהאנשים קשה עם הביקורת שלך, והם אפילו מבקשים ממך להפסיק, הם פותחים בפניך את לבם וחושפים את החולשות שלהם בפניך ואתה מתעלם. אתה מתעלם כי כל אדם צריך להתבגר. כי כל אחד צריך לדעת לקבל ביקורת. כי כל בן אדם צריך להיות בדיוק כמו השני.
    לאחד יותר קל לקבל ביקורת ולשני פחות. לשני קשה.
    אתה לא חייב לסגור את לבך, אנחנו לא באים נגדך.
    אתה נשמע לי מאוד מעניין וקראתי חלק מסיפוריך, הייתי רוצה להכיר אותך יותר.

    26/01/2015 23:13

    – אם אני ביקרתי בצורה הוגנת ושני אנשים הסתערו עלי בטענה שאני לא הייתי בסדר – סליחה, קשה לי לראות איך אתם לא באים נגדי.
    – אם תסתכלי טוב תראי שאף אחד לא ביקש ממני להפסיק בשום שלב, וגם אם כן, להפסיק ממה? הביקורת כבר נכתבה ואני לא יכולתי לצפות מראש את תגובת הכותבת, כי אני לא מכיר אותה.
    – אני מצטער, אבל לקרוא לי "מפגר, יהיר ונפוח" זה לא לחשוף בפני חולשה – זה להכנס בי בכל הכוח. כוח די עלוב, כמובן, שמקורו בצורך ילדותי, אבל בכל הכוח שעומד לרשותה של הכותבת.
    – אז בעצם את רוצה שאני אעשה… מה? אתנצל? זה לא בא בחשבון. אני לא מתכוון להתנצל על טעות של הכותבת (כן, טעות. להכנס במישהו שמנסה לעזור זו טעות). לעזור לכותבת בדרך רגישה יותר? בלתי אפשרי. כבר הסברתי למה ביקורת רגישה היא בלתי אפקטיבית. ללכת מכאן ולתת לתגובות כועסות עלי לזרום? אפשרות, אבל אני פרפקציוניסט, ואני יודע שאני לא אוכל לנוח עד שאני אדע שניצחתי.
    – את רוצה להכיר אותי יותר? בסדר. תקראי סיפורים שלי. תגיבי לי. אל תנסי לעזור לאנשים שאני נלחם בהם.

    28/01/2015 17:59

    נלחם בהם זה קצת יותר מידי קיצוני…

    28/01/2015 20:11

    לא, זה בדיוק מה שזה – אני נלחם באידיאלים הילדותיים האלו שהם מייצגים. מלחמה קטנה ומילולית, אבל מלחמה.

    28/01/2015 21:13

למרוגז קלות – אני די מקווה שזאת תהיה ההודעה האחרונה שלי שמופנה אלייך בקשר לסיפור הזה. לפי מה שכתבת בתגובות הקודמות – אני לא יודעת לקבל ביקורת.
דבר ראשון – אני לא כתבתי את הסיפור והביקורת לא מכוונת אלי – וטוב שכך כי לא אהבתי איך שניסחת אותה. לא אהבתי גם שאתה אומר שמחמאות זה רק לאנשים מושלמים או לאנשים חסרי ביטחון עצמי. לא אהבתי שאמרת שאתה מבקר בצורה נטולת רגש – כי לדעתי צריך לתת ביקורת עם רגש.
כפי שבטח כבר הבנת יש לנו דעות שונות. ואני לא מסכימה איתך על כל כך הרבה דברים.
ההשערה שלי היא שלא לקחת בחשבון דבר ממה שאמרתי. אתה תמשיך לתת ביקורת בדיוק באותו אופן שנתת. נטולת רגש, בלי מעט מחמאות לחיזוק הביטחון העצמי של הכותב וכעידוד שימשיך לכתוב.
אתה יכול לומר ש"אני לא יודעת לקבל ביקורת" ואני אגיד שאתה לא יודע להגיש ביקורת.

26/01/2015 22:59

    ואני אמשיך בצדקתי ואת תמשיכי לטעות. אין לך טענה מוצקה, ועד שאני לא אשמע כזאת אני אשאר בעמדתי.

    28/01/2015 17:38

למה אני צריכה לתת לך הוכחה מוצקה?
אני אומרת את דעתי וזהו.
אני חושבת שאני צודקת אתה חושב שאתה צודק – כמעט כמו בכל ריב.
אז משום שאני לא מרגישה צורך למצוא הוכחה מוצקה, כי אני רק רוצה להביע את דעתי, סביר להניח שתמשיך "לטעות".

28/01/2015 19:04

    לא ביקשתי הוכחה מוצקה, ביקשתי טענה מוצקה. את יודעת למה? כי אני בן אדם הגיוני. כי אם אני מתווכח עם בן אדם אני גם מקשיב לו, בניגוד אלייך. אני לא נשאר בעמדה שלי כמו אידיוט. אז אם תצליחי להעלות טענה שאני לא אוכל להפריך, אני מוכן להתנצל.

    28/01/2015 21:17

    אלוהים אדירים-
    מישהו מקשיב בכלל למה שהוא אומר? -_____________-

    הוא התייחס לסימני פיסוק, לחזרות, לצורת הכתיבה- בצורה מאוד אובייקטיבית ומנומקת. מה אתן רוצות ממנו?
    הוא גם לא רשם שום דבר גרוע אפילו! רק; בינוני, סביר, התחלה הגיונית, חזרות מייגעות, משלב רדוד, דקדוק מצויין, תחביר מצויין…- ובכבוד רב.
    אז הוואא לא ההתתייחחסס לממסססררר. כמה בלתי מוסרי מצידו! אז הוא לא התחנף ורשם "חחחחחחחחחחחחחחחח אבל זה בסדר חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה יפה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח כל הכבוד על המאמץ חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח (: XD <3 <" אז שפשוט לא יגיב לך יותר?? אני חושבת שזה הפסד למישהו שרוצה להתקדם בכתיבה שלו… הוא היחידי שכתב לך אשכרה מה אפשר לשפר :\ חבל לי על זה, אבל אם ההרגשה שלך שכולם יתנו לך להרגיש טובה ומעולה יותר חשובה בעינייך, לכי עם זה.
    בקצרה- את שונה הוא שונה. הכל בסדר. עכשיו תחליטי אם את רוצה קשר עם אדם כזה או שאת פוסלת אותו וכאן הדרכים מצתלבות.
    בהצלחה ^^

    29/01/2015 01:02

    דבר נוסף-
    אם הוא העליב, זלזל, דיבר בחוסר נימוס, כבוד- או יצא נגד ערך אחר מאוד חשוב, אז יש סיבה טובה לקטול אותו. תדגימו מהטקסט. אחרת כל מה שתגידו לגביו חסר כל בסיס. מה שאגב זו קצת צביעות לצאת נגד חוסר כבוד, כשאם מישהו מסתכל על התגובות אתן הייתן הרבה פחות מכבדות ממנו XD הו אירוניה מתוקה. הו האבסורד. היכן אלוהי ההיגיון?

    29/01/2015 01:07

מעניין. הבנתי את המסר פחות או יותר (או שפירשתי לא נכון, אחד מהשניים). הבנתי שצריך להעיז, והבנתי שאת כנראה אחת שמעזה. הכתיבה היא בעצם השער שלך לנפש, וגם אם יש ניקוד בינוני אני לא שמה על זה אפילו. את מראה איך חלק מהנפש שלך יכול להתפרש בשלושה עשר שורות, וזה פשוט מדהים.

28/01/2015 22:16

    קלעת בול, תודה רבה!!!

    29/01/2015 08:16

תעשו טובה ותסיימו את הדיון הזה.
לא אוהבים איך שאני כותבת? אל תקראו!
הסיפור הזה מיוחד בשבילי. בדיוק כמו שקטניס אמרה, הוא חלק ממני ובגלל זה כל כך נעלבתי שמסתכלים עליו בתור סימני פיסוק, חזרות וצורת כתיבה.
אני אחזור שוב, החזרות שלי היו בכוונה! תגיד לי שזה לא נכון לכתוב ככה? סבבה! זה לא מעניין אותי! אני אהבתי אותו ככה!! הסיפור שלם מבחינתי גם עם כל "הפגמים" שלו. הסימני פיסוק באמת לא במקום. שכתבתי את זה זה היה ממש בסערת רגשות ולכן כל פעם שעצרתי לחשוב שמתי פסיק או נקודה. בעיני זה היה מופלא שזה ככה. כי ככה אני שוב פעם עוצרת וחושבת על מה שהיה וזה שוב עושה לי נעים-עצוב בלב. והמשלב הלשוני? כדי להוציא סיפור מדהים לא חייב דווקא להשתמש במילים גבוהות.
הביקורת "הבונות" פה לפעמים לא תמיד בונות. כי בכל אופן נכנסתי לבחירת העורכים- מה שאומר שהסיפור שלי טוב. אז למה לקלקל את השמחה שלי? ולדחוף ביקורת "בונה" זה סתם מוריד את המורל. מרוגז קלות- אני יודעת שקראתי לך בשמות גנאי זה לא היה במקום ואני מתנצלת. אני בעד שתתבגר קצת ואז תתן ביקורות. כי פה זה אתר שמעודד לכתוב וביקרות כזאת, שהיא אובייקטית ואין בה כל רע, פשוט מייאשת. יש כאן ילדים בני 13 ובאמת הכתיבה שלהם קצת פחות טובה משלי, אבל לכתוב מרפא להם את הנפש. אם תתן לכם ביקורת כמו זו הם לא יכתבו יותר.

29/01/2015 06:37

    – אז בעצם מה שאת אומרת זה שהסיפור הזה הוא לא סיפור, הוא פשוט התבכיינות.

    – משלב לשוני לא חייב להיות גבוה, נכון, הרבה סופרים טובים כותבים בסלנג, אבל הוא חייב להיות תואם. כשאדם מנסה לכתוב במשלב לשוני גבוה ואין לו מושג איך לעשות את זה מה שיוצא הוא שמילה אחת היא סלנג מחפיר והבאה אחריה היא מילה גבוהה בשימוש לא נכון (נניח, כמו כשמשתמשים במילה "אינו" לתאר פעולה בעבר)
    – את ראית את ההגדרה של ביקורת בונה. את יודעת שאת טועה כאן. זו הייתה ביקורת בונה.
    – בולשיט. את ראית סיפורים אחרים בבחירת העורכים? זה שהסיפור שלך נכנס לבחירת העורכים רק אומר שהעורכים (שחושבים שאנחנו צעירים מכדי לכתוב כמו שצריך) אהבו אותו והכניסו אותו לדף אחד יחד עם עוד סיפורים בינוניים.
    – עד לפני שנה הייתי בן שלוש עשרה. הייתי אז אותו דבר אבל פחות משכיל.

    29/01/2015 09:13

נתת לי ביקורת בונה, אני בוחרת לא לקבל אותה.
תמשיך בחיים שלך תודה.

29/01/2015 11:17

נתתי חמישה כוכבים, שאני חושב שהגיעו לך, ואני אסביר למה:
את כתבת פה סיפור קצר, שבניגוד למה ש'מרוגז קלות' אמר, אני פירשתי את המסר וגיליתי את המשמעות הנפלאה שעומדת מאחורי הסיפור הזה.
אני משתדל להגיב לסיפור ולא לתגובות של הסיפור, אך בכל זאת,
יש אמת בחלק מהדברים שהוא כתב וצריך לקבל אותה, אני מצאתי את המסר שהוא לא מצא, מכיוון שהמחשבות שלי ושלו שונות יותר מששלי ושלך דומות.

בהצלחה בהמשך וכל טוב :)

29/01/2015 22:50

הכותבת יכולה להסביר לי את המסר בסיפור הזה?

06/02/2015 17:55

    ועכשיו קראתי את רובן של התגובות. כל הכבוד על בחירת העורכים.

    06/02/2015 18:33

להפריך?
זה לא מדע אני פשוט אומרת את דעתי, ואני לא צריכה שום התנצלות ממך.
יש לנו דעות שונות ולדעתי אין צורך להתנצל על זה.
תלך עם הלב שלך ואני אלך עם שלי.

09/02/2015 14:12

    אוהו, שוב האידיבידואליזם הזה… אין פה "דעות שונות". יש פה צודק וטועה.
    ואת בעצם אומרת שלא אכפת לך אם את צודקת או טועה – את פשוט תמשיכי בדעתך, לא משנה כמה חסרת הגיון היא, העיקר שאת תשארי בעמדתך.

    09/02/2015 18:49

כן! שוב האידיבידואליזם הזה!
לדעתך אין פה דעות שונות ולדעתי יש.
אני לא אהבתי את האופן שבו כתבת את הביקורת וזהו זה.
זה שלא אהבתי זה אומר שאני טועה?
כשאני כותבת ביקורות שאני נוהגת להוסיף גם דברים טובים כדי לעודד את הכותב להמשיך לכתוב. רק הבעתי את דעתי על הביקורת שנתת לכותבת.
אני לא חושבת כמוה, ואני חושב שמה שהיא אמרה עליך זה ממש לא בסדר, אבל אני מבינה מה עבר לה בראש כשהיא כתבה את זה. למרות שאני נגד זה כמובן.
אני מקווה שאתה עדיין רק "מרוגז קלות" ולא יותר מזה כי לא התכוונתי לריב איתך, רק הבעתי את דעתי.

09/02/2015 21:32

    לא, זה שלא אהבת אבל לא היית מסוגלת להסביר למה באופן שמתבסס על הגיון אומר שאת טועה. בנוסף, הסברתי לך כבר שלוש פעמים למה לא אמורים לכתוב בביקורת דברים טובים ואת פשוט התעלמת.

    12/02/2015 17:08

בקיצור מרוגז קלות, קיבלת ממנה ביקורת בונה על איך לכתוב ביקורות. אתה לא חייב לקבל אותה, בדיוק כמו שלא קיבלתי את הביקורת בונה שלך על הסיפור שלי.

09/02/2015 23:44

    הבדל הוא שאני כותב בהגיון, בעוד שהביקורת שלה מתבססת על.. אממ… רגש? זה לא עובד.

    12/02/2015 17:06

    הסיפור שלי מבוסס על רגש וקראת לו התבכיינות.
    אם אתה לא מבין שספרות לפני שהיא פסיקים, נקודות ומשלב לשוני גבוהה. היא קודם כל רגש. אז אתה יכול להיות סופר. אפילו סופר שהפיסוק שלו במקום, והמשלב הלשוני גבוהה. אבל אף אחד לא יקרא את הסיפורים שלך ויגיד מצמרר, נגעת בי, נכנסת לי ללב. הצלחת לחדור אליי. גם ביקורת צריכה להיות רגישה לפני שהיא העניינית. במיוחד שאתה לא מושלם בסיפורים שלך.

    13/02/2015 08:18

    זה לא נכון. אנשים קוראים את הסיפורים שלי, ומה שהם אומרים זה בדיוק מה שאת מתארת – תגובות רגשיות. כמובן, אולי זה בגלל שלאנשים אין מושג על מה הם מדברים, אבל העובדה היא שהם מגיבים באופן רגשי. ואני לרוב לא מביע רגש מסוים בסיפורים שלי (חוץ מדכאון ושנאה…). אז איך זה קורה? איך זה שאני כותב בלי רגש ומעורר רגש?
    תחשבי, נניח, על מוזיקה. זה לא יותר מרצף של צלילים, אבל אנשים יוכלו לומר לך מייד אם קטע מסוים הוא שמח, עצוב או כל רגש אחר. מנגינה עצובה שהולחנה על ידי בן אדם במצב רוח טוב (בהנחה והיא הולחנה כמו שצריך) תזוהה כעצובה, בזמן שמנגינה שמחה שהולחנה על ידי אדם עצוב תזוהה כשמחה. זה לא משנה כמה רגש את תרגישי בזמן הכתיבה, אם לא תדעי להביע אותו כמו שצריך הסיפור יצא שונה לגמרי ממה שהתכוונת. תזכרי שהקורא הוא לא את, שיודעת מה הרגשת כשכתבת את הסיפור הזה, אלא אדם אחר, שונה לגמרי, שאין לו חצי מושג מי את.

    13/02/2015 15:50

מרוגז קלות, אני לא אוהבת גמבה.
אין שום סיבה.. אני פשוט לא אוהבת גמבה..
יש לך הסבר הגיוני לזה? לא נראלי, כי אני פשוט לא אוהבת אותה.
אם לא הבנת את הדוגמה זו כבר בעיה שלך.
אני לא התעלמתי ממה שאתה אמרת. הבנתי ולא הסכמתי איתך.

12/02/2015 19:07

    אבל ביקורת היא עניין של הגיון, לא של טעם אישי. את יכולה לנסח ביקורת איך שתרצי, אבל יש דרך נכונה ויש דרך שגויה. לאהוב ולא לאהוב זה עניין של טעם אישי.

    13/02/2015 15:41

אני-למרבה הבלבול- מסכימה עם שני הצדדים. מרוגז קלות טועה בכך שאם לא אוהבים משהו ואין טיעון הגיוני אז טועים. ואם אני לא אוהבת את הצבע כחול, אין לי הסבר ואתה אוהב? אז זה אומר שאני טועה? לא. זה עניין של דעות. וכשיש דעות אתה ואף אחד אחר לא יכול לחלוק עליהן. הוא צודק בביקורת שלו אך באמת היה צריך לעדן אותה ולהוסיף מחמאות. כי ביקורת אובייקטיבית מראה את כל צדדי המשוואה, את מה שאהבת, את מה שלא, את מה שצריך לשפר ואת מה שצריך לשמר.. לכן זה פגע בכותבת. והיה פוגע גם בי. מרוגז קלות, הביקורת שלך הייתה סובייקטיבית לחלוטין ותוכל להביא פה כל טיעון הגיוני שתמצא, אולם מעולם לא תוכל לחלוק על חוקים מוגדרים. לדעתי תנסה אולי להיות פחות פוגעני. אני לא באה לשפוט אותך ובמלוא הכבוד, גם אם תיקח אות זה כמחמאה, קצת הגזמת. בנוגע לכותבת, אני הבנתי את המסר והסיפור היה מסחרר ומרגש אולם אני מרגישה שאולי צריך לשפר את הסוף, לא הצלחת להעביר את רגשות השמחה למצב של תמיהה ובלבול אולם הרעיון פשוט מדהים. מזל טוב על בחירת העורכים אבל את לדעתי צריכה לקבל ביקורת יותר טוב ולא לתקוף ישר. סימני הפיסוק לא היו במקום ואי אפשר לכתוב סיפור בלי זה(נוגד את חוקי הלשון) אז אני ממליצה שתעברי על זה.
-לסיכום-
שניכם טועים וצודקים אבל צריכים לראות קצת יותר מעמדתכם ולהיפתח ולהקשיב. חוץ מזה כל אחד צודק בדרכו שלו. בהצלחה לשניכם!!!

17/02/2015 23:40

    אני אגיד שוב , הסימני פיסוק שלי בסיפור הזה הם לא במקום בכוונה.
    ולא התכוונתי להעביר תמיהה ובילבול.
    תראו, אני מעריכה בני אדם שאוהבים ורוצים לכתוב בצורה מקצועית. אני לא אחת מהם. הסיפור שלי לא מקצועי-בכוונה! בעיני זה כל מה שכייף לי בכתיבה, להוציא מהלב בלי לחשוב על כל פסיק. זה הסגנון כתיבה שלי, למי שזה צורם בעין שלא יקרא. אני בעד להפסיק את הדיון הזה, כי הוא לא מגיע לשום מקום.
    בהצלחה לכולם בכתיבתם המקצועית וגם הלא…

    18/02/2015 09:03

    את מבקשת מאיתנו להיות פתוחים יותר אבל מתעלמת ממה שאנחנו אומרים. אני הסברתי מיליון פעמים למה לא אמורים לתת מחמאות בביקורת ולמה לא היה שום דבר שציינתי שאהבתי. וכמו שכבר אמרתי, יש המוני דברים שהם עניין של דעה ואין בהם טועה או צודק, אבל ביקורת היא לא אחד מהם. יש דרך נכונה ודרך שגויה לבקר. ובעצם, מה סובייקטיבי בביקורת שלי? היא לא מעורבת רגשית בשום דרך.

    18/02/2015 18:56

    אתה צודק.
    רד מהסיפור שלי…

    19/02/2015 07:55

אני אישית לא מתחברת לסיפורים קצרים, אבל הסיפור שלך ממש מדהים. מאוד התרשמתי מהכתיבה…

19/02/2015 09:28

ממש אהבתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

22/03/2015 16:00
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך