SUPERCORP REALITY (סופרקורפ ריאליטי)

*פרק 1- להתאהב*
"אם את רוצה להרוג את סופרגירל תצטרכי לעבור דרכי,"  לינה אמרה לאנדריאה.

הקריפטונייט החד שאנדריאה מחזיקה מונח על צווארה של לינה, סופרגירל מאחוריה, בעולם הווירטואלי, מנסה להציל את האנושות משטיפת מוח.

"אני יודע כמה קשה להיות במציאות שלנו, אבל אני מאמינה בך"

היא רואה שאחד אחרי השני האנשים עוזבים את העולם הווירטואלי, היא לוחצת על יציאה.

ריח של קפה באוויר, קארה מרגישה שהיא שוכבת במקום רך ונעים, וריח מוכר באוויר, היא אט אט פוקחת את עיניה, היא לא מזהה איפה היא נמצאת, היא לא נמצאת בדירתה. 

יש מגזין של קטקו עם כתבת שער של לינה לות'ור על השידה, זה הריח של לינה באוויר!

היא קמה, היא שמה לב שהיא לובשת חולצה לבנה ללא חזייה ומכנסי בוקסר נשים ורודים.

"וו-או"…

"קארה!"

היא נבהלה וניסתה לכסות את הגוף שלה בידיה כי לינה לות'ר נכנסת לחדר, שערה פזור והיא לובשת בייבי דול ורוד משגע.
 
"קארה? מה את עושה? את יודעת שאין שם שום דבר שלא ראיתי", לינה צחקה למראה של קארה.

-מה זאת אומרת ??!!-

"נכון" קארה יישרה את גופה, הבחינה ברגליה של לינה ונפשה נעתקה..

"אממ, אני רעבה! נלך למטבח?"

"בטח! הכנתי אוכל, את הדברים האהובים עליך" לינה אחזה בידה ומשכה אותה לעבר המטבח.

קארה ראתה פנקייק עם שוקולד ובננה, וכוסות קפה, למראה הזה בטנה החלה לקרקר.

"זה מריח ונראה נפלא" קארה חייכה אל לינה.

"הכל בשביל הגיבור שלי" לינה נישקה אותה קלות על השפתיים.

קארה הרגישה שכל דמה ממהר, היא הסמיקה כל כך ולבה הלם בפראות, מדוע הרגישה כך?

-לא זה לא אפשרי, האם אני מאוהבת בלינה לות'ר ??-

*פרק 2-טעות*
-זו טעות, זו בטח טעות.-

לינה נראית כה רכה, היא אוכלת חתיכת פנקייק ומתיישבת לשולחן עם מבט שואל על פניה.
"קארה? מה קורה? את מתנהגת שונה…"

"לינה אני .. – לינה, אני לא צריכה להיות כאן."

הגבות של לינה מתקרבות, "למה את מתכוונת? את צריכה ללכת לעבודה?" 

"לא, לינה..אני חייבת לצאת מכאן..אני חייבת לחזור לעולם האמיתי .."

"קארה, את בעולם האמיתי, את איתי! ואני איתך, אלה החיים שלנו, ביחד!"

לינה קמה ועוטפת את קארה בזרועותיה, קארה מסמיקה שוב, היא לא יכולה לעמוד בזה, איך היא תתמודד כשהקירבה הזו של לינה תיפסק בעולם האמיתי? 

-אולי אני צריכה להיות כאן עוד קצת …-

"קארה תסתכלי עליי" לינה מצמידה את המצחה אל מצחה של קארה.

"לינה …" קארה עוצמת עיניים ופותחת אותן, כחול פוגש ירוק.

"קארה אני אוהבת אותך ואת לא צריכה להיות בשום מקום אחר, רק כאן לצידי…"

הידיים של לינה עוטפות את קארה מאחורי גבה, קארה באותה תנוחה.
היא שוקעת בעיניה של לינה, המבט הזה שהתעלמה ממנו כל כך הרבה זמן, פתאום הכל ברור לקארה, כל הפרחים ומיליוני הכסף שהוציאה עליה. ולמה לינה הגיבה כפי שהיא הגיבה, היא באמת שברה את לבה כי זה לא רק יחסי חברות זה הרבה יותר מזה.

היא צללה לשפתיים של לינה, היה חשמל בכל גופה, היא לא ידעה שהיא מייחלת אליה עד לרגע זה, השפתיים של לינה רכות וכשלינה מבקשת כניסה קארה נותנת לה והיא מרגישה סחרחורת והכי חיה שהיא יכולה להיות .

קארה המומה מהתחושה שהיא מרגישה, הדופק שלה חזק כל כך או אולי היא שומעת את הדופק של לינה? היא לא יכולה להגיד ..

"אני כל כך אוהבת אותך לינה, כל כך התגעגעתי אליך"

היא מחבקת את לינה בחוזקה, כאילו פחדה שהיא תברח ממנה, ובלי שתרגיש שהדמעות זולגות מעיניה.
לינה בהלם מהמחווה ולא מבינה מה קרה לקארה?
"היי, היי קארה? מה קורה איתך? את בסדר?"

*פרק 3- לצאת*
"אני מצטערת שאני מגיבה ככה,  פשוט הבנתי כמה דברים חשובים לגבייך לינה.."

"כן..אני רואה שמשהו קרה לך, ראיתי את זה מהרגע שקמת..אבל קארה, מה קורה?"

קארה לא מסוגלת להגיד את מה שהיא צריכה, כי בסופו של דבר היא יודעת שהיא תצטרך לצאת ולחזור לעולם האמיתי, בלי הלינה הזו כאן.

"לינה, אני כל כך רוצה שזה יהיה אמיתי, את פקחת את העיניים שלי, ואני יודעת שאת מרגישה כמוני, אני צריכה לחזור ולהגיד את זה ללינה שלי…"הקול שלה נחלש.

"קארה, אני הלינה שלך , מספיק עם הדיבור הזה! זה אמיתי! את אמיתי ואני אמיתי!" לינה מצביעה עליה ועל קארה, "אנחנו אמיתיים".

"לא… לא… לינה, אני יודעת שעכשיו אני אוהבת אותך. שנים שהתעלמתי מזה, ומההרגשה שנתת לי, אני כל מצטערת. אני הולכת לתקן את זה!"
-ובשביל זה אני צריכה לצאת מכאן, אבל איך?-

"לא קארה!  אל תעזבי אותי! אני אוהבת אותך…"
היא חיבקה את קארה שוב, היא נישקה אותה בתשוקה, קארה הרגישה כל כך נעים ולרגע הכל נשכח, לינה מובילה אותה לחדר המיטה, שתיהן מגפפות אחד את השנייה,  לינה יודעת בדיוק היכן לגעת בה, ידיה מתחת לחולצה של קארה היא מששת שד אחד וקארה פולטת אנחה, לינה מנשקת את צווארה ויש לה צמרמורות .

קארה תופסת את הירכיים של לינה מהצדדים היא סוחטת אותם, לינה צוחקת,  ידיה מגיעות לגב של לינה ולמחשוף שלה, היא מנשקת אותה באיזור הזה, היא מרגישה את העור החם של לינה, היא חושפת שד אחד, הפטמה שלו זקורה והיא מכניסה אותו לפה, האנחות של לינה גורמות לקארה להיות יותר רטובה.

לינה לא מבזבזת זמן, היא מורידה את הבייבי דול שלה וקארה מהופנטת, לינה מושיטה את ידיה ומפשיטה את קארה מהחולצה, שתיהן מסתכלות אחת על השנייה ושוב פעם השפתיים שלהן נפגשות.

*פרק 4- חופשייה*
לינה מתקרבת לקארה ומפילה אותה על המיטה, היא רוכנת מעליה ומתיישבת על הבטן של קארה.

"ראו לינה את כל כך יפה…" קארה בקושי יכולה לדבר.

לינה מחייכת ומתחילה לזוז ולהתנועע על הבטן של קארה, היא מרגישה את הרטיבות של לינה למטה וגם את שלה מתחילה להצטבר.

לינה מתחילה לנוע במקצב קבוע, הראש שלה מוטה לאחור והקולות שהיא עושה מרטיבות את קארה עוד יותר.

"קארה, אני צריכה אותך" לינה מצליחה להגיד מבעד לקולות ההנאה שלה.

קארה נוגעת בשדיה היא צובטת את הפטמות של לינה, מטיילת לאורך הבטן שלה עד שהיא מגיעה לאיזור החם והלח. היא נוגעת בתנועות מעגליות בדגדגן של לינה, מתחילה לאט ומשגעת את לינה, שמתחילה לרעוד מגלים של הנאה.

קארה כל כך נהנית מהמחזה הזה ומהקולות שלינה מפיקה, היא ממשיכה יותר מהר את התנועות.
פתאום לינה תופסת את שתי ידיה ומחזיקה אותם לצדדים, השדיים של לינה מעל ראשה ולינה מתחילה לזוז מהר, הרטיבות של שתיהן הגיעה לשיא ולינה רוכבת על קארה ולבסוף היא מגיעה לאורגזמה שלה.
לינה  מנשקת את קארה ואומרת "עכשיו תורך אהבה".

*פרק 5-לשכוח*
קארה קמה, לינה שוכבת ומביטה בה.

"האדם האהוב עליי" היא אומרת לה,
לרגע קארה נזכרת שהיא צריכה לעשות משהו חשוב, אבל היא לא בטוחה מה היא צריכ לעשות,  היא בטוחה שהיא שחכה משהו לעשות…
כנראה זה ניכר על פניה כי לינה קוראת לה,

"קארה? הכל בסדר? שנמשיך?"

קארה תופסת את החולצה שלה ולובשת אותה, "לינה, אני, אני הייתי צריכה לעשות משהו, אני צריכה לעשות משהו…" גבותה קרובות ופניה מנסות להיזכר מה הדבר שהיא צריכה לעשות.

"לא קארה, לא שוב…" לינה נהנחת.

פתאום נשמעת דפיקה בדלת
"את מצפה למישהו?" קארה שאלה.

"לא…."

"אני אלך לפתוח".

קארה פתחה את הדלת, החיוך המרוצה על פניו של לקס גרם לה לבחילה.

"קארה מי נמצא בדלת?" לינה צעקה מחדר השינה.

לקס מתקרב אליה, היא מתכוונת להתחמק ממה שהוא הולך לעשות, אבל מה שהוא עושה מותיר אותה חסרת מילים,  הוא מחייך באמת ואומר לה;

"הגיבור המועדף עליי,"  -אוי זה נשמע נורא- והוא מחבק אותה קלות.

"לי-לינה זה אח שלך..לקס.." קארה מצליחה להגיד,
"אני כבר חוזרת…"
היא משאירה את לקס בסלון ופונה חזרה לחדר השינה.
"לינה, אח שלך פה! מה הוא עושה פה?"

"את יודעת, בטח בא לבקר אותי, אני אחותו?"
לינה אמרה ועיניה פקוחות לרווחה.

"לינה תיזהרי הוא מסוכן"

לינה צחקה "בהחלט מסוכן איך שאת והוא הצלתם את כדור הארץ מפלישת החייזרים, אז בהחלט הייתי אומרת שהוא מסוכן…"

לינה מתלבשת מהר ויוצאת החוצה.

*פרק 6- מאושרת*
"לקס!"

"לינה, האור של משפחת לותר!"
לינה ולקס מתחבקים.

"מה שלומך?"

"אני בסדר, וגם אמא בסדר, למרות שעדיין קשה לה להתאושש ממה שהיא עברה.."

"טוב זה בהחלט מובן…לא קל לה לגלות שגם אני וגם אתה גייז.."

לקס עושה פרצוף.
"איך קלארק?" לינה שואלת,

"הוא פנטסטי! אני באתי לפה כי אני רציתי לספר לך שאני הולך להציע לו נישואין"

"וואו לקס! זה ממש אדיר!  מזל טוב! מירב האיחולים."

קארה מצטרפת אליהם
"קארה, שמעת את החדשות?"

"כן! וואו אתה וקלארק ביחד? וואו מזל טוב!"

"כן, אני מניח שאת וקלארק תיהיו חוץ מבני דודים גם קרובים בקשר נישואין."
קארה חייכה.
"טוב אז אני הולך , רק רציתי לספר את זה לך קודם…"
לקס פתח את הדלת ויצא.
"ביי!"

"וואו אני לא מאמינה ששנינו התאהבנו בקריפטונים. מי היה מאמין, לותר וסופר במערכת יחסים"
לינה וקארה צחקו.

הן פנו להמשיך לאכול את מה שנשאר על השולחן: קפה, ביצים, ופנקייק עם בננה.
קארה נזכרה שהיא מאוד רעבה ואכלה ברעבתנות.

קארה ולינה יושבות על האי מטבח שבפנטהאוז של לינה.

לינה מסתכלת על קארה, איך היא אוכלת , היא אוהבת את הדרך שבה קארה לועסת את האוכל עם הפה שלה, איך הלסת שלה זזה למעלה ומטה וקארה מסתכלת עליה והחיוך שלה נמתח על שפתיים סגורות.

איך היא מזיזה קווצת שיער שהפריעה לה, היא אפילו אוהבת את האופן שבו קארה נועצת את המזלג באוכל שלה.
היא אוהבת איך העיניים הכחולות של קארה נוצצות כשהיא מגיעה למנה האחרונה,  פנקייק עם בננה וסירופ מייפל.
קארה מרימה את מבטה כי היא שמה לב שלינה לא נוגעת באוכל.

"לינה, אני רואה שאת לא אוכלת!"

"קארה", לינה אמרה ברצינות, "את יודעת שאני מאושרת איתך?"

"לינה, גם אני מאושרת איתך, את כל מה שרציתי".

לינה וקארה מחייכות אחת לשנייה, קארה בולעת שארית פנקייק שנשאר לה בפה.

"אז קארה, מה שאני מנסה לומר, אני אוהבת את כל כולך, את כל החלקים שלך, החלקים האנושיים שסיגלת לעצמך וגם את החלקיי האל שלך, כי מי כמוני יודעת שיש לך "גאד קומפלקס"…

"לא אני לא!" קארה מוחה בתוקף ומחייכת.
לינה עושה פרצוף וצוחקת.
קארה מפסיקה ללעוס ומסתכלת על לינה כי היא מרגישה שלינה רוצה להגיד משהו חשוב.

"אז קארה, אני מנסה לשאול אותך האם תיהי לנצח שותפת המשחק שלי עד שאחד מאיתנו ייפסל?"

*פרק 7 – הצלה*
"ג'ון מצאתי אותן! הם במעבדה של לינה, בגלל זה לא הצלחת לאתר אותן."

אלכס מתקרבת אליהן.
"אני חושבת שקארה לא הצליחה לצאת ולינה הלכה אחריה, או גאד… שתיהן עם עדשות אדומות..זה לא טוב…"
היא מעבירה יד על המצח.

"את חושבת שאת יכולה להוציא אותן מזה?" ג'ון שואל.

"קלי פה איתי ויש לנו כאן את האדרנלין אבל אני חוששת שכמו במקרה שלי, זה לא יעזור ואני אצטרך להיכנס לשם כמו שקלי נכנסה והוציאה אותי."

"בסדר, אני והצוות נגיע אליכם במהרה." ג'ון סיים את השיחה.

"אוקי, קלי בואי ננסה להזריק ללינה..אצל קארה זה בלתי אפשרי כרגע.."

"אוקי זה אצלי."

קלי פותחת את הזריקה ומזריקה ללינה,
לינה זעה קלות,  עיניה מרצדות מתחת לעדשות המגע.

"אוי שיט זה לא עובד!" אלכס נראית חסרת אונים.

"אלכס," קלי אומרת, "אני חושבת שאין ברירה ואת חייבת להיכנס…"

"כן.. כן את צודקת, אני אחזיר אותם."

קלי מביאה לה את העדשות,
"אלכס יש לי כאן אפשרות בטאבלט להחזיר אותך כל רגע, לפחות עד שברייני יגיע לפה וגם הוא וניה יכולים לעזור אם משהו ישתבש".

אלכס מהנהנת לעבר קלי והיא מחזירה לה הנהון.
היא לובשת את העדשות, עיניה נצבעות בצבע של העדשות, היא נכנסה.

*פרק 8- קריפטונייט*
קארה הסתכלה על לינה, עייניה הכחולות פגשו בירוק לזמן ארוך, היא חייכה ואמרה;
"לינה, את האחת שחכיתי לה, יהיה לי הכבוד העצום להיות התמיד שלך, לנצח."

לינה חייכה  שיערה היה פזור, קארה לקחה את ידה והזיזה את השיער מאחורי האוזן של לינה והן התנשקו מעל אי המטבח של לינה, נשיקה רכה ונעימה.

לינה התנתקה מקארה ואמרה "אם אני לא טועה אני חושבת שהתור שלך הגיע..?"

"או ראו" עיניה של קארה הבזיקו בהתלהבות.

לינה הובילה את קארה שוב לחדר השינה,
"קארה לפני שנמשיך אני רוצה שתראי ..אהמ ..משהו שהכנתי לך"

"אוקי, בטח."

לינה הוציאה קופסה מוארכת, היא נתנה אותה לקארה והיא פתחה אותה,
בפנים היה רתמת דילדו(תירגעו, בגודל רגיל, אנחנו רוצים לגרום לה הנאה) שמתחבר לרתמה, היה לו שניי פינים, אחד לנרתיק ואחד שמגיע לדגדגן ומה שמיוחד בו שהיה בקצה שלו קריפטונייט 5 אחוז .

קארה הרגישה מן חולשה נעימה כזו שבאה אחרי צחוק טוב.
קארה חיכתה להסבר.

"אז קארה זה דילדו מיוחד מתוצרת אל קורפ,  זה עשוי מסיליקון גמיש אך קשיח ובקצה של הפין הקטן יש קריפטונייט שאני יצרתי. הוא גורם לכאב מגרה כשזה ייכנס לתוכך ויגע בדגדגן שלך.
אני אלבש את זה וככה אני מקווה לספק אותך…" וחיוך שובב הופיע על פניה.

לינה פנתה ללבוש את רתמת הדילדו, זה  היה מראה ששיגע את קארה וגרם לה לרטיבות; לינה עם הבייבי דול ופין משתרברב מתחת לשמלתה..

לינה התחילה לנשק את קארה, תחילה בפה ואז היא ירדה לצוואר, קארה הרגישה צמרמורת והלב שלה דפק לקראת הבאות.
ידיה של לינה  ירדו לשדיים של קארה, היא לחצה אותם מתחת לחולצה של קארה, קארה הרימה ידיים ולינה הפשיטה אותה  מן החולצה, היא לקחה שד אחד והכניסה אותה לפיה, קארה נאנחה ידיה מחזיקות את הראש של לינה שירדה לאורך הבטן של קארה, היא הובילה אותה לשכב על המיטה, והורידה את הבוקסר הוורוד של קארה.

לינה בקצה של המיטה על הברכיים מתחילה לגעת עם הלשון בקפלים של קארה, הקפלים החמים והרטובים.

לינה משגעת את הדגדגן של קארה ובקארה חולפים גלים של הנאה, היא מתפתלת וכמעט לא מסוגלת לשאת את העונג הזה.

"אז את מרגישה שאת מוכנה בשבילי?"

"כן לינה! כן בבקשה…"

לינה נעמדת, היא מביאה את הדילדו לפתח של קארה, היא מכניסה אותו לאט
קארה נאנחת,

"לינה"!

היא נכנסת אליה יותר עמוק וקארה מרגישה איך הקפלים שלה נפרדים כנגד הדילדו של לינה.

"ראו"!

היא מכניסה ומוציאה הפעם יותר מהר וברגע שהדילדו מתמקם לכל אורך הנרתיק של קארה, היא חשה פתאום גל הנאה שגורם לה לעור ברווז ונשימות כבדות; הקריפטונייט נוגע בדגדגן.

"או ראו לינה את כל כך נעימה…"

לינה נכנסת לקצב, הקולות שקארה עושה גורמות לה לזוז מהר וחזק יותר וקארה מגיעה לשיאים חדשים של עונג,

"אני קרובה, אני כל כך קרובה לינה"

לינה ממשיכה, היא דוחקת בקארה יותר ויותר, היא תופסת בשדיים של קארה ומזיינת אותה.
קארה רועדת ורוטטת מגיע לשיא ולאורגזמה שלה, היא רואה שחור בעיניים מרוב הנאה.
לינה רוכנת מעל קארה ומנשקת אותה ברכות.
"אני אוהבת אותך קראה דנברס, הגיבור שלי."

*פרק 9- ריאליטי*
"קארה, הלוואי ויכולנו להישאר כך לנצח, אבל מישהו צריך לנהל את אל קורפ."
לינה קמה והתחילה להתלבש.
"קארה, היום את לא הולכת לעבודה?"

"כן, אבל יש לי עוד זמן, את יודעת כוח על וזה", קארה גיחכה לעצמה.

לינה התארגנה ולקחה את התיק, "קארה, נתראה יותר מאוחר, אוהבת אותך!"

"אוהבת אותך גם!" קארה צעקה לה בזמן שיצאה מהחדר.

לינה פתחה את הדלת ולהפתעתה אלכס הייתה בפתח, 
"אלכס? מה את עושה פה?"

"לינה??
לינה!! איפה קארה? אני צריכה לדבר אתכם דחוף!"

"זה לא יכול לחכות? אני מאחרת לעבודה…"

"לא לינה! זה דחוף!"

קארה שמעה את הקול של אלכס ומהרה לצאת (אל תדאגו היא התלבשה).
"אלכס! מה את עושה כאן? התגעגעתי אלייך נורא!!"
הם התחבקו,

"קארה אני צריכה לדבר אתכן עכשיו."

הן פנו לשבת בסלון של לינה,

"כן אלכס מה קורה?"

"קארה, לינה , אני לא יודעת איך להגיד לכן את זה…אבל כל מה שקורה פה לא קורה באמת, זאת אומרת, זה אמיתי לכם בהרגשה אבל זה לא קרה בעולם האמיתי."

מבטים מבולבלים הופיעו על פניהם של קארה ולינה.

"אלכס", לינה אמרה, "זה בגלל שאני וקארה ביחד?"

"מה??
מה?!
אני ידעתי!
ידעתי שיש כאן משהו מעבר לחבירות רגילה!" אלכס הרימה את אגרופיה באוויר בתנועת ניצחון,
קארה צחקה, לינה עשתה מבט משועשע.
"לא אבל ברצינות",  אלכס המשיכה, "קארה את נכנסת לתוך העולם הוירטואלי כדי להציל את האנושות ואת נתקעת כאן, לינה נכנסה כדי לעזור לך לצאת, אך שתיכן נתקעתם פה!"

"רגע אלכס, מה את מנסה להגיד? שהקשר שלנו לא אמיתי? שהכל שקר?" שאלה לינה.

"לא, זה לא שקר! זה פשוט לא קרה במציאות, את מבינה? אתן חשות משהו אחת לשנייה,  אבל זה עוד לא קרה בעולם האמיתי…."

לקארה ולינה היו מבטים ספקניים על פניהם.
"טוב ונגיד שזה נכון, איך אנחנו יכולות לצאת מפה?" לינה שאלה.

"אתן צריכות להבין שאתם מתמודדות עם רגשות שהתעלמתם מהן בעולם האמיתי, אבל זה לא צריך להיות ככה, אתן יכולות להיות ביחד ולממש את האהבה הזו בעולם האמיתי!"

"אבל אלכס! זה לא יכול להיות! אני אחת שדוגלת באמירת האמת,  זה לא יכול להיות שלא אמרתי שום דבר ללינה, זה… זה לא יתכן…"

"קארה, את אמרת שלינה היא החברה הכי טובה שלך אבל לא מעבר לזה…"

"למה אני מרגישה שתמיד הייתי פה? אני מרגישה שתמיד הכרתי את קארה בצורה הזו,  התאהבתי בה והצעתי לה נישואים היום!"

"מה? וואו מזל טוב!"
-אתם באמת מתקדמים פה מהר…-
"אז בואו נחגוג את זה בעולם האמיתי, איפה שכל החברים שלנו נמצאים,  ג'ון, ברייני, ניה, קלי, כולנו מחכים לכם בחוץ,  ואנחנו נברך אתכם.
אבל אתם חייבות להבין שכאן זאת לא המציאות."

"אלכס, סוף סוף, במשך הרבה זמן בחיים שלי שאני מרגישה שלווה ושמחה, אני לא רוצה שזה ייעלם…"

"קארה, זה לא ייעלם, כנראה חשבת שאת יכולה להיות בקשר עם לינה רק בעולם הוירטואלי, את פחדת מאוד מאיך שלינה תגיב כשסיפרת לה שאת סופרגירל,  הדברים לא הסתדרו בניכם ולכן לא אמרת לה שום דבר מעבר…"

"לינה", אלכס פנתה אליה, "את כל כך נפגעת מקארה ואת חסמת את הרגשות שלך כלפיה במשך כל כך הרבה זמן.
את ביקשת סליחה אבל עדיין לא אמרת מה את מרגישה כלפיה…
ועכשיו שתיכן כאן כי אתם חסמתם את הרגשות שלכם יותר מידי זמן! הייתם אבודות אחת בלי השנייה…והעולם הזה נותן לכם מה שאתם רוצים.."

הן שמעו את ההסבר של אלכס,
לינה עשתה פרצוף מהורהר,
קארה הסתכלה על אלכס במבט תמוה.
זה נראה שהם מסרבות להאמין…
נראה שאלכס הגיעה להחלטה .

"קארה אני מצטערת על זה אבל את חייבת להבין שבעולם האמיתי בחיים לא הייתי עושה לך את זה".

אלכס הוציאה את האקדח שלה וירתה לקארה בבטן.

*פרק 10- סיום סימולציה*
קארה זעקה מכאב, היא אחזה בבטן שלה ונפלה על הרצפה.

"קארה!" לינה צעקה וניגשה אל קארה בבהלה "קארה! omg?! אלכס מה לעזאזל עשית?!" היא צעקה,
היא אחזה בפצע הדולף של קארה ותמכה בה.

קארה הרגישה את הכאב המסמא בבטנה, ודם כבר היה מרוח על כל  הספה והשטיח היוקרתי של לינה.

"למה אני מדממת?" היא הצליחה להגיד, "את כרגע ירית עליי קליע  עשוי מקריפטונייט?"היא התייפחה.
ורידים ירוקים החלו להופיע בחלקים שעורה היה חשוף.

לאלכס היה קשה לראות את קארה ככה, אבל היא ידעה שאין ברירה אחרת.

"קארה, קלי סידרה את זה שיהיה לי קליעים מקריפטונייט שתיהי פגיעה פה, ואת יודעת שאני בחיים לא נושאת קליעים עשויים מקריפטונייט"

-אלכס שלי בחיים לא הייתה עושה את זה, זה לא הריאליטי שלי!-
"א-אלכס, אלכס, אני מאמינה לך עכשיו, את בחיים לא היית עושה לי כזה דבר", היא אמרה בהתנשפות, "לינה.. לינה אנחנו צריכות לחזור"

לינה הסתכלה כלא מאמינה על קארה,
"קארה אחותך רצתה להרוג גם אותי, אז זה לא מפתיע אותי-"

"היי! אני רציתי לעצור אותך כדי להציל את העולם!" אלכס אמרה.
אלכס ניגשה אל קארה, "קארה אם את רוצה לצאת תגידי סיום סימולציה".

"אלכס אני רוצה לצאת, אבל לא בלי לינה.
לינה! אם את אוהבת אותי בבקשה תאמיני שזה לא הריאליטי שלנו, אנחנו נבנה לנו דבר אמיתי בעולם האמיתי…"דמעות של כאב זלגו מעיניה, "בבקשה לינה…אני מרגישה שאין לי עוד הרבה זמן…"

"בסדר קארה בסדר, אני אבוא איתך לכל מקום שתגידי, העיקר שלא תמותי…"
לינה אחזה בידה והנהנה.
"אני אחכה לך" קארה אמרה ללינה.
הן הסתכלו אחת על השנייה ואמרו ביחד;
"סיום סימולציה".

*פרק 11-מודאגת*
קארה פתחה את עיניה לאט, היא שכבה במיטת המעבדה של לינה.
היא ראתה את אלכס מולה, מודאגת.
"קארה, יש לי אותך, את בסדר?"

"כן…כן אני בסדר, לינה?!" היא ניסתה להתרומם וקיבלה סחרחורת.

"רגע רגע, לאט, עברת טלטלה רגשית מאוד גדולה, גם את וגם לינה".
קארה הסתכלה לשמאל שלה וראתה את לינה מתחילה להתעורר.

לינה פתחה את העיניים קלי שמה יד על כתפה, "לינה, את בחוץ,  עשית את זה" .
לינה תפסה את ראשה וייצבה את עצמה, היא הסתכלה סביב ומבטה לכד את המבט של קארה וחיוך ביישני נסוך על השפתיים שלהם.
"אלכס כל המדדים שלהם נראים תקינים,
נצטרך לעקב ולראות שאין הפרעות"

"בסדר קלי, תודה".

קלי הגישה לקארה ולינה כוס מיים,
הם שתו את כל הכוס.
הם לא ידעו מה להגיד אחת לשנייה, בכל זאת היו להם כמה חוויות מסעירות…
קארה הניחה את הכוס,
"אהמ…אז אנחנו צריכים לדבר…" היא אמרה,
לינה הרימה מבט וחייכה,
"אנחנו באמת צריכים".

"קארה לפני שתדברו אני צריכה להגיד כמה מילים ללינה".

"זה בסדר… קארה יכולה להישאר, תישארי?"

"בוודאי"

"אוקי, אבל זה לא הולך להיות נעים…" אלכס שמה את ידיה על מותניה.
"לינה, מה חשבת שנכנסת לשם לבד ועוד בלי לעדכן אותנו??"

"אלכס אני מצטערת אני ראיתי שקארה לא יוצאת אז נכנסתי…התוכנה הייתה בסדר, וחשבתי שזה גליטצ' קטן ושאוכל לשלוף אותה משם…."

"ובכן לינה, אם ההחלטה הזו את כמעט דפקת את קארה!"

קארה התפרצה,
"אלכס אי אפשר לחכות עם זה??"

ולינה אמרה
"טוב זה לא רחוק מהאמת…"

מה? אוי אלוהים אדירים…."
אלכס עצמה את העיניים ועשתה פרצוף נגעל, בכל זאת היא לא רוצה לשמוע על חיי המין של אחותה.
לקארה ולינה היה מבט נכלם, אלכס המשיכה;
"לינה את התנהגת בצורה לא אחראית  את לא עדכנת אותנו מה קורה, עד שמצאנו אתכם לקח הרבה זמן! חשבנו שאתם יוצאים מהמעבדה לכיוון המגדל!"

"אלכס…אני באמת מצטערת…א-אני דאגתי לה…" היא הסתכלה על קארה.

"די, אלכס, זה מספיק  היא התנצלה והכל בסדר.."

אלכס נתנה מבט מלא משמעות לעבר קארה ולבסוף אמרה,
"אוקי, אני מבקשת בפעם הבאה שמשהו כזה קורה לעדכן אותנו ולא ללכת לבד, אנחנו תמיד מגבים אותך!"

"מובן". לינה אמרה.

"אוקי…אני אשאיר אותכן לדבר, אלוהים יודע שאתן צריכות את זה".

*פרק 12- אני אוהבת אותך*
אלכס וקלי פנו לשבת בצד הרחוק של המעבדה של לנה כדי לתת ללינה ולקארה פרטיות.  

קארה קמה וישבה מול לינה, רגליה תלויות באוויר, ידיה אוחזות בצידי המיטה לצד ירכיה, ראשה מוטה מטה.  
לינה נשארה במצב של חצי ישיבה- חצי שכיבה ולא ממש רצתה לתפוס את המבט של קארה, או אפילו להזכיר את מה שעשו שם …  

קארה הרימה את ראשה,
"עשינו את זה, הצלנו את האנושות מהתוכנית של לוויתן".

"כן, עשינו את זה .." לינה ענתה בקול קטן. 

"ואז הצלת אותי גם .." קארה אמרה בחיוך.  

"כן..ניסיתי .. זה השפיע עלי יותר חזק, אפילו לא זכרתי שאני בעולם הווירטואלי ושצריך לצאת משם …."  

"אולי זה בגלל שאתה בן 
אדם ואני חייזר" 
היא ניסתה לשבור את הקרח.  

לינה חייכה חיוך קטן.  

"לינה, אנחנו צריכות לדבר על מה שעברנו שם …"  

"קארה, תמיד אהבתי אותך …" 
לנה קפצה ישר לנקודה.  

"אז למה אף פעם לא אמרת לי? רק בתוך העולם הווירטואלי אני הבנתי, הבנתי את ההתנהגות שלך, ולמען האמת גם את עצמי במערכת היחסים שלי איתך. 
אני … פשוט לא חיברתי את זה לעובדה שאני גם אוהבת אותך … "  

לנה קמה לישיבה כמו של קארה. 
"עם כל מה שקרה; גיליתי שאת סופרגירל וכל התוכנית הרעה שלי עם לקס, זה בגלל שנפגעתי כל כך…באמת שברת את ליבי ועכשיו את מבינה למה הגבתי ככה … ושמתי חומות קירות סביב הלב שלי כשהייתי בסביבתך… " 

"לנה אני כל כך מצטערת, אני מצטערת שלא אמרתי לך ישר שאני סופרגירל ושמרתי את זה ממך כל כך הרבה זמן .. 
ועכשיו כשאני יודעת איך את מרגישה כלפיי, אני רוצה שזה יהיה אמיתי לינה, בכל ליבי "  
קארה קמה והתקרבה ללינה, היא נגעה בקצות הירכיים של לינה, ולינה שמה את ידיה על קארה.
 
לינה הבחינה באלכס וקלי, הם בדיוק צחקו על משהו והיא ראתה כמה הן שמחות ביחד,
"אני גם רוצה שזה יהיה אמיתי, מאוד מאוד אמיתי…"

קארה התקרבה אליה, ירכיה של לנה הקיפו את גופה העליון, ידיה עלו אל לסתה של לנה, והם התנשקו ברכות. 
ליבם הלם בחוזקה. 
הנשיקה נעשתה חמה יותר, הם נצמדו זה לזה וחיבקו זה את זה. 
הם הפסיקו להתנשק והביטו זה בזה בחיוך מרוצה. 

"תגיד, לנה,"  

"כן קארה?"  
חיוך שובב הופיע על פניה של קארה,
"את חושבת שתוכל להכין את הרתמה הזו?"  

לנה הסמיקה, "אני בהחלט יכולה לנסות."