אמה פרוסט- לתחרות של האלק סמשינג- פרק 1

"להיות חמש אחיות ואח בבית אחד זה מעצבן! אחותי אלסי חושבת שאני מכוערת, מצד שני כולם חושבים את זה אז זה לא משנה לי, התאומות אן ומריה חושבות שהן מלכות העולם, ג'ין הקטנה רק בת עשר, היא לא יודעת כלום ממה שקורה אצלי בחיים, ואולי עדיף שלא, לא כולם יודעים שדברים כאלה יכולים לקרות בגיל שלוש עשרה, האח הכי גדול כריסטוף מאוהב בסתר בחבר הכי טוב שלו אבל הוא מפחד לספר את זה לאבא, הוא יהרוג אותו במקום! האחות הכי גדולה, אחרי כריסטוף כמובן, היא קלאו, היא היחידה שמבינה אותי. אתם בטח שואלים איך אני יודעת מה הם חושבים, והאמת שגם אני לא בטוחה, זה התחיל במבחן בלשון לפני שלוש שנים, כשהייתי בת עשר, ניסיתי להתכרז ולזכור את החומר אבל פשוט לא הצלחתי, לא זכרתי כלום, הראש שלי כאב מאוד, שמעתי אלפי קולות בתוכו, ראיתי את כל התלמידים בכיתה מתעלפים אחד אחרי השני כמו מסלול דומינו שנופל בזה אחר זה, שמתי לב שהם מדברים אליי בלי להזיז את השפתיים, שמעתי את קולם, הקולות התרבו, עוד מורים, עוד תלמידים, המנהל, אנשים ברחוב שמעתי כל כולם, כולם נופלים על הרצפה הלבנה אחד אחרי השני, עד שנכנס לחדר אחד המורים שלי, השם שלו הוא צ'ארלס אקסבייר, הוא בעל שיער חום ארוך, משום מה הוא לא התעלף, הוא ניגש אליי במהירות וברוגע והניח את ידיו על הראש שלי,
"הרגעי אמה, אני בשליטה עכשיו" הוא אמר והקולות הפסיקו, הכל הפסיק, הילדים התעוררו אחד אחרי השני, הוא עזב אותי ויצא מהחדר בשקט, כולם המשיכו במבחן כאילו כל זה לא קרה אז גם אני.
והנה אני כאן היום, אני שומעת את המחשבות של מי שאני רוצה ועדיין כלום לא הולך לי, נמאס לי כבר מהבית ספר הזה! היום בהפסקה שוב הרביצו לי, האחיות שלי שוב מציקות, חוץ מג'ין, כריסטוף וקלאו, ושאר בית הספר מתעלם ממני לגמרי, נמאס לי מכל זה! היום אני אסיים את כל זה!" כתבה אמה בת השלוש עשרה ביומנה התכול, היא שמה את הילקוט השחור על גבה ויצאה לתחנת האוטובוס בריצה, זו היתה הפעם הראשונה בימי חיה שהיא באמת רצתה ללכת לבית הספר, כי היא ידעה שהיום היא תשיג את הנקמה שלה בכל מי שהציק לה במשך כל חיה.