נטע די אנג'לו
אוף, אני שונאת לכתוב בגוף שלישי...
זה היה פרק קצר, הסברתי עוד כמה דברים שלא הסברתי קודם. אני אוסיף את הדמויות של כולם בעוד כמה פרקים.
משהו בשם משפחה של גוון לא מוכר? אני מקווה שכן.
טוב, כולם להמשיך סיפורים! ניפגש בכוכב השני מימין וישר עד הבוקר!

זכרונות ילדות – פרק אחד

נטע די אנג'לו 19/12/2013 1196 צפיות 8 תגובות
אוף, אני שונאת לכתוב בגוף שלישי...
זה היה פרק קצר, הסברתי עוד כמה דברים שלא הסברתי קודם. אני אוסיף את הדמויות של כולם בעוד כמה פרקים.
משהו בשם משפחה של גוון לא מוכר? אני מקווה שכן.
טוב, כולם להמשיך סיפורים! ניפגש בכוכב השני מימין וישר עד הבוקר!

גוון ישבה על מיטתה וחשבה. היא היתה בטוחה שהצל ההוא חזר.
הצל הזה עוקב אחריה מאז ילדותה, היא היתה רואה אותו כל לילה על קיר חדרה, ויודעת שבעלו מביט בה. היא לא ראתה אותו מאז עברה לחדר משלה לפני שבוע, והייתה בטוחה שהוא נעלם.
אבל כנראה שהוא לא.
השעה היתה כבר חצות, אמה הלכה לבלות ואחותה הקטנה פולי ישנה. היא היתה לבדה.
למה את כה פוחדת? היא שאלה את עצמה, היא כבר בת שלוש-עשרה, היא לא אותה ילדה קטנה שהייתה פעם.
היא הביטה על הקיר שמולה. האור הקלוש שבא מהמסדרון מחוץ לחדרה האיר אותו מעט וחלק קטן מהקיר יצר צל. אתם בטח חושבים שהיא לא היתה אמורה לפחד, אבל הצל זז בתנועות קטנות כל דקה, כנראה שבעלו לא מסוגל להיות קפוא.
היא נשמה נשימה עמוקה וארוכה ואז נשכבה. בהייה בצל כל הלילה תטריף אותה, היא כבר יודעת את זה. אימא שלה תחזור עוד שעה והצל ייעלם, הוא בטח של ציפור גדולה.
הפעם הצל לא זז ממקומו עד שגוון נרדמה.

ג'יל מויירה אנג'לה דארלינג נכנסה לחדר וראתה את גוון ישנה. כמו תמיד היא מלמלה בשנתה את קריאת התרנגול המפורסמת של פיטר פן, ג'יל נזכרה בתקופה שהייתה חוזרת על הקריאה השחצנית בכל משך היום.
היא נאנחה. זה טוב שהימים האלה עברו.
היא ישבה על המיטה של גוון והתחילה בעבודתן של כל האימהות: ארגון המחשבות של ילדיהן והעלמת המחשבות הרעות.
הלילה גוון פחדה במיוחד. ג'יל קיפלה את המחשבות המפחידות ושמה אותן בארגז. גוון נאנחה בהקלה בשנתה.
עכשיו הגיעו המחשבות הרעות, כל מחשבה על בית ספרה של גוון אוחסנו בארגז מיוחד שהיא תפתח אותו אחר כך ותסתכל.
לאחר מכן הגיעו המחשבות הטובות, הבדיחות, השמחה ולבסוף: החלום על ארץ לעולם לא.
גוון שוב חלמה על הציפור הקטנה ההיא, זו שבכל חלום היתה חיית המחמד של גוון. ג'ל ידעה שבחדר השני פולי חולמת על הילדים האבודים והאינדיאנים, הילדה היתה כמו אינדיאנית בעצמה.
ג'יל נבהלה מעט כשקריאת התרנגול השחצנית התגברה. היא חשבה שגוון התעוררה, אבל הקריאה נשמעה מחוץ לחדרה של גוון, מאחורי החלון.
ג'יל הביטה מעבר לחלון ולא ראתה שום דבר. כמו כל מבוגר היא היתה יכולה להתעסק במקרה המוזר שעות אבל היא לא גמרה לסדר את מחשבותיה של פולי, וסידורן תמיד לקח יותר זמן משל כל ילדה רגילה.
היא לקחה את הארגזים ועברה לחדר השני, מה שהיא לא ידעה שזוג עיניים שבהן ניצוץ ילדותי צפו בה, חיכו רק שתלך כדי שיוכלו שוב להביט בביתה.
פיטר כבר ידע שהיא מוכנה, הוא רק הצטער שגוון התבגרה כל כך.


תגובות (8)

דארלינג? באמת?
זה סיפור כזה יפה, אני מגלה צד אחר בכתיבה שלא ידעתי עלייך. תמשיכי, זה מקסים.

19/12/2013 12:37

לא! חכי! אני רושמת לך דמות!
מתה,
על,
פיטר,
פן!!!!!!!!!!!

19/12/2013 12:38

כן, אם אני עושה פאנפיק אני מנסה להתאים את עצמי לסופר שכתב את הסיפור…
והי, אני אסביר את הדארלינג אחר כך, אלא אם כן מישהי תעלה על זה.

19/12/2013 12:38

כתיבה מושלמת… מדי שלמות.
תמשיכי.

19/12/2013 12:39

אוי מאי גלוב!
תמשיכי!

19/12/2013 13:11

שם: זיק אדמס
גיל: 15 (הסבר ברקע, תשני אם את חייבת)
מראה: שיער חום בהיר-שטני כהה קצר, יחסית שזוף, גבוה ורחב, (לעומת כל הילדים בני השתים-עשרה.)
אופי: זועף, חשדן, אמיץ, ציני, קצת מרושע לפעמים, אבל יש לו לב-זהב. שונא תשומת לב, לא מסוגל לסבול שמרחמים עליו או דואגים לו, מתנהג תמיד כאילו הוא חייב להיות המאצ'ו הקשוח וחסר-הרגשות, למרות שמשהו בו מתעב את התדמית הזו.
רקע: בעבר הוא היה ילד אבוד, אבל הוא רצה יותר מזה, הוא רצה לחיות עם תוחלת, ולא סתם להיות תקוע באותו המקום, באותו גיל, עם אותם אנשים, שוב ושוב ושוב. בגיל שתים-עשרה הוא סוף סוף החליט להגיד מה הוא חושב, אחרי ריב נוראי ומחריד עם פיטר הוא עזב את הילדים האבודים, וניסה להסתדר לבד בארץ לעולם לא. אחרי תקופה לא קצרה על הספינה של קפטן הוק, שיטוט בג'ונגלים, והרבה פציעות. הוא פחות או יותר התייאש, וויתר לגמרי על הרעיון של להיות ילד נצחי ולחיות ללא דאגות. ופשוט המשיך בחיו ללא מטרה מסויימת, פעם אחת, שעבר ליד אגם והביט בבועה שלו גילה דבר נורא ומופלא בו בזמן, הוא התבגר, בשלוש שנים לפחות. חוסר האמון שלו בפיטר וברעיון הטבעי של ארץ לעולם לא גבר על ההשפעה הקסומה של האזור ושל פיטר עצמו.
הוא ממשיך להסתובב מדי פעם עם הילדים האבודים, גם אצל קפטן הוק יש לו קשרים, ואפילו אצל האינדיאנים מצבו לא רע. במילים אחרות, הוא נטרלי לחלוטין, ובכל קרב כל אחד רוצה אותו לצדו, וכל פעם הוא מצדד בצד אחר, בדרך כלל הצד שיכול להציע לו את מה שהוא רוצה, לפעמים ההחלטה שרירותית לגמרי.
הוא נלחם מצויין עם שתי חרבות, לא מתנגד גם לקשת וקלע, אבל הנשק האמיתי שלו זה זוג חבלים\שוט. הוא יכול לכרוך אותם סביב אנשים ודברים במיומנות מדהימה, ואף להשתמש בהם כדי להעיף את עצמו בין העצים בג'ונגל.

מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מידי ( :

19/12/2013 13:12

לא, זה דווקא בסדר.
הוא מגניב. אולי אעשה אותו יותר קרוב לאינדיאנים, אבל חוץ מזה לא אשנה כלום.

19/12/2013 13:15

טוב… זה היה אמור להיות קטע שהוא נטרלי לחלוטין, אבל מה שבא לך… זה הסיפור שלך אחרי הכל ( :

19/12/2013 13:56
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך