כשסאיקי נכנס לעולם הקוסמים :פרק 1

המכתב היגיע ביום בהיר אחד. נשמע צלצול בפעמון הדלת. וסאקי קוסואו ניגש לפתוח אותה. הוא היביט לעבר הדוור שעמד שם והגיש לו מכתיו. :הנה מר סאיקי, המכתב שלך". סאיקי לקח את המכתב בסקרנות והיביט בשולח המכתב מבעד לדף העטיפה החיצונית. היה רשום שם באותיות קטנות. “מינרווה מקגונל, מנהלת בית ספר הוגוורטס"

“הוגוורטס?” סאיקי חשב לעצמו. הוא בחיים לא שמע על המקום הזה. הוא נכנס לתוך ביתו סוגר את הדלת והולך למטבח. “קוסואו, אתה רעב?” שאלה אותו אימו ". “הכנתי ראמן ביתי"
“כן אני רוצה" אמר לאימו טלפתית ופתח את המכתב. המכתב היה מורכב מנייר אחד קטן ובודד, שהיה כתוב עליו מידע באותיות קטנות וירוקות. קוסואו החל לקרוא את המכתב, המום יותר ויותר עם כל שניה שחולפת. “מזה קוסואו?” שאלה אותו אימו מתיישבת לידו.
“זה זימון לבית ספר לכישוף" אמר לה קוסואו בהבעה מופתעת. הוא הוריד את כפפתו והשתמש בפסיכומטרי בשביל לבדוק את זהותו של השולח. הוא ראה בעייניו, אישה זקנה כבת 60 יושבת ליד שולחן כתיבה מחזיקה עט נוצה וכותבת. הוא פלט קריעת הפתעה כאשר שם לה שהאישה לבושה בכובע מכשפות ירקרק וגלימה ירוקה בצבע כהה. הוא הוריד את ידו והחזיר את הכפפה. “קוסואו למה צעקת? שאלה אימו. “זה אמיתי" אמר לה והראה לה את המכתב, נותן לה לקרוא אותו.
“הגעתי!” נשמע קול של דלת נטרקת וסאיקי קוניהרו נכנס לחדר. הוא נתקל באשתו ובבנו מביטים בו במבט רציני. “קרה משהו?” שאל בדאגה. קורומי ניגשה ונתנה לו את המכתב. עינייו חלפו במהרה על הזימון לבית הספר, ויצאה לו קראית הפתעה עוד יותר גדולה מאימו ומקוסואו ביחד. “זה…זה אמיתי?”. הוא חזר להביט במכתב קורא אותו עד סופו.
"בנוסף יש את זה”. אמרה קורומי ניגשת ומוסיפה לו דף נוסף שקוסואו מצא במעטפה. הוא פתח את המכתב בידים רועדות וקרא:

שלום רב סאיקי קוסואו!
אני הוא אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור ואני הוא המנהל של בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. לאחרונה משרד הקסמים שם לב כי יש בסביבתך הקרובה הפרעות קסם של קוסם לא מתועד. לאחר בדיקה קצרה, גילינו כי אתה גר בסביבה ובדקנו אודותיך. שמנו לב שפיספסנו אותך לפני שנים רבות . למעשה הינו אמורים לגלות עליך ברגע שהתחלת לעשות קסמים אך מסיבה כלשהיא משרד הקסמים פיספס אותך ולכן לא יכולנו לזמן אותך לבית ספר כבר בגיל 11. כמו כולם.
אני אבוא לביתכם ביפן מחר בשעה 6:00 בערב. אנא שילחו אישור לכך שאתם מודעים לזה.
מצפך לפגושך,
פרופסור דמבלדור

נשמעה דפיקה על החלון ונראה ינשוף קטן מקיש בו. קוסואו הלך. ופתח בהלם את החלון קורא את מחשבתיו של היצור. במהרה הוא לקח גליל נייר ועט וכתב אישור בקצרה, הצמיד את הפתק לינשוף ושילח אותו לשמים. “קוסואו מה זה היה הרגע?” שאל קוניהרו מיישר את משקפיו.
זהו קוסמו, הוא ינשוף מטעם הבית ספר והוא בא בשביל לקחת את המכתב שכתבתי הרגע"
“רגע אז החזרת תשובה בעצם?” שאלץ "כן" ענה קוסואו. אני סקרן לראות מה הוא עולם הקוסמים הזה, למרות שאני לא רוצה ללכת לבית הספר הזה. טוב לי פה. אישרתי את הגעתו רק בשביל לראות מי הוא ומה הוא רוצה מהחיים שלי" אמר קוסואו והלך לחדרו חושב על המקרה.
ביום למחרת
“קוסואו, תתארגן טוב? עכשיו כבר 5 וחצי והאורח תכף עומד לבוא" אמרה קורומי לבנה. קוסואו הניח את המנגה שלו וניגש להחליף את בגדיו למשהו אחר שהוא לא פיגמה, נאנח. כעבור כמה דקות ירד למעטה וראה את הוריו מתרוצצים בכל רחבי הבית ומסדרים כל פינה אפשרית. מנהג זה אמנם קצת עצבן אותו אך הוא למד כבר להתעלם מהם. הוא הלך למטבח לוקח לעצנו גלי קפה להירגע. לפתע נשמעו צעדי הליכה מבחוץ ולאחר מכן טיקטוק דלת. הוריו של קוסואו השתגעו וסידרו את כל מה שהיה בזרועותיהם במהירות האפשרית וניגשו לפתוח את הדלת. בעודו אוכל את גלי הקפה הוא שמע דלת נפתחת וצווחה קצרה, דיבורים מעטים ואת אימו קוראת לו.

“יארה יארה" הוא נאנח והלך לסלון לפגוש את דמבלדור. הוא לא הופתע לראות את הבן אדם הזקן בעל הגלימה הארוכה עומד לו בכניסה וסוקר את קוסואו מכף רגל עד ראש. קוסואו הרגיש אי נוחות מסוימת בזמן שהזקן סקר אותו והחליט ללכת לסלון. אחריו נכנסו אימו אביו ודמבלדור. קורומי הזמינה את האורח להיתיישב על ספה ירוקה בסלון, בעוד משפחת סאיקי התיישבה על ספה אחרת. “אז מה הולך פה?” הפרה קורומי את הדממה. דמבלדור פתח את פיו והתחיל:
“שלום משפחת סאיקי כמו שציינתי במכתב אני הוא פרופסור דמבלדור ואני מלמד בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות שבאנגליה, לפני כמה ימים גילינו על אודות קוסואו. חקרנו קצת ולא מצאנו שום דבר לגבי דורות קודמים שלכם. היש יש לכם קסמים או מכשפות קודמים במשפחתיכם?”
מה?” אמר קוניהרו. הוא היביט בהלם באשתו אשר החזירה לו מבט במשך זמן כה רבה עד שזה נמאס לקוסואו להסתכל עליהם. “אני לא מעוניין" אמר קוסואו לעבר דמבלדור שישב שם. “אני שלחתי את האישור רק בשביל שאני אוכל להגיד לכם לא, אני לא קוסם או מכשף,אין לי יכולות כאלה או לפחות למה שאתה מצפה. אני בסך הכל מדיום נפשי ואין לי שום קשר אליכם או לפעילויות שלכם, אז בבקשה תעזבו אותי.”
דמבלדור בהה בו בעיניים גדוות ואז הסביר להם במשך שעה וחצי את כל ההיסטוריה של הקוסמים, את משמעותו של הבית ספר הזה לקוסואו, וכמה תועלת הוא יפיק ממנו. סאיקי עוד שניה נרדם כאשר אמא שלו ביקשה ממנו לאת איתו החוצה, “אם תלך לבית הספר הזה אני אקנה לך גלי קפה במשך חודש ללא הגבלה” ניסתה לשכנע אותו קורומי, אחרי שהשתכנעה מיכולת הנאום של דמבלדור. “לא הולך” אמר קוסואו. “ אז אני אקנה לך חביות של גלי קפה במשך חצי שנה ואשלח לך אותך לשם באופן קבוע. “לא הולך” המשיך להתעקש קוסואו”. “בסדר,” אמרה קורומי באנחה” אז אני אקנה ואשלח לך 2 חבילות של גלי קפה כל יום במשך שנה” אמרה במאמץ אחרון. קוסואו חשב לרגע והחליט שזה יהיה שווה את זה. הוא הסכים לכך ולחץ איתה ידים.

וכך קוסואו היגיעה לפה מחכה בבר נטוש למשהו שידריך אותו בקניית הציוד לבית ספר החדש.. הוא היביט סביבו וראה שכולם מביטים בו. הוא לא הופתע מכך בכלל. אחרי הכל קסם מראהו החיצוני עבד רק ביפן וסביבתה וזה היה הרי יבשת אחרת. הוא הרים את מבטו ונתקל במבטו של איש זקן בסביבות ה50 נועץ בו מבטים בלתי פוסקים. הוא מצא את זה די מטריד כי אנשים היו אמורים בשלב זה להוריד ממנו את העיניים, מתוך כבוד. אך הזקן הזה עדין בהה בו. לאחר בדיקה קצרה במחשבותיו הוא גילה שקוראים לזקן טום, ושהוא בעל הבית של של הבר הנטוש הזה.