מבוך המוות פרק 1 ( פאנפיק על דוקטור הו)

winchestergirl 22/12/2013 1359 צפיות 4 תגובות

הדוקטור הרגיש כל כך מפוחד . בפעם הראשונה בחייו הוא לא יודע איפה הוא , מה לעשות , את מי לחפש, אם בכלל . הדבר היחידי שיכל לעשות הוא לרוץ . כמה שיותר רחוק וכמה שיותר מהר . אבל למה? למה לרוץ ? או ליתר דיוק ממי לרוץ? הרי המקום הזה שומם יותר ממדבר . אבל .. המקום הזה ניראה כמו מידבר .הכל כל כך הסתבך לו בראש , הוא הרגיש מבולבל , אבל הדוקטור רגיל לזה , הוא רגיל לחיים האלה של מנוסה מחייזרים ועצמים בלתי ידועים , הוא רגיל לאכזבות , לאהבות , לפרידות , לבילבולים , לכעסים הוא רגיל כבר להכל אבל לזה הוא לא ציפה . הוא התהלך לאט על החול היבש של המדבר השומם ובהה באופק , נימאס לו לרוץ . הגיע הרגע שלו להודות שהוא לא יודע מה לעשות .הוא התעייף מאד . הוא התרסק על החול הרך וצעק לשמיים " מה אתה רוצה ? אתה רוצה לשגע אותי?! כי מי שאתה לא תהיה אתה יודע שזה לא קל כל כך . ליתר דיוק זה אמור ליפעול ההפך . בהצלחה " הדוקטור הרגיש קצת יותר אנחה כשאמר זאת כי היה בטוח שמי שמחזיק אותו במקום ההוא מקשיב לו ורוצה לשחק איתו משחקי כוחות . כי הדוקטור מנסה לפענח כבר הרבה זמן משהו . הדוקטור עשה את הטארדיס בלתי ניראת ואפילו זוכר את מיקומה מה שמוזר הוא שהוא בטוח שמי שמפקח עליו ותקע אותו שם יודע שהטארדיס שם והוא יודע שהדוקטור מתי שהוא , איך שהוא , יצליח לצאת מהמקום ההוא . הדוקטור כבר ויתר מלהבין מה קורה . הוא חזר לטארדיס כולו עייף ומזיע וחסר כוחות לחלוטין הוא זרק את המעיל החום והארוך שלו על הקולב בכניסה . המכשירים שלו לא עבדו , הטארדיס חשוכה ואפלה ושקטה .כבר ימים שהוא מנסה לתקן אותה ועד עכשיו לא ממש מצליח לו . המקום המוזר והלא מזוהה הזה יותר מידי חזק מהטארדיס אבל הדוקטור לא מאבד תיקווה למעשה הוא אף פעם לא איבד . הוא המשיך להתעסק עם המברג הקולי והחוטים החשמליים שלו עד ששמע צליל מחריש אוזניים , הוא ציפה שאולי יש התקדמות בעניין המכשירים אבל לא , רק המסך נהיה שחור לחלוטין והתרגשותו של הדוקטור נעלמה בין רגע . הוא חזר למטה ומרוב תיסכול ויאוש התחיל לדבר אל עצמו … ליתר דיוק לטארדיס .. " את יודעת… החיים שלי כל כך בלתי אפשריים , כשחושבים על זה שום דבר שקשור אליי לא נשמע הגיוני , לבני אדם בעיקר , תיראי אותי " הוא גיחך לכמה רגעים בעצב וחזר לנאומו הקודר " תיראי לאן הגעתי . חטפו אותי , אני לא יודע איפה אני ובכל זאת אני מרגיש נקיפות מצפון" נאומו "המרגש " ניקטע כאשר שמע מישהו אומר " דוקטור " ליבו הפסיק ליפעום לכמה שניות , הוא התכסה זיעה קרה ובתדהמה . הוא עלה במהירות למעלה אבל המסך עדיין שחור . כניראה שזה הצליל שבוקע מימנו שלחש " הגיע הזמן ליסגור כמה חשבונות , אדון זמן" הדוקטור השתתק לכמה רגעים ואז אמר " זה לא יכול להיות . זה לא יכול להיות . זה פשוט כמשמעו . לא . יכול . להיות" וצחוק רשע נישמע מהמסך . המאסטר . הסיוט של הדוקטור החיל לחזור אליו שוב . כשהצחוק המרושע הפסיק הוא אמר " ברוך הבא למבוך המוות"
“אז זאת התוכנית ? " אוליב אמרה . המאסטר חש בשיחרור רגעי ואמר " חכי ותיראי מה מחכה לו " אוליב צחקה וחייכה אליו " ילד רע שכמוך" המאסטר חייך ואמר " זה חשוב בשבילי ליזכות . את יודעת הם נותנים פרס שווה מאד . " אוליב הפסיקה לחייך לרגע וחשבה על הדוקטור המסכן ומה שהולך ליסבול " אני באמת לא מבינה למה כל זה נחוץ … ומה הוא עשה לך שבחרת בו ." המאסטר הזעיף פנים ואמר " כי מגיע לו , מגיע לו על כל הפעמים שהשפיל אותי " אוליב נאנחה למשמע אוזניה ואמרה " מסיפורייך לר עולה שהוא השפיל אותך .. הוא רק עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להציל את אנשים שהוא אוהב " המאסטר צחק ואמר " ותיראי מה יצא לו מזה " הוא קם באיטיות מכסאו והחזיק בחוזקה את הכוס זכוכית המלאה ביין שלו ובהה בקיר בשנאה רבה כאילו הדוקטור נימצא שם ובכל רגע יתחיל לריב עם הקיר " הדוקטור , הדוקטור , הדוקטור , זה תמיד הדוקטור " הוא צעק בייאוש וזרק בחוזקה את הכוס לעבר הקיר ואוליב נבהלה וניסתה להרגיע אותה אך ללא הצלחה ולאחר מספר דקות היא אמרה לו " הפתיחה מתחילה עוד מעט כדי שנצא כבר " שניהם התחילו ללכת לכיוון הדלת והשתגרו לעבר האירוע המיוחל , לא היו כל כך הרבה אנשים מכיוון שהרבה רצו אז מנהל המשחק בחר את המתמודדים בקפדנות רבה , את מי שיהיה הכי מעניין בתור מתמודד , הוא כלל המשחק הזה הכל . המאסטר התיישב באחד הכיסאות המרוווחים ליד השולחן הלבן והנוצץ העשוי מזכוכית ושמע בקפדנות את הוראות המשחק מפי המנחה "אין ליפעול בקורבנות על פי רצונכם , כל דבר שתעשו בהם יעבר רק דרכינו דרך ההנהלה , במידת הצורך מותר להכניס בן אדם שני למשחק , מהלך המשחק נישלח לכם במידת הצורך " המנחה סיים לומר את דבריו והמאסטר הרגיש היצור הכי בר מזל שקיים משפטו האחרון של המנחה קטע את מחשבותיו הרבות של המאסטר " אני לא יודע אם אמרתי את זה כבר אבל ברוכים הבאים למבוך המוות "


תגובות (4)

היו קטעים שזה היה ממש מהר, כאילו, לקרוא בנשימה אחת. היו חסרים לי פסיקים או נקודות במקומות מסוימים, או התוכן עצמו נחמד.
אני אישית ממש אוהבת את דוקטור הו אז אני מקווה שהיה שווה ציפיה להמשך D;
וברוכה הבאה לאתר D:
ספיר♥

22/12/2013 22:20

דוקטור!!!!!!!!
סוף סוף, עוד הוביאנית ^^
אממ… תעשי יותר אנטרים, ותוסיפי יותר פסיקים ונקודות. נגיד, כשמישהו מדבר, אל תעשי רווח אחרי המרכאות, וכשהוא גומר לדבר, תוסיפי נקודה או פסיק. אבל בכללי, רעיון יפה ^^
מחכה בקוצר רוח להמשך, וברוכה הבאה לאתר ^^

23/12/2013 04:37

תודה רבה לכן <3

23/12/2013 04:55

וואווו

09/03/2014 14:49
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך