מחתרת

עיניו של גאזאן הסתגלו לחשיכה כשמחול הלבה הכאוטי הגיע לקיצו. הוא התחפר לעבר מינג כששני הפרחחים עזבו את המערה. הוא עצר לרגע ובעט באדמה, תר אחר גופה של מינג בעיני רוחו. הוא ידע שמצבה חמור עוד לפני שראה אותה. כשף האש לעולם לא היה יוצא מהקרב הזה בחיים אם היא עדיין הייתה בהכרה. הוא העמיס אותה על כתפו והמשיך ללכת בחיפוש אחר מקום מסתור בטוח.

אווירת הקרב הקדחתנית שככה והתחלפה בדממה. הם הפסידו במלחמה. אם יחזור אל מעל לאדמה הוא עלול להיתקל שוב בחבריה של האוואטר, או גרוע מזה, באוואטר עצמה. הפעם לא יהיה מנוס מהתא הישן שלו בספינה.

לא עבר זמן רב מאז שהפסיד בקרב הראשון שלו מזה שלוש עשרה שנים, אבל הוא שיער שהמקום ודאי שורץ בחברי הלוטוס הלבן. הפיונים המושחתים האלו ודאי הופכים כל פינה בחיפושים אחר חברי הלוטוס האדום. נותרו רק השומרים הזוטרים, שנאמנותם בעתות משבר מוטלת בספק. הוא היה לבדו.

גאזאן כישף את האדמה מתחתיהם, גורם למנהרה ארוכה להיפער בבטן האדמה. זאהיר הכריח אותו בעבר לשנן את מפת האזור – הכפר הקרוב ביותר היה במרחק כמה קילומטרים מהם, אבל האוואטר עלולה לחכות להם שם. יהיה עליו ללכת רחוק יותר. האדמה זזה מתחתיו, נושאת אותם קדימה במהירות האפשרית.

מינג הייתה המרפאת היחידה שהכיר, והיא הייתה פצועה מדי לתפקיד. בלית ברירה הבין שיאלץ להפקיד את גורלה של כשפית המים בידי המזל.

כשעלו לבסוף אל פני השטח, לאחר מה שנראה כמו נצח, לא נראה היה שהעולם עבר מהפכה. השמיים עדיין היו כחולים, הציפורים עדיין צייצו ורוחות עדיין ריחפו מסביב. אבל העולם של גאזאן התמוטט. זאהיר נעדר, מינג גוססת, פ'לי התפוצצה לחלקיקים. אם מינג תמות, הוא יהיה שוב לבד. כפושע נמלט במחתרת הוא ייאלץ תמיד להסתכל מעבר לכתפו, לישון עם עין אחת פתוחה ולעולם לא לבטוח באף אחד. הפעם לא יהיה סיכוי לעתיד טוב יותר. היא הייתה תקוותו היחידה לחיים בעלי משמעות.

המחשבה עליו, כשף אדמה מהטובים שנראו בעולם, האחד שמוטט בעצמו את חומות בה-סינג-סה, מתחזה לאיכר פשוט בכפר נידח גרמה לו להתכווץ בגועל. הוא נועד לגדולות. הוא וחבריו כמעט שכתבו את דפי ההיסטוריה, אבל הוא לא יוכל לעשות זאת בלעדיה. כדאי מאוד שהיא תתעורר.

הוא החל לכשף עבורה מערה בצלע הר, מקום מסתור בטוח. ברגע שהבניה הושלמה, הוא אטם את הפתח והפך את המערה לחלק מהנוף ההררי כך שאף אחד לעולם לא ימצא אותה.

היא תהיה בטוחה שם, עד שהוא ימצא מרפא. טוב, אם הוא ימצא מרפא.