סיוטי ילדות – פרק ארבע

מייקי רצה לצעוק על ג'יימס שישחרר אותם, אבל שתק. אסור לו להראות פחד אף פעם, לא משנה מה. כמו שפיטר לימד אותו.
"את חושבת שהוא יהרוג את גוון וזיק?" הוא שאל את פולי.
"אני לא יודעת, הילד הזה לא אמר לי כלום." אמרה פולי, אבל למעשה היא בכלל לא התעסקה בשיחה. היא בהתה בחשכה שהייתה מעבר לסורגים.
"מה את עושה?" אלכס התיישב לצידה.
"הילד הזה אמר שיש לו 'חיית מחמד', אני רוצה לראות אותה."
רוז נאנחה. "פולי, את יודעת שאין לו חיית מחמד כמו כלב, משהו מסוכן."
היא הנהנה. "ברור, אבל אני בכל זאת רוצה לראות אותה."
כולם נאנחו. ילד סקרן תמיד יהיה ילד סקרן.
מייקי בעט באבנים שהיו מפוזרים ברחבי התא בהיסח דעת. אחרי שהוא פגע באבן גדולה במיוחד הוא פלט צעקת כאב.
"מה קרה, מייקי?" שאלה אליסה.
הוא קרס. גופו רעד בטירוף אבל הוא לא היה מסוגל לזוז, או לנשום.
"מייקי!" מלורי בעטה במשהו שחור שהיה עליו. מייקי הביט בעקרב הקטן שהביט בו בעיניים שחורות ונעלם.
ואז הוא איבד את ההכרה.

"יש איזה רמז לאן האידיוט לקח אותם?" שאל זיק שתפס עם השוט שלו בענף מעליו עד שהוא נפל.
גוון החריכה את עצמה לשמור על קור רוח, אבל פחדה יותר מידי. הכוח של ג'יימס חזק. אם הוא הצליח לנצח את פיטר וזיק מה הוא מסוגל לעשות לה?
היא נשמה נשימה עמוקה. "לא, שום דבר. הוא פשוט התפוגג בלי להשאיר סימן."
"אז כנראה שנצטרך להתחיל מאפס." אמר פיטר בעליזות וריחף מעל גוון וזיק.
גוון חייכה. היה טוב לראות שפיטר חזר להיות פיטר, הילד הפחדן והמדוכדך היה כל כך לא כמוהו שגוון התחילה לחשוד.
"ממש עוזר." זיק נאנח. "לעולם לא ענקית, איך בשנה נצליח למצוא את המחבוא של ג'יימס?"
פיטר הזעיף פנים. "ואתה ממש טוב בעידוד."
זיק הצליף עם השוט שלו למטה הפעם. "אני לפחות לא התבכיינתי. עוד שנייה והיית מתחיל לרצות את אימא שלך."
פיטר נחת באדמה. הוא שלף פגיון ושרט את ירכו של זיק.
"היי!" צעקה גוון, אבל זה היה מאוחר מדי. זיק רכך את השוט שלו סביב גרונו של פיטר.
פיטר שחרר מהר את השוט וכמעט כרת את ידו של זיק.
"זהו זה, ילד." זיק הסתער על פיטר, אבל גוון הספיקה לרתק אותו לרצפה. פיטר צחק וגוון קמה ונעצה בו מבט זועם.
"המריבות האלו יפרקו אותנו, ואם נתפרק כל ארץ לעולם לא תיהרס. ג'יימס יהרוס אותה." היא אמרה וחטפה את הפגיון של פיטר.
זיק נאנח. "את יודעת שאנחנו בנים, גוון, אנחנו חיים על מריבות."
היא חייכה. "אז מה דעתכם לשנות את זה?"
שניהם הנידו בראשם לשלילה. גוון נאנחה.
פתאום, עיניו של פיטר אורו. הוא חזר לחייך ועשה סיבוב באוויר. "יש לי רעיון."
"מה?" שאלו גוון וזיק ביחד.
הניצוץ בעיניו של פיטר חזר, והפעם היה זה סימן לתקווה. "ג'יימס לא לקח את כל החברים שלנו."
אט-אט גוון וזיק חייכו. איך הם לא חשבו על זה קודם? "אתה צודק."

ג'יימס צפה מרחוק על פיטר, גוון וזיק שעפו לעבר שבט הפיקניני וחייך. עזרה של אינדיאנים לא תעזור להם.
הוא ישיג את הנקמה שלו. פיטר וארץ לעולם לא ישלמו, על הכול. עשרות שנים הוא מחכה לרגע הזה שבו יראה פיטר את כל חבריו מתים זה בזה ושהוא כלוא לנצח מאחורי סורג ובריח.
הדברים ישתנו בארץ לעולם לא, הוא יחזיר את המעגל האין סופי במקום שנשבר אחרי מותם של כל הפיראטים
הוא התחיל לעוף במחזרה לבית שלו, בית המסתור הישן של אבא שלו.
וכן, אבא שלו הוא ג'יימס הוק.