סיוטי ילדות – פרק עשר!

בזמן שזיק היה חסר הכרה הוא חלם על יותר מדי דברים בבת אחת. משהו עם נשות דגים מרושעות ויד עשויה מקשקשים, בערך.
הדבר הראשון שעשה כשהתעורר היה לקחת הכי הרבה אוויר שאי פעם הצליח לריאות. בהתחלה הוא לא הבין איפה הוא נמצא עד שראה את העצים מסביב, במרחק של עשרה מטרים. הוא בקרחת היער.
"זיק, התעוררת?" הוא ראה במטושטש את גוון מביטה בו, מודאגת.
הוא נאנח. "אם הייתי ישן הייתי עונה לך?"
היא חייכה והתקדמה לעברו. "איך אתה מסוגל לא לנשום כל כך הרבה זמן?"
הוא משך בכתפיו. "לא יודע, יש לי ריאות גדולות?"
היא צחקה. "טוב, בוא נמשיך."
הוא קם. "איפה פיטר?"
היא נאנחה. "פיטר אמר שהוא מעדיף לחפש את כולם לבד, וכנראה שאנחנו פשוט תוקעים אותו, אז הוא הלך."
זיק הרגיש איך אוזניו מאדימות. "אז עכשיו אנחנו לגמרי לבד? רק שנינו?"
עכשיו גם גוון האדימה. "אה… כן…"
זיק בהה בה וניער את ראשו. מה קורה לו? הוא תהה אם כדאי לסתור לעצמו כדי להתאפס, אבל לא רצה להתנהג מוזר ליד גוון.
"בואי נמשיך, ואם את רואה את פיטר תגידי לי כדי שאוכל לחנוק אותו." הוא אמר והתחיל ללכת, מתאפק לא לבהות בה שוב.
היא חייכה. "בטח."

אלכס ידע שהכול הולך להשתבש כשהכול היה בסדר.
אליסה זקפה את ראשה והתמתחה מחמש הדקות שבהן היתה כפופה. "הכול בסדר, ג'יימס לא כאן."
כולם נאנחו בהקלה, אבל רוז רק צמצמה את עיניה. "איך את בטוחה? הילד הזה חכם."
אליסה גלגלה את עיניה והתחילה ללכת. כולם המשיכו ללכת אחריה.
אלכס חייך חיוך מאולץ, והיה אפשר לראות את זה. "יהיה בסדר, רוז, את חייבת להיות קצת אופטימית."
"אני לא אומנם לא אופטימית אבל גם לא פסימית, אני חשדנית."
אנדרו עיסה את רקותיו. "מילים מסובכות עושות לי כאב ראש."
"כל דבר עושה לך כאב ראש." מלורי חייכה ורצה לעברו של אלכס. "אז יש לך תוכנית, מר אופטימי?"
הוא משך בכתפיו. "למצוא את היציאה?"
היא נאנחה ועקפה אותו. נראה שהיא זכרה פתאום שהיא עדיין השוליה של פיטר. "אל תשכחו שג'יימס אמר שיש לו 'חיית מחמד' אחת, אנחנו לא רוצים להיתקל בה."
אוולין גיחכה. "ואם יש לו דביבון מחמד או משהו כזה?"
"אז הוא בטח רצחני וחולה כלבת."
"אוי, פשוט תפסיקו כבר." אנדרו סתם את אוזניו ועקף את מלורי. היא מחתה אבל הוא לא שמע.
"תעזבי אותו." מייקי היה היחיד שבאמת היה לו מצב רוח טוב, אולי מכיוון שהוא הצליח לשכנע את אלכס שיסחב אותו על בכתפיים. "אנדרו שונא שמדברים על דברים רעים."
"העובדה שעד עכשיו הוא לא בכה זה כבר נס." אמרה רוז.
"שמעתי את זה!" אנדרו פנה הצידה, ואז צרח. הילדים האבודים שמעו אחר כך שאגה מוזרה ויבבה.
"מה זה היה?" אלכס קימט את מצחו ורץ. אחרי שראה מיהר לחסום את שדה ראייתו של מייקי.
"מה קרה?" שאל מייקי.
"אנדרו…" מלמלה אוולין.
אלכס הנהן. "כן, זה לא טוב."
כולם הביטו בתנין הגדול שחסם את המעבר שמלפניהם. הם הלכו אחורה בשקט בזמן שהתנין היה עסוק בללעוס חתיכת בשר גדולה שנראתה כמו ילד.
"אני חושב שלמדתם את הלקח שלכם." כולם הסתובבו וראו את הפנים המחייכות של ג'יימס. "בפעם הבאה שתנסו לברוח מפה כולכם תגמרו כמו אנדרו."
"אלכס, מה קרה?" שאל מייקי בשקט.
עיניו של אלכס רשפו, אבל הוא הכריח את עצמו להירגע מעט. "נכשלנו. אין לנו יותר סיכוי לצאת מכאן."