סיפור חיי- פאנפיק-פרק 17.3

חמש שנים עברו, קרול מעולם לא שכחה את קאי, היא למדה במשך חמשת השנים האלו להיות אסטרונאוטית, במטרה אחת-להגיע לירח. ביום ההמראה היתה התרגשות רבה, כמה כיתות מביתי ספר שונים הגיעו לצפות יחד אם עוד כמה מאות צופים נלהבים, כשקרול ראתה את החללית שהיתה תעלה עליה היא החסירה פעימה,
"התרגשות הא?" התקרב אליה מישהו מאחור, חליפת אסטרונאוטים היתה עליה וקסדה בידו,
"כן" ענתה קרול ונשמה עמוק "מי אתה?"
"אני אדם, אני אהיה הטייס השני, ואת?" הוא חייך חיוך כובש, שיערו הבלונדיני והארוך התנופף ברוח,
"אני קרול, אני הבחורה שתציק לך עכשיו שנה בחלל" היא צחקה,
"אנחנו רק סורקים את הצד האפל של הירח, לא ביג דיל" אדם הסתכל על השמיים הכחולים,
"כבר יצאת לחלל?" שאלה קרול
"פעם אחת, הלכתי לתחנה הבין-לאומית לספק מזון" הוא המשיך להסתכל לשמיים עוד קצת והסתכל חזרה אליה,
"אז בהצלחה לנו" היא חייכה והלכה לכיוון החללית.
לאחר חצי שנה בחלל הם נכנסו לסיבוב מסביב לירח,
"אנחנו נכנסים לחלק האפל, ניצור קשר בעוד שתיי עשרה שעות" אדם אמר למכשיר הקשר,
"התחילו" אמר קול מהמכשיר, קרול לחצה על כמה כפתורים,
"נכנסנו למסלול מעגלי, מפעילה מנועי תנופה" היא הצהירה ולחצה על עוד כמה כפתורים. חושך תהומי היה מסביבם, לא היה ניתן לראות שום דבר מחוץ לחללית,
"ברוכה הבאה לירח" התקרב אדם לאחד החלונות ונשם לרווחה, קרול הוציאה מד טמפרטורה מהמקום המיועד לכך ומדדה את הטמפרטורה, '-100 מעלות צלזיוס' היא רשמה,
"אז סיימנו?" היא שאלה את אדם
"תנסי לראות אם אנחנו מוצאים עוד משהו, צריך כמה שיותר מידע" הוא הוציא פנקס והתחיל לרשום גם הוא,
"מה אם…" היא התחילה משפט אך נשימתה נעתקה ממנה "חיזרים!" היא סיימה את המשפט והצביעה בידה לעבר עצם מוזר שעף לכיוונם, היה קשה לראות אותו אך הם ראו בכל זאת,
"קרול" פחד אדם "מה עושים?" הוא נשם בכבדות, העצם המוזר התחבר אליהם ושיתק את המערכות שלהם, יצורים מאיימים נכנסו לחללית, צבע עורם היה ירוק עמום יחסית, מבנה גופם היה דומה לשל בני האדם אך ציפורניים גדולות נשלפו מאצבעותיהם, אחד מהם ציווה משהו לא ברור והם אזקו אותם במתכת שחורה, הם הכניסו אותם לסוג מוזר של כלא, באותו התא היה עוד חיזר,
"אל תדאגו" הוא אמר להם באנגלית שהם נכנסו לתא,
"מי אתה?" נבהלה קרול
"אני מאר, אתם בספינה של הקרי" הוא שלך את ידו ללחיצת יד אך קרול ואדם נדחקו לפינת החדר,
"אה נכון, סליחה" מאר שינה את צבע עורו לשלהם,
"איך עשית את זה?" גם אדם נבהל
"ומה אנחנו עושים כאן?! מה הם רוצים ממנו?!" קרול התחילה להתעצבן,
"הם רוצים אתכם לניסוי עתידי שהם מתכננים לעשות, הם יכניסו בכם את הגנים שלנו ואז יהפנטו אתכם להיות המרגלים המושלמים" הוא הרכין את ראשו, שיערו היה בלונדיני וקצר,
"ומה אתה עושה כאן?" קרול שאלה והתקרבה אליו מעט,
"אני הואשמתי בבגידה והושלכתי לכאן" הוא התקרב טיפה אליה,
"איך בגדת בהם?" אדם חשד מעט,
"התנגדתי בתכנון הניסוי הזה כי זה…" הוא היסס
"זה מה?" התעקשה קרול, הוא נשם עמוק
"מסוכן" הוא אמר לבסוף,
"אני לא מפחדת" היא אמרה, היא הוציאה מכיסה תמונה קטנה, בה היה את קאי, "אני לא מפחדת מכלום".