סיפור חיי-פאנפיק-פרק 17.6-פרידה

ארבע שנים עברו וסוף שנת הלימודים הגיע, ג'יימס, דאג וג'ין נכנסו בשער בית הספר,
"סוף סוף נגמרו הלימודים" חייך דאג,
"כן, ובעוד כמה ימים כולנו חוזרים לקנדה" נאנחה ג'ין,
"קנדה לא כזו גרועה, אני אוהב את הקור התמידי שלה" ג'יימס חייך,
"אבל נפרדים מכולם, וירג'יניה, טוני, רודס וכל השאר" ג'ין אמרה והשפילה את מבטה,
"זה בסדר, אחרי שאבא שלי יראה את התעודה שלי אני אהיה מת גם ככה" ג'יימס אמר והעביר את ידו בשערו,
"אוי נכון, היום תעודות!" ג'ין נבהלה "היה נעים להכיר אתכם בנים" היא צחקה והם נכנסו לכיתה,
"מה כל כך מצחיק?" שאלה קרול, שיערה הבלונדיני והקצר היה אסוף לקוקו מתוח,
"ג'יימס ודאג עומדים למות כשהם חוזרים הבייתה" ג'ין צחקה,
"אני לא דואגת, הוא רגיל, זה ככה חמש שנים" קרול צחקה וקמה ממקומה, החולצה שעל כתפה ירדה מעט ועל כתפה נראה סימן כחול, היא סידרה חזרה את החולצה במהירות,
"מה קרה לך שם?" ג'יימס נבהל,
"כלום, רבתי אם הארי, האח הקטן שלי" קרול היתישבה חזרה,
"והוא הרביץ לך?" דאג הצתרף לשיחה,
"לא…" היא ענתה בשקט,
"אז איך קיבלת את זה?" ג'ין המשיכה לחקור,
"אבא שלי כאס עליי, אבל הוא רק רצה לחנך אותי" היא אמרה יותר בשקט,
"זה לא בסדר!" ג'יימס התעצבן,
"זה בסדר גמור ג'יימס, ככה זה אמור להיות" היא התחילה לצייר במחברתה,
"מה? שהוא ירביץ לך ואת תישתקי?!" התעצבנה ג'ין,
"כן" קרול משכה בכתפייה,
"היי, על מה מדברים?" נכנס טוני לכיתה גם הוא,
"על זה שאבא של קרול מרביץ לה והיא שותקת" הסביר דאג,
"לא, על זה שאח שלה מרביץ לה וכואסים עליה, זה שאבא שלה מרביץ לה זה רגיל, זה קורה המון" ג'יימס אמר והיתיישב ליד קרול,
"מה גם אבא שלך?" ג'ין שאלה,
"רק שאני עושה משהו רע, גם אמא שלי לפעמים אבל זה לא קשור" הוא הסתכל על הדף של קרול עליו היא ציירה חללית מרהיבה,
"אמא שלך?" קרול נבהלה מעט "אבל אתה בן והיא בת" היא שילבה את ידהה,
"כן, זה אחד ממצבי הרוח המוזרים שלה" הוא משך בכתפיו, הצילצול נשמע וכולם היתישבו במקומותיהם, גם רודס ווירג'ינה נכנסו במהירות והיתיישבו. השיעור שיעמם את ג'יימס והוא חשב שהוא משתגע! לפתע הוא הבחין בחתול שנכנס לכיתה, הוא תפס אותו בביטנו וזרק על המורה, היא זזה הצידה במהירות, החתול שרט את הלוח טיפה וברח מהכיתה במהירות, כל הכיתה צחקה,
"מי עשה את זה?!" התעצבנה המורה וכולם שתקו, "מי שזרק את זה שיקום מידי או שכל הכיתה בריתוק!" היא התעצבנה, קרול קמה ממקומה,
"מה את עושה?!" לחש לה ג'יימס,
"אני תלמידה טובה, לא יקרה כלום פעם אחת" היא לחשה לו חזרה, גם ג'יימס קם,
"אני עשיתי את זה" הוא אמר והשפיל את מבטו,
"אל תגנו עליי" טוני קם כשראשו מורכן,
"לא, אני עשיתי את זה" וירג'יניה קמה גם היא,
"הם מגנים עליי המורה" קם עוד תלמיד,
"אנחנו עשינו את זה" קמו עוד שתיי תלמידות וכך זה המשיך על שכל הכיתה נעמדה,
"שבו כולם!" צעקה המורה ופניה נהיו אדומות מרגע לרגע, "מי באמת עשה את זה?!" שמעו את צעקתה בכל הביניין,
"לא יודעים" אנו שלושה תלמידים יחדיו,
"אני אומר את זה פעם אחרונה! מי שעשה את זה שיבוא לכאן ויניח את ידו על השולחן, ג'יימס וקרול ניגשו לשולחן, גם טוני וירג'יניה ורודס ניגשו לשולחן, אחריהם גם דאג וג'ין ואחריהם כל הכיתה,
"הכיתה משוחררת!" התעצבנה המורה, פניהה האדימו. כל הכיתה צחקה,
"תודה חברה, בלעדיכם הייתי מת בטוח!" ג'יימס קרא לכל הכיתה,
"אבל טוני שחקן גרוע, אל תעלב" וירג'יניה צחקה,
"שקט כבר פפר" הוא דחף אותה קלות,
"אבל תודו שהייתי אמינה" קרול צחקה,
"כן לגמרי" ג'יימס תפך על כתפה, "אין עליך קר" הוא צחק.
לאחר כמה ימים ג'יימס דאג וג'ין חזרו לקנדה, מאז הם לא נפגשו אם כל השאר, שנישארו בניו-יורק, מלבד קרול-
לאחר כמה שנים, כשג'יימס היה בכיתה י'א, שנה אחת לפני סיום בית הספר והתחלה של חיו והגשמת רצונו לעבוד במשטרה. ג'יימס הלך ברחוב, שיערו השחור היה מסודר בצורת כיפה ועיניו הכחולות נצצו לאור מנורות הרחוב, הוא שמע בכי מר מאחד הבתים, הוא טיפס בזהירות לחלון אותו חדר וראה נערה בלונדינית בוכה על מיטתה, ידיהה מכסות את ראשה, ג'יימס המשיך ללכת ברחוב, לכיוון ביתו,
"קרול," הוא לחש לעצמו, הוא הניח את ידיו על ראשו במהירות, הוא כאב מאוד, כמו גם שיניו,
"אני כבר בן 17, מתי כל זה יעבור לי?!" הוא התעצבן, מאז שהיה ילד היה חולה הרבה,
"אני מקווה שבקרוב" הוא שמע את קולו של דאג והרגיש את ידו מונחת עליו,
"היי" הוא חייך, "אני שמח שאתה כאן".