סיפור חיי-פאנפיק- פרק 23

לאחר כחמש דקות התעוררה קרול,
"אתה!" היא אמרה בקול חלש, "אתה גרמת לכל זה, לכל מה שעברתי, לכל מה שקרה לי!" היא בקושי פתחה את עייניה והתעלפה שוב,
"הזמן עבר" חייך היצור, "והנה הלכה לה ההזדמנות שלכם לעצור אותי, וזה אומר ש אני אמשיך להקשות עליכם, לא יהיה לכם מנוח ממני" הוא חייך ונעלם וגם לוקי נעלם אחריו, לוגאן רץ לקרול והרים אותה על ידיו,
"קרול את יודעת איך קוראים לו" הוא שאל והעביר את ידו על פניה, עינייה נפתחו,
"לא" היא לחשה "אבל אני יודעת מה הוא עושה, הכל" היא עצמה את עייניה בכאב,
"אל תבזבזי כוחות קר, בואו נצא מכאן" הוא הסתכל על פפר וצ'ילי, צ'ילי התיך את תקרת הברזל ופפר עצרה את המים והעלת את ארבעתם לחוף, שם חיכת וונדה,
"כולם בסדר?" שאלה וונדה והסתכלה על הפצע של אושן, היא הזיזה את אצבעותיה קלות והוא התרפא, "מה קרה לקרול?" היא לקחה אותה מלוגאן בעזרת קיסמה והחזיקה אותה באוויר,
"היא בסדר, היא קיבלה מכה בראש" קבע צ'ילי,
"ניקח אותה לספינה" אמר לוגאן ועלה על האופנוע, וונדה הנהנה וכולם עפו לרחפת,
"איפה אנחנו?" שאלה פפר שרצה אחריהם,
"אנחנו בעיר הנטושה" הסבירה וונדה, "פעם גרו כאן אבל היא הושמדה באיזו שהיא מלחמה"
"במלחמת הגיבורים" תיקן אותה לוגאן, "זו הייתה מלחמה שרק חייל, או יותר נכון חיילת אחת שרדה" הוא הסתכל על קרול המעולפת,
"קרול?" שאלה פפר, לוגאן הנהן וחזר להסתכל על הדרך, כשהם הגיעו לרחפת כל הצוות רץ אליהם,
"מה קרה לקרול?" נבהל טל,
"היא בסדר, היא קיבלה מכה חזקה בראש, זה הכל" הרגיע אותו לוגאן, למרות שלא היה בטוח בדבריו,
"היא תהיה בסדר?" שאל אותו טל כשהוא הניח אותה על מיטתה, לוגאן הנהן והלך לחדרו, הוא נישכב על מיתתו והוא ספר שחור, הוא פתח אותו וקרא בו, מבט רציני התלבש על פניו,
"אני לא יודע מה קורה כאן, אבל דאג, חבר שלי מאז שהגעתי לבית הספר, אמר שהוא יסביר לי הכל, אנחנו יושבים ביער קרוב לאיפה שגרתי, הוא אמר שהכל יהיה בסדר" היה כתוב בקנדית בכתב לא ברור במיוחד,
"מסתבר שהוא אח שלי, הוא אמר שהוא ישמור עליי מכל מי שינסה לפגוע בי" לוגאן הפסיק לקרוא, הוא לקח עט שחור וכתב בקנדית באחד העמודים הריקים
"אסור לשמוח על בני אדם או על מוטנטים, גם לאנשים הכי טהורים יש יצר הרע. הוא אמר שהוא ישמור עליי, היום הוא מנסה לחסל אותי, האח הגדול שלי" הוא סגר את הספר, והסתכל מהחלון על העיר, הוא הסתכל על סכר המים, עליו עמד לוקי,
"מה קורה?" התפרץ טוני לחדרו,
"כלום רגיל" ענה לוגאן ואז הבין "רגע לא בסדר! לוקי שובר את הסכר!" הוא נבהל,
"מה?!" נבהל טוני ורק לקרוא לצוות
"העיר תוצף!" נבהל תומאס,
"ממש גאון" אמר טוני ועף למטה, כולם שמו חליפות וירדו במהירות לעיר.
המיים כבר התחילו לזרום,
"מהר כולם עלו לנקודה הכי גבוהה שתוכלו!" ציווה טוני, האזרחים נכנסו לרבי הקומות ועלו לגגיהם, חלק מהאזרחים נשארו על הקרקע, טוני ותומאס עפו והרימו אזרחים במהירות לגגות, ההצפה התחילה, פפר החזיקה את המיים כקיר עצום של מים אך רק בקושי,
"קדימה צג"ה, עוד כמה זמן זה יקח?" היא שאלה במכשיר הקשר,
"זו עיר גדולה אושן, לפחות חמש דקות עד עשר דקות" קבע לוגאן,
"וולברין תסרוק את קווי הרכבת התחתית" ציווה טוני במכשיר הקשר,
"בסדר" ענה לוגאן ורץ לתחנת הרכבת התחתית, בה היו לפחות ארבעים איש,
"צאו מכאן כולם!" הוא ציווה "המקום עומד להיות מוצף!" הוא הזהיר אותם,
"הכל בגלל העל-אנושיים" אמר איש אחד,
"נכון" הסכימו איתו כמה אנשים,
"אני בטוח שבלי החברים המוטנטים שלך בכלל לא היינו בסכנה!" תקף איש אחר,
"צאו מכאן עכשיו!" צעק לוגאן ושלף את טפריו, האנשים יצאו משם בפחד ועלו על גגות ביניינים,
"בסדר אושן" קבע תומאס כשהצוות עלה גם הוא על הגגות,
"לשחרר?" שאלה אושן, היא לא יכלה יותר להחזיק את המים,
"העיר ריקה, זה בסדר" אמר טוני כשגם לוגאן עלה על גג,
"בסדר" היא שחררה ועפה על גלשן קרח במהירות למעלה, המים החלו להציף את העיר, לאחר שפפר נחטה על הביניין שהצוות עמד עליו מותשת נשמע זעקת ילד, הם הסתכלו וראו ילד כבן שש נסחף במים, בלי לחשוב פעמיים לוגאן קפץ למים ושחה אחריו בזרם החזק…