סיפור חיי-פאנפיק-פרק 26- להתראות סקאי…
פפר נכנסה לחדרה ונשכבה על המיטה, שתיי דפיקות נשמעו על חלונה וצ'ילי נכנס דרכו,
"פפר, את חייבת לחזור אלינו מהר" הוא קבע ויצא מהחלון בתעופה, רגליו בערו באש כחולה, פפר עלתה על גלשן הקרח שלה ועפה אחריו,
"צ'ילי מה קורה?" היא שאלה אותו,
"זה סקאי, הוא ביקש לקרוא לך במהירות, הוא עשה טעות חמורה" צ'ילי אמר ועף יותר מהר, שתייהם לחצו על שעוניהם והשתגרו חזרה ליקום שלהם, פפר חזרה להיות סוסה ועפה במהירות לאורוותו של סקאי, הוא שכב על הריצפה חסר עונים,
"סקאי, מה קרה?" היא שאלה ונישכבה לידו,
"סליחה פפר, זו אשמתי" הוא אמר ונאנח מכאב שוב,
"מה קרה?" פפר שאלה, אלכסנדר ומלודי ילדיהם נכנסו לתא גם הם,
"אמא?" שאלה מלודי, שתייהם כבר הגיעו לגיל שנה,
"מה קרה לאבא?" שאל אלכסנדר, פפר הסתכלה בעיניו הכחולות ואז על רגלו האחורית הלבנה כאביו,
"יש לי קוליק" אמר סקאי,
"מה זה?" נבהלה מלודי, כשדיברה ניביה נחשפו,
"זו מחלה שהורגת סוסים" פפר אמרה ועצמה את עיניה,
"אני עומד למות" סקאי הסתכל על שתיהם,
"לא!" נבהל אלכסנדר, "זה בלתי אפשרי" הוא חיבק את סקאי,
"אבל למה?" שאלה מלודי, העיניים הכתומות שלה בעלות אישון החתול הדק נצצו,
"זה מה שקורה כשסוסים לא שמים לב מה הם עושים, אני שתיתי כשהגוף שלי היה חם מים קרים" הוא חיבק את אלכסנדר ומלודי בצוורו,
"זו אשמתי" אמרה פפר לפתע,
"מה?" סקאי לא הבין,
"אני יסוד המים סקאי, אני המים, אני הורגת אותך, ועוד הרבה יותר סוסים" היא אמרה, וידעה שזה נכון, חלק גדול מהסוסים מתים בגלל שתיית מים קרים כשהגוף שלהם אחרי מאמץ,
"פפ, אל תדברי שטויות, אני לא שמתי לב, זו אשמתך" הוא אמר, לאחר מכן הוא נאנח שוב, ושמט את ראש על הריצפה
"אני אוהב את כולכם, תשמרו על עצמכם" הוא אמר בקול חלש, "אלכסנדר, תשמור על אחותך, מלודי, אל תשתני, לא משנה מה יקרה" הוא הסתכל עליה, היא רצתה לבכות, אבל סוסים לא יכולים לכן היא רק עמדה במקומה בשקט ועיניה הבריקו,
"ופפר" הוא הסתכל בעיניה הירוקות-כחולות של פפר, "אני אוהב אותך, אבל תמשיכי בלעדי, תעזרי למארוול, ותיהי תמיד הסוסה מלאת החיים שאני אוהב, גם אחרי ששלי יעזבו אותי" הוא לחש, הוא עצם את עיניו,
"תקשיבו לזואי ילדים" הוא הוסיף בלחישה, ומכאן לא נשמע שום צליל ממנו, נשימתו פסקה,
"סקאי" פפר שמה את ראשו על ביטנו,
"סליחה פפר" נכנסה זואי לתא, עיניה היו אדומות, ענן גשם התאסף מסביב לחווה והגשם התחיל לרדת, למרות שהיה קיץ, זואי חיבקה את שתיי הסייחים, הם חיבקו אותה חזרה. לאחר כמה דקות זואי הקימה את פפר והם יצאו מהתא, הקברנים הגיעו לקחת את גופתו,
"להתראות סקאי" לחשה פפר והסתכלה על זואי,
"הוא לא רוצה שתהי עצובה" זואי לחשה וחיבקה אותה.
תגובות (3)
תמשיכי יפה. אבל לא הבנתי – כשסוס חם והוא שותה מים קרים,
זה הורג אותו? כאילו זאת המחלה?
אמממ כן, זה הגורם למחלה הזו, גם קצת מידי אוכל או הרבה מידי אוכל יכולים לגרוםפ לזה. זה קורה בגלל שסוסים לא יכולים להקיא, הם פשוט לא יכולים אז אם יש להם בעיה בבטן זה נשאר שם והורג אותם. בדרך כלל זה לא קורה כל כך מהר כמו אצלי בסיפור אבל בסופו של דבר מרדימים אותם כי זה כבר סתם סבל בשבילם.
המחלה קוראת כשהשרירים של הסוס חמים אחרי מאמץ או ריצה או רכיבה וכאלה, לא כשהטמפרטורה בחוץ חמה אם לזה התכוונת.
הולך לקרוא את ההמשך!
פרק מרגשש..