Pepper
*תפלית שחרית- תפילה שאומרים בבוקר בישיבה על המיתה לפני שקמים ממנה. זואי לא דתיה אבל גם לא דתיים אומרים אותה אם ככה המסורת שלהם (אהם אהם אני אהם). מקוווה שיצא יפה וכל החפירות הרגילות... אם יש שאלות אשמח לענות בתגובות או בצ'אט בצד המסך. ביי ;-) נ.ב חשבתי להתחיל לתת שמות לפרקים, מה אתם חושבים? (בבקשה תענו!)

סיפור חיי- פרק 16

Pepper 10/12/2014 694 צפיות אין תגובות
*תפלית שחרית- תפילה שאומרים בבוקר בישיבה על המיתה לפני שקמים ממנה. זואי לא דתיה אבל גם לא דתיים אומרים אותה אם ככה המסורת שלהם (אהם אהם אני אהם). מקוווה שיצא יפה וכל החפירות הרגילות... אם יש שאלות אשמח לענות בתגובות או בצ'אט בצד המסך. ביי ;-) נ.ב חשבתי להתחיל לתת שמות לפרקים, מה אתם חושבים? (בבקשה תענו!)

~נקודת מבט זואי~
קמתי בבוקר, הסתכלתי על תמונתה של פפר שהייתה תלויה בחדר שלי, חייכתי קצת אבל אז נזכרתי שיש היום בית ספר והחיוך ירד. אמרתי את תפילת שחרית* לבשתי את הגומי המיוחד שגורם לי להראות במידות נורמאליות ובגדי בית ספר רגילים, כשיצאתי מהחדר ראיתי את אחותי קלואי יוצאת מחדרה כשהיא מסרקת את שיערה הבלונדיני והחלק. הלכתי לחדר האמבטיה ושקלתי את עצמי, '21 ק"ג' היה כתוב עליו, ירדתי ממנו והוצאתי מאחת המגירות מזרק שחומר אדום בתוכו, החומר הזה שומר שאני לא אתעלף, או יותר גרוע. הזרקתי אותו לעצמי ויצאתי מהחדר, ראיתי את אמי יוצאת מהדלת ואבי מיד אחריה,
"ביי מתוקות אוהבת אתכן!" היא קראה ויצאה במהירות מהבית כשהשיער השחור שלה מתנופף. התארגנתי לבית ספר תוך חמש דקות ויצאתי מהדלת הגדולה והלבנה, עמדתי בכניסה לבית והסתובבתי להסתכל עליו, יש לו חמש קומות ושלושה מרפסות לבנות, בחצר שתיי תאי סוסים של הסוסים של ההורים שלי, ריח הדשא הרטוב מתל התנופף באוויר,
"את רוצה שאני אסיע אותך לבית ספר?" ניגש אליי הנהג שלנו, הנהנתי וניכנסתי ללימוזינה האפורה,
"תוכל להוריד אותי רחוב ליד?" ביקשתי ממנו,
"בטח חמודה" ראיתי אותו מחייך דרך המראה. הוא הוריד אותי רחוב ליד בית הספר והלכתי ברגל, עליתי במדרגות לקומה העליונה, שם חדר הכיתה שלי,
"סטילטון!" קרא מאחורי קול גברי מוכר, הסתובבתי וראיתי את כריס, נער גבוהה ושרירי בעל שיער שחור קוצני, מאחוריו עמדו שתיי החברים שלו וחייכו חיוך מאיים,
"מה אם הכסף שלי?" הוא שאל ונגע בחולצתי,
"רד ממני כריס" הסתובבתי במהירות וניסיתי ללכת משם כמה שיותר מהר, הוא תפס בחולצתי והרים אותי באוויר,
"זוכרת מה אמרנו ג'ינג'ית? את מביאה לי כסף, ואני משאיר אותך שלמה" הוא קירב את אגרופו לפניי באיום,
"אין עליי כלום!" ניסיתי להיחלץ מאחיזת ידיו הגדולות,
"חבל עליך מותק" הוא הרחיק את אגרופו מפניי והעביר אותי מעל מעקה המדרגות, פחדתי אך לא הראתי את זה, הוא עזב אצבע אחת,
"בסדר בסדר!" נכנעתי כשהוא איים לעזוב אותי לגמרי, הוא החזיר אותי מעל המעקה והושיט את ידו, הוצאתי מהתיק שלושה מטבעות של עשרה שקלים והנחתי בידו, כריס וחבריו צחקו והלכו משם. סידרתי את חולצתי ונכנסתי לכיתה,
"היי זואי" נגשה אליי שרה בחיוך, היא לא ידעה מה קרה לפני דקה,
"היי שרה" חייכתי אליה חיוך מזוייף "סורי אבל אני מאחרת לכיתה" הלכתי משם במהירות ונכנסתי לכיתה, לצערי המורה כבר הייתה שם.
"למה איחרת זואי?" המורה שאלה, רציתי לספר לה כל מה שקרה אבל במקום זה העדפתי להגיד שפיספסתי את האוטובוס ולהיתיישב במקומי. בהפסקה כולם אכלו בכיתה אז יצאתי לפני שאני אקיא. היום עבר לאט מאוד, בסוף היום הלכתי למחסן מבודד הוצאתי מהתיק את החליפה שלי, הוצאתי את העטים האפורים ולחצתי עליהם כדיי שיהפכו לזוג חרבות כסופות ודקות, הכנסתי אותן בחגורת הכלים שלי ולחצתי על השעון שלי, הפעתי בצרפת העתיקה ועליתי על הסוס שלי, הסתובבנו בסימטאות החשוכות וראינו את האבירים הרובוטיים מסתובבים במדיהם, זינקתי על אחד מהם ושלפתי את הסכין מידי, דקרתי אותו בנקודת התורפה שלו, שלפתי את אחת החרבות ודקרתי אחד אחר בבטנו, הרגשתי דרך החרב את החוטים נקרעים והוצאתי אותה ממנו והוא נפל עוד שתיי אבירים תקפו אותי בחזרה והעיפו את החרב מידי, פתחתי את ידי בכוח והחרב חזרה לתוכה, אף פעם לא הבנתי איך זה אבל זה פשוט קורה, הורדתי לשתיי האבירים האלה את הראש, עליתי על הסוס ונעלמתי משם. הלכנו לאחד השדות ונשכבתי על האדמה והוא לידי, הסתכלתי בעיניו שהרגשתי ששואלות אותי למה עשיתי את זה,
"אני לא יודעת" ליטפתי את אפו הלבן "בזמן האחרון אני מרגישה כאילו החרב היא עוד חלק ממני, אני מרגישה כאילו מישהו סימן לי במרקר איפה ליפגוע או לחש באוזני מתי להוציא אותה מגופו. אבל יותר מהכל אני מרגישה כאילו אני רוצה להתפוצץ על מישהו!" הוצאתי סכין קטן מחגורתי ותקעתי אותו בכוח באדמה.
" כאילו משהו קורה עמוק בתוכך?" שמעתי קול מאחורי החיטה הגבוהה, הוא היה קול גברי ורך, קמתי באיטיות, לפי קולו הבנתי שהוא לא רוצה לפגוע. כשהתרוממתי ראיתי את פפר וסקרלט ואיתן אדם מבוגר וקירח על כיסא גלגלים אפורה שעל גלגליו האות אקס באנגלית,
"אני…" הוא התכוון להציג את עצמו,
"צ'ארלס אקסבייר" הקדמתי אותו, הוא לא יכל לראות את פני מתחת לכובע שעשה עליהן חושך כבד.
"אז את מכירה אותי?" הוא שאל בקולו הרך,
"קראתי עליך טיפה" מלמתי
"ומה שמעת עליי?" הוא חייך
"טלפת הכי חזק, נכה, קירח, אקס מן" מלמלתי, תפסתי את מושכותיו של הסוס והלכתי משם.
" אני חושבת שאני יודע מה קורה לך" הוא אמר בזמן שעליתי על הסוס,
"כן גם אני, אני מתחמק מזקן נכה עם אף גדול מידי" דירבנתי את הסוס והוא דהר משם.
~נקודת מבט סקרלט~
"כן היא ילדה קשה" אמרה פפר,
"כבר היו לי יותר קשים ממנה" צ'ארלס חייך והסתובב משם עם כסאו, "אין טעם לרדוף אחריה" הוא קבע ואני ופפר הלכנו אחריו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך