Game over – שרלוק

– פרולוג –
שרלוק לא ידע איך לעכל את מה שראו עיניו. מוחו מלא המחשבות התרוקן לחלוטין. הוא צנח על ברכיו, ניסה לאתר מה היה מקור הדם, אך הדם היה בכל מקום ובא מכל מקום. גם אם היה מוצא את המקור, הוא איחר את המועד. הוא ניסה למשש את צוואר חברו בחיפוש אחר דופק, אבל ידע שזה אבוד. ג'ון ווטסון, חברו היחיד והטוב ביותר, שכב חסר חיים על רצפת הבטון האפורה שאט אט הפכה אדומה.
בהתחלה, שרלוק היה משותק. הוא לא יכל לזוז, לא יכל לדבר או לצעוק לעזרה – הוא לא יכל לעשות דבר מלבד לבכות. הוא בוודאי היה שם לפחות שעה עד הצליח להוציא את המכשיר הסלולרי מכיס מעילו, בידיים רועדות ואדומות. השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר. הוא הצליח לטלפן למספר השני בספר הטלפונים – שני אחרי ג'ון, והחזיק את המכשיר צמוד לאוזנו.
"שרלוק? ממתי אתה מטלפן במקום לשלוח הודעה?" הוא שמע את קולו המגחך של אחיו. הוא לא הגיב. הוא לא יכל להגיב.
"קרה משהו?" שרלוק שמע שוב. הפעם מייקרופט נשמע קצת יותר רציני.
"הוא.. הוא הבטיח לי שהוא לעולם לא יגע בו.." שרלוק התקשה להגות את המילים. הדמעות חזרו ושטפו את פניו. "הוא אמר שזה היה ה.. המשחק שלנו. הוא אמר שהוא לא.." מייקרופט קטע אותו.
"שרלוק, מה קרה?" הוא לא היה בטוח שהוא מסוגל להמשיך.
"שרלוק?" מייקרופט שאל שוב.
שרלוק לקח נשימה עמוקה, ניסה לעצור את הדמעות מלחנוק את גרונו. "הוא אמר שהוא לעולם לא.. אני כזה אידיוט. איך יכולתי-" קולו נשבר. הוא ניגב את פניו בשרוול מעילו. "איך יכולתי להאמין לו?"
"על מי אתה מדבר?" שאל מייקרופט, אפילו ששרלוק ניחש שהוא כבר ידע את התשובה. מייקרופט נאנח. "שרלוק. מה. קרה?"
שרלוק לא ענה. רק אחרי זמן ארוך של שתיקה, הוא פתח את פיו. "הוא.. הוא מת. ג'ון מת. אני לא יכול.."
"אלוהים אדירים. שרלוק, תקשיב. תשאר על הקו. אני בא. שרלוק? לעזאזל." שרלוק הטיח את המכשיר בקיר.
הוא אחז בידו של ג'ון ונשכב לצידו. דם חברו הקיף אותו מכל עבר. הוא שמע את הסירנות מתקרבות. עשרים ניידות לפחות. טוב, אחרי הכל – מייקרופט הוא ממשלת אנגליה. הוא חשב ששמע גם הליקופטר אחד.
הוא קירב את ידו של ג'ון לליבו, לחץ אותה בחוזקה, עצם את עיניו ונעלם.