SUPERCORP
לנה לות'ור זועמת, היא צריכה לחבוט במשהו ואולי זה לא רעיון רע לשחרר את הכעס שלה על קארה דנברס. עולם חלופי לסופרגירל, ללא כוחות. סופרגירל והדמויות אינן שייכות לי כל הקרדיט לCW.

Boxing My Way Out

SUPERCORP 13/01/2022 362 צפיות אין תגובות
לנה לות'ור זועמת, היא צריכה לחבוט במשהו ואולי זה לא רעיון רע לשחרר את הכעס שלה על קארה דנברס. עולם חלופי לסופרגירל, ללא כוחות. סופרגירל והדמויות אינן שייכות לי כל הקרדיט לCW.

כולם הכירו את השם לותר, המשפחה המפוקפקת מנשיונאל סיטי, השם שלהם התנוסס על כותרת השער בעיתון כנראה על עוד שערורייה.
גם קארה דנברס שמעה עליהם, והיא תמיד חשבה לעצמה שאין מצב שהיא מתקרבת למשפחה הזו. היא הרימה את העיתון והסתכלה על התמונה של לינה, היא חשבה כמה מסכנה לינה לותר שנאלצת לשאת את שם משפחתה המפוקפק ולכולם יש דעה שלילית עליה.

קארה הייתה מתאגרפת, היא זכתה חמש פעמים באליפות העולם, היא נאלצה לפרוש בגלל שלא היה לה ספונסרים שתמכו בספורט הלא נשי הזה.

היא פתחה סטודיו אגרוף לנשים בלבד, האיענות הייתה גבוהה.
הנשים בנשיונאל סיטי היו בסכנה מתמדת מצד גברים ומצד חייזרים והן רצו ללמוד להתגונן.

קארה אהבה לראות את הנשים שהיא מאמנת מקבלות ביטחון, מקבלות כלים להתגונן והנשים הללו סמכו עליה.

היא העבירה שיעורים פרטיים ואישיים לנשים חזקות, כמו ראשי ארגון, מנכ\"לים ומנהלים.
השיעורים הללו תמיד פתחו את הנשים הללו לספר לה מה קורה בחייהם.

הייתה בחורה שהייתה קרבן לאלימות מצד החבר שלה,  ברגע שהיא התחילה את החוג הזה כמסווה לפדיקור שלה היא שמה סוף ליחסים האלה והיום היא בזוגיות בריאה.

הייתה בחורה שחוותה הטרדה מינית, לצערה היא חוותה זאת שוב לא לפני שעמדה על שלה ונתנה לאותו בחור סטירה והעמידה אותו על מקומו.
"זה הכל בזכות השיעורים האלה איתך, קארה, את נתת לי ביטחון לעמוד על שלי" היא אמרה לה.

הטלפון של קארה צלצל היא ענתה
"הגעתם ל'אגרוף לכול' קארה דנברס מדברת."

"שלום לך קארה מדברת לינה לותר."

קארה עצרה את מה שהיא עשתה,
"ל-לינה לותר?"

"כן, אני רציתי לקבוע שיעור אצלך."

"אצלי? כן, בוודאי, את רוצה שיעור פרטי או קבוצה?"

"אני אדם מאוד פרטי לכן אבקש את האופציה הזו בבקשה."

"בסדר גמור, באיזה יום נוח לך?"

"האם אפשרי עכשיו?"

"עכשיו? ממש עכשיו?"

"כן, את האמת אני כבר ליד הסטודיו שלך…"

"אהמ, כן בסדר, אני אגיע עוד רבע שעה, האם זה בסדר?"

"כן אני אחכה לך."

"אוקי בסדר, תודה."

"תודה לך."

היא לא מאמינה, לינה פאקניג לותר מצלצלת אליה לקבוע פגישת אימון, מה אלכס אחותה הייתה אומרת על זה?

אלכס שרתה כשוטרת בנשיונאל סיטי וכמות הפעמים שהיא עצרה את לינה הייתה מגוחכת.
היא תמיד דווחה על רכילות תוססת על המשפחה הזו.
עכשיו גם קארה תיהיה איכשהוא קרובה למשפחה הזו.

זה הפליא את קארה שלינה צריכה שיעורי אגרוף,  הרי יש לה את השומרי ראש שלה, אבל כנראה ללינה יש אגרסיות שהיא צריכה להוציא..

לינה שנאה את זה, היא שנאה שאימא שלה אומרת לה שהיא צריכה לשמור על שם משפחתה, שהיא צריכה לייצג אותם ללא דופי.
והיא שנאה את השם הזה, ושנאה לייצג את זה.
היום היה הקש האחרון,  אמא שלה אמרה לה שהיא צריכה לעמוד לצד לקס בבית משפט, לעמוד לצידו אחרי כל הפשעים שהוא עשה, היא לא רוצה לעשות את זה, ואין לה ברירה.
היום היה המשפט והוא יצא זכאי, לינה הרגישה כזאת כמות של כעס ועצבים, כולה רועדת מכעס, היא חייבת לעשות עם זה משהו, היא מרגישה שהיא מתפוצצת!
בדרך למשרדים שלה אל L קורפ היא ראתה את הפרסומת של \"אגרוף לכל\" בהדרכת קארה דנברס,  הייתה שם תמונה עם פוזה אופיינית של מתאגרף עם הכפפות. העיניים הכחולות של קארה הביטו בלינה בכזאת עוצמה ומשהו בלב שלה אמר שזה הפתרון שהיא צריכה, להוציא את העצבים שלה על קארה דנברס,  זאת אומרת על שק האגרוף של קארה דנברס.

היא צלצלה, ברגע שקארה ענתה ושאלה אותה מתי נוח לה נפלט לה שהיא כבר בסטודיו של קארה, זה פשוט נפלט לה בלי כוונה, אבל היה לה רבע שעה להגיע למקום, והיא גמרה בליבה שזו הייתה החלטה נכונה.

####################

לינה הגיע לסטודיו וחכתה שקארה תגיע לפניה, היא ידעה שקארה לא סרבה לבקשה שלה כי בכל זאת יודעים מי זאת לינה לות'ר. בכל זאת היה לה לא נעים עם זה והיא חיכתה שקארה תיכנס לסטודיו.

היא ראתה מרחוק את קארה, היא לבשה טי שרט כחולה עם הלוגו של סופרגירל שהייתה קצת גדולה עליה באופן חמוד למדי. לינה ציינה לעצמה את הרגליים השריריות של קארה כשהיא שמה לב לטייץ שהיא הייתה לבושה בו.
היא לבשה משקפיים ושערה היה אסוף בקוקו מרושל וקצוות שיערה התנפנפו ברוח, זה היה סך הכל מראה שמאוד מצא חן בעיניה..

היא נתנה לה פור של חמש דקות ואז היא יצאה ונכנסה לסטודיו.
המדרגות הובילו למטה, כמובן, כמה אופייני..היא חשבה לעצמה.
היא נכנסה ושמעה כבר את החבטות על השק אגרוף, קארה כבר לא הייתה עם הטי שרט שלה, היא לבשה במקום זה טופ חצי גופייה כחולה, ולינה כמעט ולא נושמת כי היא רואה את קארה מרביצה לשק האגרוף עם הכפפות האדומות והמשקפיים כבר לא על פניה.
עכשיו היא שמה לב לזרועות שלה..מראה עוד יותר חביב, עיניה סרקו מבלי לשים לב את כל גופה של קארה.
קארה נתנה עוד כמה אגרופים והיא שמה לב בזווית עיניה שמישהו עומד, היא הסתובבה

"לינה? היי!!"
קארה הורידה את הכפפה והושיטה יד ללחוץ את ידה של לינה,
"היי קארה! נעים מאוד, אני לינה," לינה לחצה את ידה היא שמה לב שוב פעם לעיניים של קארה והחיוך המדהים שלה.

"אני מצטערת אני פשוט התחממתי קצת לפני השיעור שלנו.."

"כן כמובן, אני יודעת שקצת הפתעתי שאני באה מעכשיו לעכשיו. תודה שקיבלת אותי בהתרעה כזו קצרה.." היא חייכה חיוך מבויש.

"הכל בסדר, אז מה בעצם היה דחוף כל כך?"

"אהמ…אני בטוחה שקראת הכל בעיתון…" היא מלמלה.

"אהמ, היום לא קראתי אותו.." היא הניחה שהיא לא צריכה להעמיד פנים שהיא לא יודעת מה קורה בחייה של לינה, "זה קשור לאחיך בבית משפט?" היא שאלה.

"כן, הוא יצא זכאי, ואני זועמת."
היא לא יודעת למה היא נפתחת ככה בפני קארה, שוב פעם היא פולטת מהפה שלה מבלי לחשוב.

"אוקי, בואי נתכונן להוציא את הכעס הזה", קארה הביא לה את התחבושות אגרוף היא בחרה לה את הצבע האדום.

"הושיטי את ידך בבקשה שאעטוף לך את היד עם תחבושות האגרוף".
היא הושיטה את ידה ופתאום היא הבינה שהיא מאוד קרובה אליה, היא יכלה לראות הכל בבירור,  הפנים של קארה עסוקות בעטיפת ידיה, היא ראתה את השפתיים של קארה הוורודות הבשרניות, העור שעל פניה, הצלקת הקטנה שיש לה במצח, בטח מהקרבות שלה באגרוף לינה חשבה לעצמה.
היא הסתכלה לראות איך קארה עוטפת את ידיה,  היא לא יכלה שלא לבהות בשרירי הבטן של קארה.

היא עברה ליד השנייה ובינתיים התחילה להסביר,
"הדבר הכי חשוב באגרוף זה קודם כל לשמור על הפנים".
"כמו שאת שמרת על שלך?" לא, למה אני לא חושבת לפני שאני מדברת?
קארה הרימה את מבטה והפסיקה את פעולה הליפוף, המבט בעיניים של קארה העבירו ללינה את ההרגשה שמה שהיא אמרה היה ממש לא במקום והיא באמת הצטערה.
קארה בחנה את לינה, העיניים שלה ריצדו לעיניים של לינה מצד אל צד "אני מבינה ששמת לב לצלקת במצח שלי ואני מבטיחה לך שזה לא קשור לכישוריי האגרוף שלי", היא חזרה לפעולת הליפוף.

"קארה אני מצטערת לא התכוונתי…"

"לינה הכל בסדר, אני מבינה שאת צריכה לפרוק את הכעסים שלך, בואי נתחיל." היא אמרה בחיוך.

לינה הרגישה שהיא באמת הבינה כי פתאום האווירה בחדר השתנתה, קארה הביאה את כריות האגרוף.
"דבר ראשון, ידיים מגינות על הפנים, רגל אחד קדימה", היא כיוונה אותה, "מרגישה מוכנה?"

"כן"

"קדימה תני אגרוף מיד שמאל שלך לשמאל שלי,"
ולינה נתנה,
"טוב! עכשיו יד שנייה וקצב".
לינה נתנה אחד אחרי השני, "טוב מאוד! עכשיו יותר חזק."
לינה התחילה בקצב חזק יותר היא כבר התחילה להרגיש שהכל יוצא ממנה.
"איך המרגש"?

"טוב  מאוד!" היא אפילו חייכה.

"כן! עכשיו אני רוצה שתעשי שני אגרופים בצד אחד ואגרוף אחד לצד השני " ולינה עשתה את זה.

היה ככה כמה פעמים, "אוקי לינה תעצרי, למדת לעשות  את jab." קארה אמרה בחיוך, ועכשיו נמשיך למכת האגרוף הבאה שנקראת cross".

היא כיוונה את לינה והראתה לה איך עושים בדיוק את התנועה.
הן עשו שילוב של התנועות, פעם קרוס ופעם ג'אב.
לינה כבר החלה להזיע אך היא הרגישה נפלא, הלב שלה דהר מהר וזו הייתה הרגשה נפלאה.

"טוב, עכשיו נעבור להגנה, כשאני מרביצה לך מצד שמאל שלי את הולכת לימין שלך".
קארה עשתה את התנועה באיטיות ולינה חמקה מהאגרוף, ככה גם עשתה לצד השני.
הן עשו כמה מהלכים כאלה, פתאום לינה החליטה לתת אגרוף לקארה והיא חמקה, קארה צחקה, "החלפנו תפקידים?"
היא הקניטה אותה ונתנה גם לה אגרוף ,לינה חמקה מזה גם.
הן היו באמצע מהלך כששני מאבטחים אישיים נכנסו וקארה שמה לב אליהם, היא הבחינה בהם כשהם נכנסו לפתח הסטודיו מאחורי לינה, לינה המשיכה את המהלך ונתנה לקארה אגרוף, באמת נתנה לה הפעם, קארה פלטה גניחת כאב, הראש שלה הסתובב הצידה.

"אוי קארה סליחה, אני ממש מצטערת"…היא חשה אליה בדאגה.
קארה עצמה את עיניה לספוג את הכאב, "הכל בסדר, באמת, אני בסדר", היא חייכה לעברה.

"מיס לות'ר?"
לינה הסתובבה "איך מצאתם אותי?"
"מיס לותר,  אנחנו צריכים ללוות אותך לפגישה חשובה, היא מתקיימת עכשיו."

"ומי בדיוק מחפש אותי?"

"מיס לות'ר זה אחיך,  לקס."

####################

קארה הגיעה מהר לסטודיו,  היא ממש לא רצתה לאחר לשיעור של לינה לותר.
היא התלבשה בבגדי הספורט שלה ויצאה לסטודיו שנמצא כרבע שעה מהלופט שלה.

היא נכנסה לסטודיו, היא הורידה את הטי שרט שלה והמשקפיים והתחילה להתחמם ולהכות בשק האגרוף היא ראתה בזווית עיניה שמישהו עומד והיא הסתובבה,  זאת הייתה לינה, היא מצאה את המקום.

וואו לינה לותר in person זה משהו יוצא דופן,  האופן שבו עיניה הירוקות בורקות והחיוך המבויש שלה גרמו לקארה להחסיר פעימה.

כשלינה הושיטה את ידה כדי שקארה תלפף אותה עם הבוקסינג טייפ היא הרגישה שהיא בוחנת אותה, היא השתדלה בכל כוחה להיות מרוכזת בליפוף ידיה של לינה עם ה boxing tape
ולא להרים את הראש ולהסתכל שוב בעיניים ובפנים האלה…

היא הזכירה את הצלקת של המצח שלה וקארה הרימה את ראשה,
סוף סוף היא יכלה לראות אותה מקרוב. המבט של לינה נתן לה תחושה שהיא באמת מצטערת על הנאמר וכשהיא בחנה אותה עם עיניה היא ראתה כמה לינה היא לא כמו התדמית שניתן לה.
היא לא הייתה קרה או רעה, היא רק חיפשה משהו שיבטח בה והיא תבטח בו.

לינה הייתה חזקה, היא נתנה אגרופים חזקים, רק הייתה צריכה עידוד למה שהיא באמת יכולה לעשות.
לינה החליטה לעשות מעשה ולתת אגרוף ללא התרעה, היא אהבה את זה!

המהלכים שלה היו טובים, היא ממש נהנתה ממנה.
קארה שמה לב לשני השומרי ראש שנכנסו, לעזאזל האגרוף הזה כאב..
אבל למה לינה שואלת איך הם מצאו אותה? האם היא באה לפה בלי שאף אחד ידע?

"קארה, אני מצטערת שזה ככה ללא התרעה, אני אקבע איתך שוב בסדר?"
"אין בעיה."
היא עזבה את הסטודיו עם שומרי הראש.

_________________________

"למה זימנת אותי? אני לא רוצה שום קשר אלייך."

"לינה תקשיבי מה יש לאחיך להגיד לך".

אחיה ואמה עשו יד אחת כנגדה.

"אחותי היקרה, את הולכת לעזור לי להשתקם ולהשתקם אני מתכוון שאת תעמדי בראש מחתרת האגרוף לנשים שאני מתכנן להקים."

"אתה הוזה בהזיות אם אתה חושב שאני אסכים לדבר כזה!"

"אחותי, לא תיהיה לך ברירה, אחרת אני אלך ואספר לכולם שאת עזרת לי בכל הפשעים שאני כביכול ביצעתי לבד."
הוא אמר את זה בחיוך מרושע.

"הם לא יאמינו לך" לינה אמרה בקול חלול, "כולם  יודעים מי אתה באמת.."

"כן, השאלה אם הם יודעים מי את.."

"מאדר, למה את תומכת בו? למה את מערבת אותי בתוכנית שלו?"

"כי, בתי היקרה, את זו שתעזרי לשקם את שם המשפחה בציבור בזמן שאנחנו נפעל כדי לעשות כסף."

"למה אתם צריכים אותי? למה דווקא אני ולא את?"

"כי, אחותי היקרה אנחנו צריכים דם צעיר ואיזה דם צעיר יותר טוב מאשר לות'ר צעירה?"

לינה נענע את ראשה ,"אתם שניכם השתגעתם,  איך הגעתם לרעיון להקים מחתרת אגרוף לנשים?"

"או, את רואה, עקבתי אחרייך וראיתי שאת הולכת לסטודיו של…-
"קארה דנברס?" היא השלימה אותו ועיניה הביעו דאגה.

"…ואני חושב שהיא תיהיה מועמדת מצויינת למיזם שלי."

"לא לקס, תעזוב אותה בבקשה…"

"את תזמיני אותה לערב הפתיחה לתחרות האגרוף, אף אחד לא מסרב ללות'רז."

לא, לא, היא סיבכה אותה,  את קארה, עם משפחתה,  זה הדבר האחרון שהיא רצתה.

####################

"קארה? את שמה לב למה שאני אמרתי?"
אלכס אמרה, הן ישבו בלופט של קארה ואכלו אוכל שהזמינו.
קארה נענע את ראשה, "כן ברור!"
"אז מה אמרתי עכשיו?"
קארה הסתכלה ממושכות על אלכס ועל פניה נמשח חיוך אשם, "טוב את צודקת…" קארה הניחה את האוכל המוזמן.
"קארה מה מעסיק אותך במחשבות?"
"את מבטיחה שאת תגיבי רגיל?  שלא תעשי מזה סיפור?"
"עכשיו את סקרנת אותי, במה מדובר?"
קארה משכה את הזמן בלדבר, פוכרת את ידיה,
"היום באה אלי תלמידה חדשה לסטודיו…"
"נו, את אוהבת את החדשות…"
קארה נבהלה ואלכס המשיכה בצמצום גבות, "את מוציאה מהן דברים טובים…"
קארה הנהנה בראשה,
"כן, נכון…ולתלמידה הזו קוראים לינה"
אלכס עצרה את תנועת הכנסת האוכל לפיה.
"איזה לינה?" אלכס פתחה את עיניה,
"לות'ר" קארה אמרה בקול חלש.
"לינה לותר הייתה אצלך בסטודיו? איך את עדיין בחיים? לא ניסו להתנקש בחייה בזמן שהותה שם?" היא אמרה בחצי צחוק.
"מה? לא! אלכס, היא הייתה נפלאה, לא איך שמציירים אותה בציבור…"
"הבנתי…וזה מה שמעסיק אותך במחשבות?"
קארה לקחה את האוכל המוזמן ושיחקה בו בצלחת.
"קארה?"
קארה הרימה את מבטה, "כן, כן..אלכס אני חושבת שאני התאהבתי…."
"לא, לא לא!" אלכס הניחה את הצלחת שלה, והניפה את ידה, "את לא יכולה להתאהב בלותר!"
גבותיה של קארה התקרבו, "מה?! למה לא?"
"כי, קארה, המשפחה הזו מפוקפקת, אני לא רוצה שתתקרבי אליהם אפילו בקצה המקל."
"אלכס אני יכולה להגיד לך שהיא לא כמו שאר המשפחה שלה."
אלכס לא ענתה לה אלה רק שלחה בה מבט ממושך, "ואת הבנת את זה ב45 דקות של השיעור שלכם? קארה, תחשבי מה אנשים יגידו כשישמעו שאחותי יוצאת אם לות'ר? אני כבר רואה את הכותרת הראשית: 'אחות של שוטרת יוצאת עם לות'ר', היא בטח לא יודעת שיש לך אחות שוטרת, תספרי לה את זה ואז נראה איך תגיב.."
קארה זעה באי נוחות במקום שלה,
"אהמ. כן..אוקי..עוד לא שאלתי אותה אם היא מוכנה לצאת איתי עדיין…"
אלכס צחקה, "קארה תקשיבי לי, את לא צריכה את הכאב הראש הזה שנקרא לות'ר, תאמיני לי."
קארה לא האמינה, כמובן.

______________

לינה כועסת, וכשהיא כועסת עיניה נוצצות מדמעות של זעם.
אחיה מתערב לה בעניינים, היא חשבה שהיא תוכל ללכת מבלי שהוא ישים לב, איזה תמימה היא הייתה.

קארה דנברס היא קרן שמש היא לא תיתן ללקס לכבות את קארה, לא כשהיא בסביבה.
היא חייבת לראות אותה שוב אז היא מצלצלת אליה כמובן.

"היי קארה?"
"לינה! מה שלומך? הפגישה עם אחיך הלכה יפה?"
"אהמ אפשר להגיד שלא כל כך…בכל מקרה בואי לא נבזבז זמן בדיבורים על אחי, מתי אני יכולה לבוא להרביץ לך?"
קארה צחקה והלב שלה דפק, "את האמת שיש לי זמן פנוי עכשיו, את מוזמנת לבוא!"
"מעולה, אני בדרך".

####################

"אתה צריך להיזהר מלינה , היא לא תהסס לבגוד בך שוב, בטח אחרי מה שקרה במשפט."
ליליאן הזהירה את בנה לקס.
"מאדר, את לא צריכה לדאוג, התוכנית שלי תשקם את שם המשפחה וללינה לא תיהיה ברירה אלה לשתף פעולה, היא יודעת מה יקרה אם היא לא תשתף פעולה.."לקס אמר בקור רוח.
"לקס, אחותך תמצא דרך להרוס לך את התוכנית,  אני אומרת שצריך לפקוח עליה עין."
"בסדר מאדר, אני אקשיב בקולך. ליליאן ולקס חייכו אחד לשני."
___________________________

קארה ליפפה את היד של לינה, היא אהבה את החלק הזה, היא הייתה קרובה אליה והיא הריחה טוב.
לינה דיברה בינתיים על אחיה ואמה, כמה שהם הורסים את חייה.
"טוב עכשיו אני מבינה למה את צריכה לבוא לפה, זה באמת, באמת הרבה רגשות…" קארה אמרה בהבנה, "ואת חייבת להוציא אותם".
"מזל שהיה לי קופסאות שהחזיקו את הרגשות שלי בפנים," הייתה שתיקה, "ואז את הגעת…"
קארה הרימה את ראשה, היא הביטה בה, ממש הביטה.
"את נותנת לי להוציא את הרגשות שלי החוצה…." לינה התקרבה אליה יותר, עיניה עברו מהעיניים של קארה לשפתיה, קארה עשתה אותו הדבר, הן הסתכלו אחת על השנייה והתקרבו, שפתיהם נפגשו, הייתה התפוצצות מחשמלת של רגשות, הלב שלהם דפק מהר והן הרגישו צמרמורת מהמגע של אחת עם השנייה.
נשאר להן 30 דקות של שיעור, הם ינצלו את זה כמו שצריך…

קארה ולינה התלבשו במהרה,  היה לקארה עוד שיעורים אחרי לינה…
"זאת גם דרך להוציא את הכעס שלך", קארה אמרה וצחקה, לינה חייכה, "זו הדרך האהובה עליי…"
"לינה אני ממש אהבתי את מה שקרה פה, נהניתי מאוד" קארה אמרה בחיוך.
לינה התקרבה אליה "גם אני נהנתי..אני מקווה שזאת לא הפעם אחרונה שאנחנו נעשה את זה?" היא סיימה להתלבש וכך גם קארה, "בשביל זה את צריכה לצאת איתי קודם."
"אני אוהב את זה" היא נתנה לה נשיקה מהירה על הלחי ונפרדה ממנה.

____________________

קארה הרגישה נהדר, לינה לות\'ר מרגישה כמוה והיא הרגישה אותה, היא טעמה אותה, היא נגעה בה, וזה הרגיש כל כך טוב לעזאזל .
בדרך כלל היא לא עושה דברים כאלה בזמן העבודה, אבל לינה לותר גרמה לה להרגיש דברים….
קארה חזרה ללופט שלה, אלכס חיכתה לה בכניסה,  "אלכס! היי! משהו קרה?"
קארה פתחה את הדלת ונכנסה, אלכס נכנסה אחריה, "כן, כן משהו קרה! לקס לותר!"
"מה איתו?"
קארה שמה את חפציה בצד, היא פתחה את המקרר והוציאה 2 בירות (קורונה), היא הושיטה אחת לאלכס והתיישבה על הספה, אלכס התיישבה גם ונהנחה, "פותחים נגדו בחקירה.."
"וזה דבר רע כי…?"
"כי המשפחה הזו גורמת לנו לעבוד שעות נוספות ותמיד אנחנו צעד אחד לפניהם". אלכס לגמה מהבקבוק, "וזה נמאס לי, נמאס לי כל הזמן לפתוח בחקירה נגדם,  המפקד שלי החליט שזה מסע הנקם שלו עכשיו. שלא תביני אותי לא נכון,
אני גם חושבת שזה לא נכון שלקס יצא זכאי, אבל  אין לי עם מה לעבוד כרגע, אין כרגע כלום על לקס, כלום!" היא לקחה עוד לגימה.
"אוי מה שמזכיר לי זה היה לך בתיבת דואר."
היא הושיטה לה מכתב, קארה שמה את הבקבוק על השולחן ופתחה את המכתב, עיניה סרקו את המכתב ופיה אט אט נפתח.
"קארה? הכל בסדר? מה רשום שם?"
"זו הזמנה…." עיניה סרקו את המכתב ואת הסמל שהיה רשום בסוף המכתב.
"הזמנה? הזמנה למה?"
"לערב שלקס לותר מארגן…."
"מה? אבל מה את קשורה לשם?"
אולי לינה שמה לי את זה בתיבה דואר? אבל מתי היא הספיקה לעשות את זה? קארה תהתה עם עצמה…
"רשום פה שהוא מצא אותי מועמדת נכונה למטרת הקמת ארגון אגרוף לנשים והוא רוצה שאני אהיה בראשה.."
"טוב, זה לא יכול להיות צירוף מקרים, לנה בטח מעורבת בזה.."אלכס אמרה בחכמה, "האם נפגשתם היום?"
קארה החלה להסמיק. "קארה? מה את ולינה עשיתם כבר?" אלכס אמרה ברצינות.
קארה החלה לחייך בביישנות, "את יודעת מה, אני לא רוצה לשמוע..גאד קארה? את מכירה את האישה הזאת יומיים וכבר עשיתם את זה?"
"אמרתי לך שאני מאוהבת…."
"וואו אחותי נפלת חזק, כמו בנוק האוט."
"כן…לינה עשתה לי  נוק האוט בלב."

####################

לינה אהבה את זה, היא אהבה שיש לה אהבה סודית שאף אחד לא יודע עליה, ולא משנה מה לקס אומר, היא לא תערב את קארה דנברס עם המשפחה שלה, היא לא תרשה שזה יקרה.
לקס משתמש בה, אז גם היא תשתמש בו.
היא התארגנה לערב הדוחה שהיא צריכה להיות נוכחת בו.
האורחים של לקס דיברו את הסמול טוק שלהם, אך
כשלינה נכנסה לחדר הם הפסיקו לדבר וכולם הרימו מבטים אליה.
לינה לבשה שמלה אדומה מסטן חלקה, היא הבריקה במקומות הנכונים…
היא החזיקה כוס שמפנייה ביד ושיערה היה פזור ומקורזל, היא לבשה שרשרת שהדגישה את עצמות צווארה.
לקס חייך לעברה, "אחותי היפה, כמה נחמד שהצטרפת אלינו." היא התקדמה אליו ואמרה לו באוזן "או, אני לא אפספס את זה", היא חייכה חיוך קריר לאמה.
לינה הרימה את כוסה, "יש לי הודעה להצהיר" היא הקישה בספל, האנשים עברו להביט אליה(מה שלא היה קשה במיוחד).
"אני שמחה לבשר שאח שלי תרם סכום כסף מאוד גדול לנשים בסיכון, בעזרת הכסף הזה הנשים הללו תוכלנה ללמוד שיעורי הגנה עצמית ויהיה להם כלים להתמודד עם מי שאי פעם ירצה לפגוע בהם."
לינה חייכה אל עבר לקס, גם הוא חייך אליה והרים את כוסו.
"הייתי אומרת שאתה ממש נדיב…" היא אמרה לו ליד האוזן. לקס השיב לה, "או, את לא יודעת עד כמה…"הוא פנה אל שאר האנשים בקהל, "כפי שאמרה אחותי היקרה אני שמח לתרום את כספי למטרה כל כך חשובה. אני רוצה להציג בפניכם את מי שתלמד את הנשים הגיבורות הללו."
הוא משך משום מקום את קארה, קארה שלה.
הלב של לינה צנח, קארה הייתה לבושה בצורת עוצרת נשימה, שמלת סטן ארוכה כמו של לינה רק בצבע כחול, ושיערה היה אסוף בלחמנייה מרושלת. עיניה נראו כחולות מאי פעם בגלל צבע שמלתה.
קארה חייכה את אחד החיוכים המבוישים שלה, והיא נראתה פשוט מהמם.
לינה הייתה בהלם, איך קארה הגיעה לערב הזה? היא לא רצתה שהיא תיהיה מעורבת בזה בשום צורה.
מבטיהם נפגשו, ולקס נראה מרוצה מאי פעם.
לינה התקרבה אל קארה היא אחזה בידה והובילה אותה הצידה, קארה חייכה, "היי לינה? לאן אנחנו הולכות?"
לינה לא ענתה, היא המשיכה להוביל אותה במהרה לאחד הפינות לבסוף הסתובבה אליה בפתאומיות, לקארה כמעט נשפך המשקה שבידה.
"לינה מה את עושה?"
"קארה, איך הגעת לערב הזה?" היא שאלה בפאניקה ועיניה פקוחות לרווחה.
מבט מבולבל הופיע על פניה של קארה, "בעיקרון רציתי לבוא באוטובוס, אבל אחותי נתנתה לי טרמפ…"
"לא קארה, התכוונתי האם קיבלת הזמנה?\"
קארה חייכה, "מזאת אומרת?  ברור, קיבלתי את ההזמנה ששמתי לי בתיבת דואר!\" היא אמרה בהתלהבות , למרות שלא הבנתי איך היה לך זמן לשים…..-"
"קארה, לא. לא. לא,"  היא עצרה אותה, "אני לא שמתי לך את ההזמנה בתיבה! זאת לא הייתי אני…" היא עצרה, ואז היא הגיע להבנה, "זה אח שלי מנסה לנהל לי את החיים…" היא אמרה ביאוש.
"אבל למה זה לא טוב שהוא הזמין אותי? אני אשמח לעמוד בארגון שהוא מייסד…אולי הוא גם מנסה לשקם את עצמו?" היא שאלה בהיסוס.
"קארה, אני בטוחה ששמעת עליו וקראת עליו בעיתונים, לכל דבר שלקס עושה, אין זוהי מטרה תמימה, הוא זומם משהו…"

"לינה! שאלתי את עצמי לאן נעלמת.."ליליאן התקרבה אליהן,  לינה וקארה הסתובבו לכיוונה, "אנשים תוהים היכן את…"
לינה נשמה עמוק וקולה היה קריר,
"מאדר, אני פה, הסברתי לקארה על כל האנשים החשובים שנמצאים כאן."
"כמובן, זה חשוב לדעת באיזה סביבת אנשים אתה נמצא…קארה דנברס נכון?" היא פנתה אליה.
"אהמ כן נעים מאוד," היא לחצה קלות את ידה,
"תודה שהזמנתם אותי ומניתם אותי להיות בראש הארגון…"
"בוודאי, אני בטוחה שתעשי עבודה מצויינת." ליליאן חייכה לעברה, לינה לא אהבה את החיוך הזה.

####################

"קארה אל תיהי מצחיקה, אני אקח אותך הבייתה, את לא צריכה להתקשר לאחותך בשביל זה!"

"באמת? את בטוחה?"

"בטח! אני אשמח לעשות את זה!" לינה חייכה מאוזן לאוזן.
או היא תשמח להיות עם קארה לבד ולהפשיט אותה מהשמלה הזו…ובעצם היא קצת רעבה…היא לא אהבה את האוכל היקר מידי לטעמה שהוגש בערב של לקס.
פתאום קארה דיברה; "לינה, זה בסדר שנזמין משהו לאכול?" היא שאלה בהיסוס, ולינה עשתה כזה מבט שקארה נבהלה ומהרה לומר, "פשוט לא הספקתי לאכול כלום…."

"כן! כן קארה! פשוט אני חשבתי אותו דבר!"  היא צחקה.

"מעולה אז פוטסטיקרס?"
"כן בוודאי!"
הן הלכו ביחד למכונית של לינה (לא, הפעם לא היה נהג).
"קארה לאן את הולכת? שבי מקדימה איתי!"
"כן… נכון…"
לינה הניעה את המכונית והעבירה את ידית ההילוכים לדרייב. "אז למה בעצם את לא נוהגת? יש לך רשיון?"

"אהמ…אני פשוט לא צריכה רכב כי העבודה שלי קרובה אליי ויש לי כל מה שאני צריכה לידי…וכן יש לי רשיון…וגם יש לי אופניים למקרה הצורך."
לינה צחקה, "ממש בחורת טבע, אני הוצאתי את הרישיון שלי בגיל 16 וחצי, הייתי צריכה 15 שיעורים וזהו, הבנתי את העניין."
"פשש יפה מאוד,  אני ממש מתרשמת.."
"תודה.."

"תגידי לינה,"
"כן?"
"את ביחסים קרובים עם אמא שלך?"
"טוב, לא הייתי קוראת לזה יחסי בת אמא, אולי כמו 2 נשים שלא סובלות אחת את השנייה."
קארה לא ידעה מה לענות על זה..הייתה שתיקה ולינה המשיכה, "אני מאומצת מגיל 4, בעלה של ליליאן הוא אבי הביולוגי, אבל ליליאן לא אמא שלי, אמא שלי מתה כשהייתי בת 4.."
"אוי אני כל כך מצטערת…"
"תודה, כן זה באמת היה מאוד קשה.. קארה אני מצטערת שאני ככה קוטעת את השיחה שלנו,  זה בסדר שניסע עכשיו ונקנה את האוכל שלנו?"
"בטח, בוודאי!"
"מעולה..אז..מה איתך? איך היחסים שלך עם אימך?"

"אהמ..אני מאוד אוהבת את אמא של אלכס,  אחותי, היא האמת החורגת שלי, אלייזה וג'רמיה אימצו אותי בגיל 12 אחרי שההורים שלי נהרגו בפעילות מבצעית..שניהם שרתו כחיילים בצבא,  אמא שלי פיקדה על אבא שלי…היא נהרגה ממטען והוא נהרג מירי צלף באותו יום….
אף אחד לא ידע על השני כי זה קרה מאוחר בלילה…ואז הבינו ששניהם לא חיים…"

"קארה, אני כל כך כל כך מצטערת…"

"כן…ג'רמיה היה חבר של אבא שלי…אז הוא בעצם כמו הסנדק שלי…"

"וואו קארה זה חתיכת סיפור…ואיך הגעת לאגרוף?
וחמש פעמים אלופת העולם?"

"זה קשור להרבה מאוד כעס שהצטבר אצלי, האגרוף מוציא ממני את כל המחשבות וגורם לי להתרכז רק בכאן ועכשיו: איזה מהלך אני צריכה לעשות  איך אני מתחמקת מהיריב ומה אני הולכת לתת לו בחזרה, הראש כל הזמן בחשיבה…"

"או אני בהחלט מבינה…"
לינה עצרה ליד תחנת העצירה למי שקונה אוכל עם האוטו, "היי שלום, אני רוצה בבקשה שקית פוסטקירים עם כל הרטבים וצ'יפס,"
לינה הסתכלה על קארה, "את רוצה עוד משהו?"
"אהמ..אולי קינוח?"
לינה חייכה ופנתה למוכרת, "ו-2 מילקשייק אחד שוקולד ואחד קפה."
לינה הגישה לקארה את שקית הפוסטיקרים ונתנה לה להחזיק את מילקשייק היא כבר לגמה מהמילקשייק קפה, קארה הסתכלה עליה, לינה הוציאה את הקשית מפיה,  "מה?!"
"איך ידעת שאני אוהבת שוקולד ולא את הקפה?"

"את פשוט נראית לי טיפוס כזה…"
קארה צחקה, "איך טיפוס של שוקו נראה?"
לינה דחפה צ'יפס לפה, "כנראה כמוך..כי צדקתי.."
לינה חייכה וקארה לגמה מהמילקשייק שלה.

הן ישבו באוטו והחליטו לאכול מול הנוף הלילי היפה של נשיונאל סיטי .
הן המשיכו לדבר עוד קצת על המשפחות שלהם, קארה סיפרה ללינה כמו היא ואלכס לא סבלו אחת את השנייה בהתחלה והיום היא לא יכולה לחשוב שפעם היא לא אהבה אותה. ואז הם הגיעו ללקס,  בניגוד לאלכס אחותה של קארה שתמיד רוצה בטובתה, לקס, כך לינה סיפרה, "הוא מניפולטור רגשי, וכל מי שבא איתו במגע בסוף מקבל את הסכין בגב" לינה טבלה את הפוסטיקר שלה קצת יותר מידי באגרסיביות ותוכנו נשפך על שמלתה.
"אוי שוט…"
"או זה  בסדר, יש לי מנקה כתמים מעולה בבית, אני חמש דקות מפה."
"לא יאמן שגם זה קורה בגלל לקס.."
הן סיימו לאכול, לינה התניע את האוטו והן נסעו לדירה של קארה.

קארה פתחה את מנעול הדלת של דירתה ונכנסה, לינה נכנסה אחריה.
"וואו ציפיתי לעיצוב יותר אפל מאלופת העולם באגרוף."
הדירה של קארה עטופה בצבעים נעימים ורכים,  יש מנורות מתוקות וספה נעימה עם מלא כריות .
קארה צחקה, "מכון האגרוף שונה מהדירה שלי, מן הסתם…אז תתפשטי?"
לינה הסתכלה על קארה במבט שואל.
"שאשים לך את החומר של מסיר הכתמים," קארה אמרה לאט,
"כן כמובן!" לינה מהר לומר .
"אני לא רוצה שתיהי עם השמלה עלייך בזמן שהחומר על השימלה…צריך בערך 20 דקות והכתם יוסר.
אני אביא לך משו אחר ללבוש בינתיים.."
קארה פנתה לחדר שלה היא חזרה במהרה עם סוודר של האוניברסיטה שבה למדה.
לינה הורידה במהירות את השימלה ולבשה את הסוודר, זו הייתה הרגשה נעימה.
קארה חייכה ולקחה את השימלה לחדר הכביסה "קחי לך שתייה מהמקרר בינתיים…"
לינה הסתובבה בבית של קארה ובחנה כל מיני דברים שהיו מונחים מסביב; על השולחן במטבח היו כמה ספרי מתכונים, וכמה מגזינים של ספורט, היא הופתעה לגלות שקארה הייתה על השער עם אותה פוזת אגרוף שראתה בפרסומת.
היא פנתה למקרר,  היו שם מלא תצלומים של קארה עם איזה בחורה במדים של שוטר ברוב התמונות, וכמה תמונות של קארה ואותה בחורה כשהיו צעירות יותר ואז היא הבינה שהבחורה עם המדים זו כנראה אלכס, ואלכס היא שוטרת.
לעזאזל.

####################

"טוב, ניתן לזה כמה דקות וזה יהיה כמו חדש," קארה אמרה כשהיא מתקרבת ללינה שרוכנת ומסתכלת על התמונות.
"כן, זאת אחותי שם…"
לינה הקיצה מבהייה שלה "אחותך שוטרת?"
לינה הסתובבה, וקארה הייתה נראית כל כך מתוקה עם הלבוש הקז'ואל שלה, מכנסיי טרנינג אפורות עם חולצת וי סגולה רכה שנחה על הגוף שלה. הלחמנייה בשיער שלה נראה אפילו יותר יפה.

"כן, את האמת שהיא תמיד סיפרה לי כמה סיפורים עסיסים על המשפחה שלך.."
"אני מבינה….ו…היא בעצם יודעת שאנחנו אהמ..ביחד?" לינה זעה באי נוחות.

"זה משנה לך אם היא יודעת או לא?" לינה לא ענתה."כי לי זה לא משנה ביכלל. אבל כן… היא יודעת."

"ומה יש לה להגיד על זה?"
קארה החליטה להיות כנה, "היא לא ממש בעד…"
לינה עיקמה את שפתיה, קארה התקרבה אליה וחייכה "אבל אני לא מקשיבה לה…" ידיה נחו על הירך החשופה שלה ופניה היו מאוד קרובים ללינה, הן התנשקו נשיקה קצרה, נוצר קשר עין וליינה שחכה מהכל.

למחרת בשעות הבוקר המאוחרות לינה התעוררה.
קארה שכבה לידה במיטה, התחושה הייתה אופוריה. היא אהבה את ההרגשה הזו, להסתכל על קארה ישנה זה כמו להביט בנוף הכי יפה. כשהגוף שלה עולה ויורד מנשמותיה ליינה יכולה להישבע שהלב שלה מרחף וצף בנעימות בחזה שלה מהמראה הזה.
לינה נתנה לעצמה עוד כמה דקות של צפייה ואז היא קמה, היא פשוט היית צריכה את הקפה שלה..
היא לבשה את החולצה של קארה פשוט כי זה היה הכי נוח והלכה למטבח להכין לה קפה.
היא מצאה רק תה, היא לקחה שתי כוסות שמה את שקיקי התה בכל אחת וחיכה שהמיים יירתחו.

נוק, נוק,נוק, "קארה זאת אני בבקשה תפתחי את הדלת!" הקול אמר מבחוץ וללינה לא הייתה ברירה אלה לפתוח…
לינה פתחה את הדלת היא לא הספיקה להגיד דבר כי לידיה נדחפו הררי אוכל מוזמן שהסתיר את מי שהביא אותם.
"יופי, את פה, אני צריכה לדבר איתך דחוף על הלותרגירל שאת דופקת…" אלכס אמרה בעודה מניחה את שאר האוכל על השיש במטבח. היא הסתובבה ואז היא קלטה שזאת לא קארה.. 
"omg .."
לאלכס באמת לא היה נעים….היא צחקה בעצבנות וליינה חייכה באשמה ושילבה ידיים.
"אוקי, שיט, בואי נשכח מה שאמרתי….."
"כן……"
היתה שתיקה קצרה ואז לינה אמרה, "רגע… אני מכירה אותך….."
"אהמ…כן…אני השוטר אלכס דנברס…זאת שעצרה אותך כמה פעמים…"
לינה עשתה פרצוף של הבנה.."העולם יותר קטן משחשבתי…." היא פנתה לעבר הכוסות התה, "אני מכינה תה, את רוצה?"
אלכס הרימה את הכוס טו גו שלה , "תודה אני מסודרת עם הקפה.."
קארה הופיע מחוץ לחדר שינה, אלכס ולינה כמעט השפריצו את השתייה שלהם (כל אחת מסיבותיה ).
כי קארה יצאה כשהיא לבושה בבוקסר קטן וגופיית ספורט שחשפה מעט יותר מידי לטעמה של אלכס בטח כשהיא רואה את לינה לידה והיא ממש לא רוצה לדמיין את חיי המין של אחותה.
"או היי אלכס," קארה התמתחה והכל היה נראה לעין, אלכס הסיטה את המבט אבל ללינה זה היה קשה להסיט…אלכס חייכה לעצמה כשראתה את לינה.
"קארה את יכולה בבקשה ללבוש משהו, קשה לי להתרכז…." לינה אמרה, קארה גיחכה ולקחה חולצה שהייתה על הספה.
"תודה" אלכס לחשה לה.
"ווט צאפ?" קארה שאלה את אלכס.
אלכס ולינה התקרבו לסלון והתיישבו בספה.
קארה לגמה מהכוס תה שלה וגם לינה.
"אוקי…" אלכס נראתה קצת לחוצה, "רציתי לספר לך ש…זוכרת שהבוס שלי פתח עוד פעם את החקירה שלו נגד לקס?" לינה הרימה גבה.
"טוב, את האמת שרציתי לבדוק איתך אם ראית משהו חשוד אתמול בערב…"
"או אני בטוחה שאת צודקת" לינה אמרה ואלכס הופתעה לשמוע שהיא הדוברת.
"מה? לא לינה.  אולי הוא רוצה לשקם את עצמו?
היום אני מתחילה להתאמן עם אחת הנשים בסיכון שהפנו אליי, אני ממש מתרגשת!\"
"קארה, זוכרת מה שאמרתי לך באוטו על אח שלי?"
קארה הנהנה.
"אז אל תשכחי את זה בבקשה."
"בסדר, בסדר, אני אשים לב.."
"אז זאת אומרת שלא היה משהו חשוד אתמול?" אלכס שאלה.
לינה צחקה, "חוץ מזה שהוא תרם סכום מאוד גדול לעמותה שהוא עצמו הקים, אני בינתיים לא רואה משהו חשוד. תסמכי עליי שאם יהיה משהו אני אגיד לך."
כולם לגמו ביחד מהשתייה שלהם, וקארה אמרה, "טוב אני יוצאת לאימון, אנחנו נתראה יותר מאוחר?"
"כן"-"בטח"
אלכס ולינה ענו ביחד.
קארה גיחכה, "סליחה אלכס התכוונתי ללינה…אבל וודאי, גם אותך אני יכולה לראות אחר כך…"
"וואל, מסתבר שאני יותר  כבר לא האדם האהוב  עליה…" אלכס אמרה וצחקה, לינה חייכה.
קארה התארגנה במהירות ועזבה.
אלכס ולינה נשארו לבד.
"אז שנאכל את מה שהבאתי?"
"אהמ..כן אני אשמח לבראנץ'."
הן פנו לפינת השיש במטבח, אלכס החלה לפתוח את שקית האריזה, היא הוציאה את החבילה ומסרה ללינה שפתחה אותה וגילתה שהיא שוב פעם הולכת לאכול פוטסטיקרים…אבל הפעם הוא היה ממולא בגבינות.
לינה חייכה לעצמה, "מה מצחיק?" אלכס שאלה וחייכה גם.
"או אני פשוט אכלתי כזאת מנה עם קארה אתמול, אני מבינה שזה המאכל האהוב עליה.."
"כן, ציפיתי לראות רק את קארה פה. לא ידעתי שיהיו פה אורחים…." אלכס לקחה את הסכום ונתנה ללינה, "תודה".
הן התיישבו בפינת האוכל עם הכיסאות הגבוהים זו מול זו.
"אז בעצם את חוקרת את אחי?"
"אהמ..כן…" אלכס לא ידעה עד כמה היא צריכה להיות פתוחה עם לינה…אבל כרגע הליד היחיד שלה זו היא…אז אולי כדאי לנסות משהו…
"אני מבינה שאת רוצה שלקס ישלם על המעשים שלו? לפי איך שדיברת קודם…" אלכס דחפה אוכל לפיה.
לינה הניעה את ראש ובלעה, "כן, אני מאוד רוצה את זה, למעשה בגלל שהוא יצא זכאי הכרתי את קארה…"
אלכס עשתה פרצוף שואל.
"אני כל כך כעסתי שהייתי צריכה לפרוק את זה וראיתי בדרך לעבודה פרסומת של המכון אגרוף של קארה ופשוט התקשרתי…"
"אני רואה," אלכס לקחה את הזמן וחייכה בשובבות.
הן אכלו עוד פוטסטיקרס ואלכס שאלה
"ומה את חושבת שלקס מתכנן לעשות?"
"הלוואי והייתי יודעת…הייתי רוצה לתפוס אותו בשעת מעשה."
'אם היא רוצה לתפוס אותו כל כך אולי כדאי שישתפו פעולה' אלכס חשבה לעצמה.
"לינה….אולי כדאי שנשתף פעולה?"
"מה כאילו לעקב אחריו?"
"אהמ..כן."
לינה עשתה פרצוף, "את יודעת מה זה לא רעיון כל כך גרוע…אבל מה זה אומר? איזה ראיות אני צריכה כדי שיהיה אפשר להרשיע אותו?"
"אולי תשלומים מוזרים, או מקומות חשודים שהוא הולך אליהם?" אלכס הציעה.
לינה חשבה לעצמה לרגע, "כן, אני חושבת שאני אוכל לעשות את זה."
"אז זהו? זה אומר שאת בעניין?"
"או בהחלט."
"מעולה, אבל לינה, קארה לא יכולה לדעת מזה, זה חייב להיות בינינו."
'שיט'
"אוקי," לינה אמרה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
52 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך