Moon Llight
איאן מעצבן, הוא אמור להיות מעצבן, אבל הוא כל כך חמוד! כל כך כל כך כלכך חמוד! ~•-•~

S.H.I.E.L.D צוות הבז

Moon Llight 09/09/2014 1038 צפיות 2 תגובות
איאן מעצבן, הוא אמור להיות מעצבן, אבל הוא כל כך חמוד! כל כך כל כך כלכך חמוד! ~•-•~

האף של לונה מיילס היה אדום, היא שפשפה אותו בקצה שרוולה, ובאיאן התעוררה הרגשה זרה לחלוטין, כאילו הלב שלו, הלב הפיזי שלו, מתחמם ושולח אדוות של חמימות לכל גופו הקפוא. הוא לא הצליח לעצור את החיוך שטיפס על פניו, והוא לא היה בטוח שהוא רוצה. זה הרגיש כאילו הוא עושה משהו אסור, מרגש, חדש. כמו שרוב הנערים בני התשע עשרה בוודאי היו מרגישים לו היו מציירים גרפיטי על קירות של בניין. אבל לא איאן מק'וי, בשבילו לחייך חיוך גדול וחסר גבולות שרואים בו את השיניים היה המעשה המסוכן והמסקרן.
הם התחלקו לכמה קבוצות, רון וקיילה עבדו על המחשב בחיפוש אחר אתרים, מקומות מפורסמים או פחות מפורסמים, משהו שאולי יהיה קופסת הפח שהם מחפשים. וכל אחת מדוברות הרוסית הלכה עם קבוצה אחת להסתובב בעיר ובאזור בחיפושים.
לונה אמרה שהיא הולכת עם איאן ומקס מיד, המחשבה הזו הגבירה את התחושה החמימה בחזהו אפילו יותר.
"הי, מק'וי, תפסיק לחלום בהקיץ ותזיז את ה-"
אבל כמובן שריי מיילס הצטרף אליהם.
לעזאזל, איאן שנא את הבחור הזה. הוא כמעט גרם לכולם להיהרג. נראה שצירוף המילים "מזג-קר" מעולם לא עלה בראשו.
כמובן שאיאן לא נהנה מלראות את האיש הזקן והשיכור עושה… את הדברים שהוא עשה ללונה. אבל הוא חשב בהיגיון, עוד דבר שריימונד מיילס לא עשה לעיטים קרובות.
"איאן, ריי, אתם חייבים לראות את זה…"
"מה? מה קרה?" איאן מיהר לצמצם את הפער בינו לבין לונה, מקס, הכלב הכי טוב בעולם, רץ לצידו, וריימונד מיילס מאחריו.
לונה הסתכלה במפה, ואז על הכיכר שניצב מולם.
במרכזו עמד פסל, שהציג משהו שבהחלט יכול להיענות להגדרה: קופסה מפח. היא הייתה מלבנית, גדולה, ואדומה. כמו כבאית, איאן חשב. לא היה לו מושג למה.
"זה נראה מבטיח." ציין מיילס. הוא הביט אל הרחוב בו עמד הפסל, כמה בתי קפה ומסעדות פוזרו בו, אך רוב החנויות מכרו פריטים שימושיים, כגון אוכל, בגדים, ומכשירי חשמל. הקונספט מצא חן בעיני איאן, מקומות בילוי ציבוריים היו אחד הדברים השנואים עליו בעולם. יחד עם, כפי שהוזכר בעבר, אוכל שמנוני,ליצנים, וריימונד מיילס.
וואו, הוא לא יכול היה שלא לחשוב על איזה עינוי זה יהיה ללכת לאחת מסניפי מקדונלד'ס האלו בהם איש שמחופש לקמע החברה עובר בין השולחנות עם ריי.
"שנלך?" איאן שאל, מיילס התפקע מצחוק. שני המיילסים, למען האמת. איאן קצת נפגע.
"מה?" הוא שאל בעצבנות, מיילס (הגדול) נאנח. "שנלך?" הוא חזר על דבריו של איאן במבטא בריטי נוראי וממש, אבל ממש, מוגזם.
הם צחקו שוב.
איאן שילב את ידיו על חזהו, ואז חיקה את מיילס, בהקצנה מגוחכת לחלוטין של שאריות המבטא הדרומי המזעריות שלו. הוא הניח שזה היה חיקוי טוב, כי לונה צחקה עד שהיא נחנקה, ואז נשמה לכמה שניות, והמשיכה לצחוק. לעומתה, מיילס לא מצא את זה מצחיק אפילו טיפטיפונת. הוא תקע בו מבט כסוף-ירוק-כחול שאיכשהו נראה לאיאן כמו קרח, ולפתע הבדל הגבהים בינהם נראה הרבה יותר משמעותי.
היה ביטוי, שבו השתמשה האישה ממנה הוא אימץ את מקס, ואיאן הרגיש שהוא מתאר את הרגע הזה טוב מאוד.
אם לאיאן מק'וי היה זנב, הוא בהחלט היה בין הרגליים באותו הרגע.
"אתם באים או לא?" שאלה לונה, מסבר שהיא הייתה במרחק כמה וכמה מטרים מהם, על הכיכר בו עמד הפסל, איאן וידא שהרחוב ריק, ושמקס עדיין לידו ובסדר, ויצא אחריה. ריימונד מיילס עשה כמוהו, רק בלי הקטע של מקס, כמובן.
איאן לא חש בטוח כשמיילס מאחוריו וחמוש.
הם חיפשו בקופסת הפח, בתוכה, מאחוריה, מתחתיה, מעליה, מסביבה, אבל לא היה שם שום דבר. אחרי חצי שעה, איאן הרים ידיים.
"זה לא כאן." הוא הכריז. לונה ומיילס לא הפסיקו לחפש.
"אם זה היה פה היינו מוצאים את זה כבר, עכשיו אנחנו רק מבזבזים זמן."
לונה נאנחה והפסיקה לחפש פתחים סודיים בדפנות הפסל, אבל אחיה הגדול המשיך לסרוק כל פיסת דשא קטנטונת.
"ריי, בוא נלך לחפש מקום אחר."
הוא נד בראשו לשלילה, והמשיך במעשיו. "זאת אמורה להיות קופסה אדומה מפח, כמה קופסאות אדומות מפח נראה לכם שיש באזור הזה?"
איאן צמצם את עיניו, אף אחד לא אמר שהיא אדומה. הוא עמד להגיד את זה, כשלונה צעקה:
"אני יודעת איפה זה!" היא תפסה בזרועו של אחיה בידה האחת, ושילבה את אצבעות ידיה האחרת באצבעותיו של איאן. היד שלה הייתה חמה כל כך שהוא הרגיש את זה דרך הכפפות שלו והכפפות שלה, דרך שתי שכבות הצמר שחצו בינהם, ולרגע היה נדמה לו שכל מה שחשוב בעולם האפור הזה הוא העיניים הצבעוניות שלה והלחיים הוורדרדות שלה והאף העגול, המנומש, הקטן, והאדום שלה.

כשמצאנו את הקופסה הזאת, ממש חשבתי שהצלחנו.
זאת אומרת: היא יכלה להתאים לתיאור יותר?
אבל אין כאן כלום. אני לא יודע למה זה משגע אותי כל כך, אבל זה פשוט לא יכול להיות שאין פה שום דבר!
"זה לא כאן." מק'וי אומר במבטא שגורם לי לרצות לצרוח לשמיים, ואני צריך להזכיר לעצמי שוב ושוב מה יקרה אם אני אחנוק אותו, לונה תשנא אותי, אני אכנס לכלא, והיא תישאר לבד. היא לא עובדת, אז היא תצטרך למכור את הדירה שלנו ולעבור למקום פחות טוב, אולי לשכונה פחות טובה, אני לא יהיה שם כדי להגן עליה, היא תהיה בסכנה נוראית והיא תהיה בודדה ואומללה, והיא לא תוכל לבטוח בי יותר, אני לא אהיה יותר טוב מאבא שלי, ובכך אאכזב את לונה מכל בחינה אפשרית.
"אם זה היה פה היינו מוצאים את זה כבר, עכשיו אנחנו רק מבזבזים זמן."
לונה מפסיקה לחפש, ואני מתקרב עוד צעד קטן להתייאש, לא רק מהחיפושים אחרי הקופסה, מכל הסיפור המזורגג הזה.
"ריי, בוא נלך לחפש במקום אחר." לונה אומרת. אני נאנח, הם פשוט לא קולטים, נכון?
"זאת אמורה להיות קופסה אדומה מפח, כמה קופסאות אדומות מפח נראה לכם שיש באזור הזה?"
הוא אמר שהיא הייתה אדומה, נכון? לעזאזל, כל הראש שלי מסתחרר. כי זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו.
"אני יודעת איפה זה!" צועקת לונה לפני שאני מספיק לבקש ממנה שתיתן לי כדור לכאב ראש מהערכת עזרה ראשונה שנמצאת בתרמיל שתלוי על גבה. היא תופסת במרפק שלי ובידו של מק'וי, וגוררת את שנינו בדיוק באותה דרך שממנו באנו, או שאולי היא דומה? ראיתי את החנות הזאת כבר? זה אותו שלט?
נראה לי שאנחנו ברחוב צדדי כלשהו, אולי זה ממנו התחלנו? אני לא בטוח.
"יש לי עוד רעיון אחד למשהו שיענה על ההגדרה הזאת." היא אומרת וניגשת לארון השירות ממנו קיבלתי מכה בראש כשקמתי. נראה לי שהוא נעול, כי היא מסתובבת חזרה אלינו.
"לעזאזל, אחד מכם יודע לפרוץ מנעולים?"
אני יודע לפרוץ מנעולים? נדמה לי שלא, אבל אני לא מצליח להחליט.
"בריאן יודע." מק'וי אומר.
בריאן? אבל… בריאן מת…
נדמה לי שאני אומר את זה בקול, לונה מתקרבת אלי, כל צעד שלה יותר אדוות באדמה כאילו היא הולכת על מים. היא אומרת משהו, או שלא. ריי. מה זה ריי? נראה לי שאני מכיר ריי. היא צועקת, אבל כל מה שאני יודע זה שהראש שלי נורא כואב. מק'וי אומר משהו, ואני אומר משהו, לא בטוח מה.
אחד מהם אומר רופא, ואני אומר שאני שונא רופאים. לונה שמה את האצבע שלה מול הפרצוף שלי ומק'וי מדבר בטלפון. הראש שלי כואב, ואני אומר את זה. לונה נותנת לי כדור לבלוע. אני בולע. הראש שלי עדיין כואב. אלכסיס נותנת לי סטירה. זה כואב, אבל לא יותר מידי. לונה צורחת עליה בכל זאת, אלכסיס מושכת בכתפיים. הארון פתוח פתאום. מק'וי מסתכל על כמה דפים. לונה בוכה, היא צועקת גם אליו. רון מחבק אותה. אני עייף. העיניים שלי נעצמות. מנערים אותי. עוד סטירה מאלכסיס ועוד צרחות מלונה. אבל אני כבר נרדם.


תגובות (2)

סיפור ממש טוב ומעניין!!
תמשיכי או תמשיך!!

09/09/2014 14:08

עכשיו קראתי את הרציתי להוסיף והבנתי שאת בת..

09/09/2014 14:09
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך