פרצוף אמיתי – המשך
כשאני חושבת על מה שקרה לי באותו ערב אחרי שיחת טלפון התגובה תמיד זהה ,
בכי ובהלה .
העולם מתמלא בשחור ואף פעם לא תמצאי את האור ..
אני זוכרת שהוא הכריח אותי ללבוש את הבגד או יותר נכון לא ללבוש .
אוי כמה שהבגד הזה דחה אותי ,
שמלה קצרה , אדומה כהה קצרה כול כך ש..אני די בטוחה שאפשר לראות את הכול אצלי .
המחשוף העמוק פשוט גרם לי לרצות להקיא ..
הוא אפילו הכריח אותי ללבוש הלבשה תחתונה חושפנית ודוחה .
אני זוכרת את ההלם שקיבלתי , שאם אני לא יעשה את זה כמו שצריך
הוא יגלה לכול הרעיות ואני ?
אני פשוט בכיתי .
באותו ערב אני השכבתי את בר ואת לילי לישון , כשהבטתי בהם ישנות פשוט ליבי
הפך לחמים ..
איך יכול להיות רוע כשיש כזה דבר תמים ומתוק ?
נאנחתי בשקט והלכתי להתארגן לערב הנורא בחיי , אבל למען האמת יהיו הרבה יותר גרועים .
אני מניחה שאני יפה ביחס לשאר הבנות המרוחות האיפור בכפר שלנו .
אני לא בן אדם כזה , אבל משום מה אף אחד מהגרים האלה לא מבין את הפרצוף האמיתי שלי .
הכול אצלי הדרדר ..
אין חברים
מכרתי את הגוף שלי בלי ברירה
ההורים שלי מתו
מצב כלכלי קשה
עבודה קשה
ובין היתר הסיוטים בלילה שבאים אחרי העבודה הזו .
אני הפסקתי ללבוש חולצות קצרות ..
הפסקתי ללבוש חצאיות ברך .
הכול ארוך ועבה ..
אבל דבר אחד לא השתנה בי ..
מהיום שהכול התחיל .
הכעס שביעבע לי בעיניים .
הלילה שהולך להיות לי ארוך יותר מתמיד ..
והוא הולך לשנות הכול
תגובות (0)