שותפות מקבילה – פרק 1 (סיפור נרשמים)

השעה היתה חמש וחצי, הוא התהלך ברחובות ונעצר מול בניין קומות לא חדש אך גם לא ישן מדי. מולו ניצבו שלושה אנשים חדשים יחד עם איש נוסף שאיתו דיבר בטלפון שהזמין אותו לשם.
הראשונה שהבחין נראתה רזה ונמוכה, לא עומדת במקום. שיערה החום שהיה קצר וקופצני התאים לצבע עיניי השקד הירוקות שלה, שמצאו חין בעיניו. יחד עם גומה אחת על סנטרה. היא החזיקה בידיה מחברת ועט, כותבת במהירות שהוא לא יכל לקלוט. הוא תהה מה היא כותבת, אך החליט לא להפריע או לחטט בענייניה. יהיה להם מספיק זמן להכיר אחד את השני כשיגורו יחד. הוא בהה בה כמה זמן, וכשהיא הבחינה במבטו, היא חייכה אליו באופטימיות והתחילה:
"גם אתה מהדיירים החדשים?" שאלה בעניין
"כן, אני מניח. שמי קייל, ואת?"
"ליסה, נעים מאוד. בוא ניהיה חברים טובים, אוקי?"
"אוקי.." הוא חייך אליה ועבר להביט באחרים. לידה הסתובב ביותר קופצנות ואנרגיה נער בעל שיער שחור עם פוני צד, עיניו הגדולות היו בצבע ירוק הנוטה לכחול עמוק. צבע נדיר שמצא חין בעיניו מהרגע הראשון שהבחין בו. וחיוך רחב נפרס על פניו רוב הזמן. עורו היה בהיר וגובהו היה ממוצע רזה ושרירי מעט. בתחילה הוא לא הבין מיהו בדיוק או מאיפה הוא בה, אך הוא נראה אחד שקל להסתדר איתו. כשהבחין בו שלח לו חיוך גדול וחביב בקריצה, והוא שלח לו את ידו לומר שלום כי הרגיש מספיק בנוח ללחוץ את ידו. אך הנער, במקום ללחוץ את ידו חיבק, אותו בפתאומיות ואז התרחק בגיחוך.
"חח סתם, צחקתי. אני קונור. שמעתי כבר את שמך מהיכרות שלך עם ליסה."
התקרב אליו ולחש לו
"היא יפהפייה נכון?…אני לא היחיד שחושב ככה נכון??"
"כן..היא יפה." הוא הסכים איתו בלחישה, למרות שהרגיש מובך מעט.
"היופי הוא לא הכל, בחורים." העירה כדרך אגב תוך כדי כתיבה במחברתה, ושניהם קפאו.
"אני כל כך גונב לה את המחברת הזו!" הציב לעצמו קונור כמשימה והוא רק גיחך בחוסר אונים. לא בטוח איך להגיב לו ואז הבחין בנערה האחרונה שעמדה עם הצד אליהם בקרירות, מביטה לכיוון אחר מהם. היא לא הפנתה אליהם אף מבט או ניסתה להכיר אותם, כולל לא אותו. שיערה היה בלונדיני וארוך עד אמצע גבה ועיניה היו בצבע דבש מעורב בחום. הוא ניסה להתקרב ולהציג את עצמו, אך היא מיהרה להפנות לו ולכולם את גבה בקרירות.
"אממ…אני קייל.."
" שיהיה."
"ממ.." מלמל והשתתק. הוא לא היה טוב עם טיפוסים כאלה, והוא לא התכוון להתחנן לדעת את שמה. אז הוא חיכה כמה זמן, אך היא המשיכה לשתוק. אז נשמע קול שליו קצת רחוק מהם שהתקרב
"קוראים לה מאריסה, היא אוהבת להיות נערה 'קשוחה'." ובעל הקול הופיע בפניהם.
"אוו…מישהו חדש הופיע." העיר קונור לידו.
זה אליוט." אמר בשקט.
הוא היה גבוה, רזה ושרירי למדיי. כתפיו היו רחבות וגם הוא חייך. שיערו היה אדמוני כהה וקצר יחסית. בעל פוני פרוע שנחת על עיניו שהיו מלוכסנות ויפות בצבע חום בהיר שנטה לירוק. ועורו היה חיוור מאוד, בעל זוג גומות. הוא נראה הרבה יותר רגוע ממי שהוא פגש עד עכשיו ומסתורי בעיניו. אך הוא השתדל להיות ענייני והציג עצמו בפניו ואת השאר. קונור חיבק אותו, כאילו זה היה הבדיחה האישית שלו, למרות שרק פגש בו לראשונה, והחל לפתוח בשיחה איתו בקלילות.
לאחר כמה דקות נוספות האיש שדיבר איתו בטלפון הזמין אותם לעלות לראות את הדירה בה ישכנו. והם עשו כדבריו, תוך כדי שחלקם דיברו ביניהם. זה בעיקר היה קייל וקונור, שהיה מאוד אנרגטי וקופצני יחסית לאותו יום. קייל לא היה בטוח כמה זמן ישמור על האנרגטיות שלו. ומדי פעם הוא התעכב בדרך והעביר שיחה קצרה עם ליסה שסמכה עליו די בקלות שישמור על המחברת שלה מפני קונור. קייל ניחש שהיא שמעה את המשימה שקונור הציב לעצמו או שניחשה לבד מהמבטים מלאי הסקרנות ששלח במחברתה לפני שעלו במדרגות. כך או כך, קייל הרגיש מוחמא מזה שהטילה עליו את המשימה לשמור על משהו שנראה שיקר לה. השאר, שהם מאריסה ואליוט שמרו על שתיקה רגועה ועלו באיטיות במדרגות. לאחר שהגיעו לקומה המיועדת ששם יחלקו את הדירות, האיש שהוביל אותם הפריד ביניהם בטענה שהבנים מהדירה השמאלית והבנות מהדירה הימנית שעמדו זה מול זה במסדרון. קייל והאחרים הביטו זה בזה כמעט באי רצון אך בכל זאת נפרדו. הוא הניח שהוא יראה שוב את הבנות, למרות שהוא ציפה יותר לראות את ליסה מאשר את מאריסה שהתעלמה ממנו לחלוטין וסירבה אף להביט בו.
קונור, אליוט וקייל נכנסו ראשונים אל הדירה של הבנים. היא נראתה מוזנחת לחלוטין, הספה התפוררה כמעט לחלוטין, הטלוויזיה מקולקלת והמטבח המוזנח והמלוכלך היה מלא כלים מלוכלכים של מישהו. קייל תהה אם גם הדירה של הבנות נמצאת באותו מצב, וקונור עשה סיבוב בדירה בעוד אליוט סרק אותה ברוגע. קייל לא ידע מה אליוט חושב, אך היה בטוח שגם הוא לא אהב את המראה שנגלה לעיניהם. קונור חזר לאחר סיבוב קל ואמר בעליזות
"טוב, לפחות יש לנו טלוויזיה."
"ואני מקווה שגם מיטות נורמאליות." אמר אליוט בקול רגוע וחביב.
"אני מקווה שאין פה מזיקים אחרים."
"זה דווקא יהיה מגניב, נוכל לדחוף אותם לדירה של הבנות בתור בדיחה." העיר קונור באופטימיות בעוד אליוט חייך אליו חזרה. קייל נאנח ולא רצה לחשוב על זה
"בואו נתחיל בניקיון המקום הזה. אם אתם נשארים, כמובן."
"אני?..ברור שאני נשאר." אמר קונור במהירות וכמוהו גם אליוט
"לא חשוב איך המקום נראה, אני מוכן להישאר."
"נפלא, אז בואו נתחיל." סיכם קייל והם החלו בעבודה המפרכת.

המשך בפרק הבא…