דום טאון – פרק 8 (שמוקדש לנטע ולפרופיל החדש שלה^^) *חור בחומה*

"אתה מוכן?"
"אה… כן. אני חושב".
"טוב, אתה חושב… על הוופל הבלגי של הערפד שיושב שני שולחנות משמאלנו?" אנג'לה שאלה.
"אוף, כן", מאט נאנח. כבר שעה הוא מנסה לחסום את המחשבות שלו בפניי אנג'לה לא מצליח. הוא ניער את ראשו במטרה לצאת מהטראנס שהרגע נכנס אליו ולנסות שוב. אנג'לה נאנחה ותפסה בידו. "רוצה לנסות שוב?"
"כן!" הוא אמר בנחישות.
"אוקיי. שלב ראשון, אתה עוצם עיניים ומרוקן את הראש שלך ממחשבות".
מאט עצם עיניים וסילק אט אט את כל המחשבות שלו. הוא רק התרכז בפקודות שנתנו לו.
"שלב שני, תבנה מסביב למוחך חומה בלתי חדירה. תרגיש איך אתה בונה אותה, לבנה אחר לבנה".
מאט בנה לעצמו חומה דמיונית מסביב למוח שלו. הוא דמיין את המלט והלבנים, איך שהן הופכות ביחד לחומה אחת אדירה.
"עכשיו רק נותר להירגע ולסלק כל הרגשת אי נוחות מהגוף. תודיע לי כשאתה מסיים".
מאט הנהן והחל להרגיע את עצמו. הוא ריכז את כל התסכול שלו מהחוסר הצלחה באזור הטבור, ודמיין איך הכל יוצא מהגוף שלו, מתפוגג. משאיר אותו רגוע, בטוח והחלטי.
"אני מוכן", הוא הודיע. הוא התחיל להרגיש גישושים מחוץ לחומה שלו והתרכז לשמור עליה שלמה. פתאום נגמרו הגישושים. מה? הוא הצליח? מאט התרגש. עכשיו הוא יכול להזמין משהו, הוא כבר התחיל להיות רעב…
"ואתה חושב שתאכל כאן על חשבון המאדאם?" שאלה אנג'לה בצחקוק. מאט פקח עיניים ונאנח. "איך הצלחת להיכנס דרך החומה?" הוא שאל בתסכול.
"שכחת לבנה אחת, נכנסתי דרך הפרצה. אתה חייב להיות יותר מרוכז". מאט התחיל לבעוט בשולחן בתסכול, אבל אנג'לה בעטה בו חזק.
"איייי!!! למה?" הוא שאל בכאב.
"תפסיק להיות כזה. נמשיך את האימון בפעם אחרת", היא אמרה וסיימה את הסוף של המקרוני הורוד שלה.
"תזכירי לי ממה עשוי המקרוני הזה?"
"הו, זה? זה עם תוספת של נוצות של פגסוס ורוד גרוסות", היא אמרה בחיוך ולקחה באצבעותיה אחד שנשאר על הצלחת. מאט הסתובב אחורה ועשה תנועה של הקאה, ואז הוא ראה אותה.
לורל דיאמנט בכבודה ובעצמה, עומדת מולו שלובת זרועות.
היא נראתה עייפה ומבולבלת. "למה ברחת? למה קפצת מהחלון?"
כמה מהסועדים הסתובבו ובדקו על מה העניין. אנג'לה הרימה גבות בשאלה.
"לא קפצתי מהחלון", מאט רטן והסתובב חזרה לצורת ישיבה רגילה. "דמיינתי שאני למטה… ופשוט הייתי למטה".
לורל התקדמה ועמדה מול פניו, חיוורת.
"זה מתחיל", היא לחשה.
"מה מתחיל?" אנג'לה התערבה. לורל הפנתה את מבטה אליה בעצב.
"הסוף או ההתחלה שלנו".