הבובה- חלק א- תחושות בטן
בובה קטנה, בובה יפה, על השידה יושבת.
בובה קטנה, בובה יפה, את ידי שורטת.
יושבת זקופה, לגופה מלמלה, רק בחושך מוחלט היא עובדת.
ואני במיטה, מוקפת שמיכה, ציפורניי הקטנות כוססת.
׳זהו, אני אבודה׳, בהיסוס אחליט.
זה הוא הסוף, וזו התכלית.
***
מכירים את התחושה, כשאתם הולכים בלילה, בדרכיכם הביתה? הרוח נושבת, ואתם בטוחים בכל איבר בגופכם שמישהו עוקב אחריכם.
ימינה… שמאלה… זה אף אחד.
הפתרון הוא מילוי הראש במחשבות טובות.
׳אמא קנתה לי בובה… אני מבוגרת בשביל זה…
קייטי סלחה לי… סוכריות… בלונים… שמחה…׳.
רעש.
׳בזזז,׳ נשמע רעש.
׳בזזזזזז,׳ והפעם ארוך יותר.
היא חיפשה בתיק היד שלה את הפלאפון. הוא לא רטט. הוא ניצב על יד הבובה שאמה קנתה לה ליום הולדתה ה-15.
עיניה התכולות בהרו לאור הירח. היה ניראה כאילו היא מגחכת, צוחקת.
זה בדיוק מה שהיא עשתה.
תגובות (1)
אהבתי בעוצמות על פשוט יפהפה פשוט נפלא תודה ממני בקי ♥♥♥